מאכל: מה איך כמה למה?
הרבה שאלות יש על אוכל ואת התשובות עליהן אפשר לקבל דווקא בחג אחד! וגם, למה אין לסוכות את המאכל המיוחד לו כמו לשאר החגים?
סוכות הוא החג היחיד ביהדות שאין לו מאפייני אוכל משלו. בראש השנה אנחנו אוכלים תפוח בדבש, בחנוכה סופגניות, בט"ו בשבט פירות הארץ, בפורים אוזני המן, בפסח מצות, בשבועות מאכלי חלב… ורק לסוכות אין מאכל המייחד אותו.
ונשאלת השאלה, למה? ובכן, חג הסוכות הוא התיקון הכללי של המאכלים. לכל חג יש את ההשפעה שלו על נפש האדם, כך למשל, חג שבועות עוזר לנו בהתמודדות עם התאווה הידועה, בפסח מקבלים דעת כיצד להתמודד עם חמדת הממון, מפורים מקבלים דעת כיצד להתמודד עם עמלק, בחנוכה לומדים לומר תודה, וסוכות כנגד האכילה, לכן הוא נקרא חג האסיף משום שזה הזמן בו אוספים את כל מטעמי השדה אל הבית, ולכן אין בו מאכל מיוחד, כי הוא כנגד כללות המאכלים והטעמים.
באכילתו של איש הישראלי יש עבודה מאוד גדולה, לא בכדי התורה מלאה בציווים על אכילה, מה כן ומה לא ואיך ומתי, ולכן רמוזה האכילה במראה הנורא של סולם יעקב בו מלאכי אלוקים עולים שהם אנחנו בני ישראל מטפסים או נסוגים בו כפי טיב אכילתנו. כלומר, כאשר אנו אוכלים ללא מחשבה ישנה ירידה, וכשאוכלים עם שימת דעת האכילה מקרבת אותנו אל ה' הניצב בראש הסולם.
הכל מתברר במחשבה. לכן זה טוב להרהר לפני שאוכלים כמה אנשים טרחו בשביל זה, כמה היו מעורבים בחרישה ובקצירה ובניקוי ובאריזה וכו', לראות את הפלא הגדול שיש בטעמים ובצבעים, ולהודות לקב"ה על כל הדבר העצום הזה. כך האכילה הופכת לאכילה של קדושה ויכול אדם אף לזכות לחוויה של דבקות, כי שעת האכילה היא שעת רצון, רק שצריך להמתין ולהתבונן, להשתדל לא להיות זולל וסובא, לחשוב על אותיות מאכל, שהוא נוטריקון – מה איך כמה למה – מה אני אוכל, שיהיה כשר ובריא, ואיך, שיהיה במתינות ולא בהלעטה, ושיהיה בכמות הסבירה ובשביל צורך קיומי או לשמח את הנפש וכדומה.
מאמרים נוספים בנושא:
הושענא רבה, התפקיד של הערבה
סודם של ארבעת המינים
כך גם יוצאים ממצרים. כיצד? ספר התורה הוא הסיפור של כל אחד מאתנו, כל הדמויות והארצות הכתובים בחומש נמצאים בכל אדם, והצוואר נגד ארץ מצרים, חוצץ בין המוח ללב, שזה המהות של גלות מצרים להפריד בין השכל לרגש, כי כשהרגש מחובר לשכל אזי האדם הוא אדם, אך פרעה המושל בארץ מצרים רוצה לחצוץ והוא עושה זאת דרך שר המשקים ושר האופים ושר הטבחים, שהם הקנה והוושט והוורידים הנפעלים ומתפעלים מהריחות והטעמים, ובכך משכיחים מהאדם את המטרה האמתית של האכילה – לאכול כדי להתקיים, לאכול כדי ליישב את הדעת ולשמוח, ולא שהאכילה תהפוך לפעילות מרכזית בחיים שיש להשתעבד אליה, ושגם לא שתהווה פתרון למצוקות החיים ותהיה נחמה שלא ממש מנחמת. אכילה צריכה להיות מחושבת ומדויקת, ורק כך היא מסייעת לאדם להעפיל למדרגת אדם.
לכן אומר הזוהר שאכילה זמן מלחמה, ולכן נקרא המזון העיקרי בשם לחם, כי זה הזמן להילחם חזק, ובמלחמה צריכים ריכוז, להיות ערני מול האויב, לא להירדם בשמירה ולתקוף מתי שצריך, שזה אומר לחשוב תוך כדי שאוכלים – מה אני אוכל עכשיו ואיך, למה וכמה.
חג הסוכות הוא הזמן שדווקא עכשיו צריך להתחיל לשאול את השאלות הללו, מכיוון שהוא הזמן המסוגל לתיקון האכילה. זה הזמן הראשוני ממנו אפשר לשאוב את הכוח להתמודד מול תאוות האכילה שממנה קשה לצאת יותר משאר התאוות, כי היא קיומית, ומותרת, וזמינה, והרבה מצוות תלויים בה לכן גם קשה מאוד להתגבר עליה, וזה מצריך הרבה מחשבה ותפילה. השם יזכנו להיות צדיקים האוכלים לשובע נפשנו.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור