מסע הכל כלול
כמו בדילים "הכל כלול" שמציעות חברות הנסיעות כך הוא המסע אל האמת. תמצאו את כל הרגשות, העליות, החוויות והאכזבות. שרון רוטר יצאה וחזרה לספר לנו על זה.
במסע אל האמת יש כמה שלבים מעניינים המלווים אותו.
בהתחלה רציתי להיות צדיקה, לעשות כמה שיותר מצוות, להתקדש, לסור מרע ולעשות טוב, לעבוד על המידות.
במשך שנים רבות צעדתי בדרך הזאת והרגשתי שאני אכן מצליחה להזדכך, להיות נקייה יותר, אולי אפילו טהורה. הרגשתי שעזבתי את דרכי העבר (לפחות את רובן) והיום אני נמצאת במקום טוב יותר.
טפחתי לעצמי על השכם בכל הזדמנות שנקרתה לי לעשות מצווה. שמחתי על כך שאני מתקדמת ונהיית בנאדם מוצלח יותר. צדיקה המצדיקה את קיומי. הרגשתי נעלה על חבריי שנשארו הרחק מאחור, ואף נעלה על אלו שינקו מצוות ומעשים טובים מבית (כי במקום שבעלי תשובה עומדים…).
היחידים שעדיין אחזתי מהם צדיקים ממני היו אלו שמסרו נפשם על התורה ואהבת הארץ, כי הכרתי בעובדה שלרמת מסירות נפש כזו אף פעם לא הגעתי.
ובכל זאת, אגו גדול זה לא משהו שפשוט אפשר לצמצם ביום.
אחרי כמה שנים בהן האמת מתגלמת בחיוביות ובטוב, שנים בהן אני מרגישה גדולה ויכולה, שנים בהן אני מוכרת לכל מי שלידי שאפשר לסמוך ולהישען עלי, יש לי כתפיים מספיק גדולות בשביל להכיל, לפתור, לסדר לכולם את הכל הכי טוב שאפשר…
אחרי כמה שנים מהסוג הזה ביום אחד יורדת פתאום ההבנה שאופס, עשיתי טעות, אני לא באמת יכולה, אני לא באמת טובה, אני לא באמת נעלה.
"תעצרו את הרכבת, אני רוצה לרדת!".
התברר שלקחתי כמה פניות לא נכונות ובמקום לנסוע לאמת, הגעתי לביצה של שקר. "אז חברה, תקשיבו" אני מנסה לצעוק בלי קול, "טעיתי, אני לא באמת יכולה". אבל אוי ברוך, מאוחר מדי. אין אפשרות לחזור אחורה, לא למקום שבאתי וגם לא לוותר על מה שקיבלתי.
מה עושים מכאן?
מאמרים נוספים בנושא:
מכאן זה או למות או להמשיך לצעוד, וגם פה אין ממש ברירה. אז אני ממשיכה, אבל במקום לצעוד קדימה אני יורדת למטה, מנמיכה טוס עד כדי כך טמינת הראש באדמה. אני מבינה שהאמת היא לא רק בשמים, האמת היא גם בביצה. האמת כוללת בתוכה את העובדה שכל הטוב שיש בי הוא מאיתו יתברך, ושממש לא כדאי לי לנכס אותו לעצמי. זה לא משתלם. כי בסופו של דבר יש כל כך הרבה שאני לא מצליחה לפתור, וזה כואב מאוד.
כואב להודות שנכשלתי, שאני לא יכולה, שאני לא באמת נעלה, אולי אפילו ירודה. אבל מהמקום הזה אסור לי להתייאש, אלא רק לשמוח.
לשמוח בכך שהבנתי שהכוח הוא מוגבל, אבל להרפיה יש אינסוף. לשמוח שאני משחררת את הצורך להיות מושלמת, ונותנת לבורא עולם את הקרדיט על הצד המושלם שלי.
בכל אחד יש טוב גמור שנתן לו אלוקים. צריך להודות ולהתוודות על הרע ועל הטוב הזה, אבל לדעת את המקור שלו. זאת הדרך לאמת, והיא אינסופית. אבל לפחות יש בה שמחה פשוטה. יש בה השלמה. יש בה נחת ונחמה.
* * *
שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור