עולם אחר
לעבור לעולם אחר בלי לצאת מהבית? אפשרי! לא צריך חללית גם לא לעבור אימונים מפרכים של אסטרונאוטים. מה כן? לעשות סוויץ' ואתם שם. לכבוד השבת העולמית.
חיים מושלמים? בוודאי. זה החלום של כל אחד.
אבל מה קורה כשאנחנו חושבים, בטעות כמובן, שחוקי החלום הזה פועלים דווקא על הדשא של השכן? הקנאה מכרסמת בתוכנו. 'הנה, הוא קיבל קידום ואני לא', 'הם קנו רכב חדש ואנחנו עדיין תקועים עם הגרוטאה הזאת כמה שנים', 'הם מצליחים ואני מדשדש מאחור'… ושערי רשימת התירוצים כמובן שאינם ננעלים…
אבל לא רק כשיש למישהו משהו טוב יותר מכל מה שיש לנו. לפעמים, הרבה פעמים, זה גם קורה כשאנחנו על גג העולם ובאמת יש לנו הכל, והקנאה עדיין מבעבעת בתוכנו. הרגש המעצבן הזה שמהווה ארוחות שחיתות ליצר הרע.
מי את קנאה? מתי הזמן 'הכי טוב' שאת מראה את פנייך? ואיך מתמודדים?
ראשית, צריך לדעת שאחד מגורמי הלחץ הגדולים המשפיעים באופן קריטי על הבריאות הוא רגש הקנאה, שהוא 'בן דוד' של הבכיינות והרגשת החוסר.
הקנאה נובטת בטעות נפשית דקה וצומחת במהירות לאילן עצום ומאיים המטיל צל שחור על בריאותנו. בהתחלה האדם 'רק' לא מעריך את מה שיש לו, בהמשך הוא 'אוכל את עצמו' בכל הצלחה שרואה אצל הזולת, עד שזה מגיע לרמה המסוכנת שבה האדם מוצף בקנאה בדשא של השכן, עד שהוא מתעוור לחלוטין מלראות את האור והטוב הממלא את חייו והופך להיות אדם מריר וטעון באנרגיות שליליות. כך, אגב, נוצרות פצצות ביולוגיות-אנושיות מהלכות על שתיים…
החכם באדם, שלמה המלך ע"ה, מזהיר מאוד מפני ההשפעות מרחיקות הלכת של הקנאה על בריאותנו ואומר: "רקב עצמות קנאה". ובעקבותיו הזהירו חכמים ואמרו שהקנאה מוציאה את האדם מן העולם, כלומר היא מוציאה אותו מעולמו. הוא לא חי את החיים היפים שלו ורק סובל מהחיים של הסובבים אותו.
והרפואה לזה היא…
כאן בדיוק נכנס יום מיוחד שמחזיר לאדם את מאור עיניו, את היכולת לראות את הטוב שבחיים שלו – יום השבת, שהוא כל כולו יום של תודה והודאה. או אז, הוא מפסיק להסתנוור מהטוב של השכנים שלו.
ואומר רבי נחמן מברסלב שאת הסוד הזה מקפלים חכמים כדרכם במשלים עמוקים ואומרים (בתלמוד), שפסיעה גסה נוטלת מאור עיניו של אדם ומאור העיניים חוזר אליו בקידוש הנערך בכניסת השבת. כלומר, שהפסיעה הגסה שהיא הריצה בשטף ובלחץ החיים גורמת למעין עיוורון רוחני – האדם נעשה עיוור ולא רואה את הטוב שיש לו בחיים, והעיוורון הזה הוא שורש הקנאה, שורש התסכול, שורש העצבות ושורש כל הרע. ובשבת, בה האדם נח ומקדיש את יומו להתבוננות בחסדי הבורא עליו ועל העולם כולו – חוזר אליו מאור העיניים וכוח הראייה שלו מתחדש!
מאמרים נוספים בנושא:
כשאדם שומר שבת – אין עולם. רק נכנסת השבת – זהו, גמרנו, אין כלום, שוכחים מכל העולם הזה! שומרי השבת מתנתקים למשך עשרים וחמש שעות מלחץ החיים ועוברים לעולם אחר, עולם שנמצא כאן בעולם הזה, אך באמת, הוא לא חלק מהעולם הזה. חכמי ישראל ביטאו זאת במילים "מעין עולם הבא". כשאתה רואה שומר שבת – הוא נראה לך בדיוק כמו ביום חול אך הוא בן אדם אחר לגרמי, חדש ממש. אם תתבוננו היטב, תראו שישנם אנשים שבשבת רואים עליהם שינוי גדול, "זה לא אותו בן אדם. לא יכול להיות שזה הוא" תאמרו. ואכן, כל אחד מאיתנו בשבת הוא לא אותו בן אדם. זו הזדמנות נדירה להיות מי שאנחנו באמת ומה שאנחנו באמת רוצים להיות.
וזה בא לידי ביטוי בהכנות לשבת – מתרחצים ומחליפים בגדים לבגדים הכי יפים שלנו, אלה שייחדנו לשבת, אנחנו מכינים את הבית, מנקים, מסדרים, פורשים מפות לבנות, מדליקים נרות, גם האוכל שונה, הריחות והאווירה – הכל מיוחד ומרגש. הפעולה החיצונית נותנת לנו את הביטוי להתחדשות של האדם, ושל המציאות כולה, ומגלה את מה שקורה בתוך תוכנו, בפנימיותנו, ביום השבת, שאכן ביום הזה הכל שונה. השינוי החיצוני מכניס אותנו לאווירה ולתודעה של הניתוק מהעולם שסביב ומאפשר לנו שינוי בהרגשה, שינוי בדיבור, שינוי במחשבה.
אבל זה לא ניתוק לשם ניתוק, אלא ניתוק לשם חיבור – אל המהות הפנימית, אל הנפש שלנו שנשטפת ונרמסת בלחץ החיים, אל עצמנו ואל משפחתנו, חיבור אל הכוחות הנפשיים הטמונים בנו. זה סוד הקסם המתוק שבשבת.
העניין של השבת הוא הרבה יותר עמוק מסתם מנוחה. השבת נוגעת בעומק של הנפש ומרגיעה אותה בצורה מושלמת, מכיוון שהשבת היא "פצצה" של אמונה. וכידוע, האמונה והנפש הן בחינה אחת. כוח האמונה הוא הכוח היסודי ביותר בנפש שבו תלויים כל החוסן הנפשי והבריאות הנפשית. הלחץ נובע משחיקת והסתרת האמונה. בימי המעשה האדם שקוע בעשייה – הוא עושה, פועל, ובקרבו מתגברת תפישת ה"כוחי ועוצם ידי", הרגשת המציאות האישית שלי, ואילו מציאות הבורא נעלמת ונסתרת ממנו. התגובה הנפשית למצב זה היא לחץ.
לאדם, כשלעצמו, אין כוח לשאת את משא החיים לבדו. הבורא הוא זה שאחראי ודואג לכל. וכאשר האדם מרגיש בודד במערכה ללא עזרת הבורא, גם אם יהיה חזק ככל שיהיה – זהו תפקיד ש"גדול" עליו בכמה מידות. וזה מלחיץ מאוד, מדאיג ואפילו מפחיד. הנפש שלנו לא בנויה לשאת הכל לבדה, ובמציאות של חיים ללא אמונה סופה לקרוס.
לעומת זאת, כאשר יש לאדם אמונה – החיים שלו יפים ומתוקים. כשיש לאדם אמונה – יש לו הכל. הכל טוב, החיים קלים, גם את הקשיים הוא לוקח בקלות רבה. והשבת כמוה כחיבור למַטְעֵן של אמונה, לכן כשבאה השבת – באה מנוחה, כי האמונה היא המנוחה והנחמה. רבי נחמן אומר שמי שיש לו אמונה חי חיים טובים והוא מבלה ימי חייו בטוב תמיד, כי כשהולך לו כראוי ויש לו טוב – בוודאי טוב לו, ואפילו כשלא כל כך הולך כמו שהוא היה רוצה – האמונה מנחמת אותו שזה גם לטובה, והוא גם בטוח שאף על פי כן שבורא עולם ירחם עליו להבא וייטיב אחריתו. אבל אם אין לא אמונה – חייו אינם חיים, כי בלי האמונה החיים מרירים, כי רק לה יש את הכוח להמתיק את המרירות. לכן על ידי האמונה מקבל אדם את היכולת לעבור את כל הקשיים והמשברים בצורה טובה, ביציבות, בשמחה ובתקווה טובה.
השבת היא לא עול וחיוב מעיק, היא מתנה. אנשים מרגישים בטעות כאילו מטרת איסורי המלאכה היא לכלוא ולעצור אותם. ממש לא. כי אם מבינים את הנושא הזה באמת – רואים בקלות שההיפך הוא הנכון. שטף החיים הוא הכלא האמיתי הלוחץ וסוגר את הנפש ואת כוחותיה, והשבת היא היציאה לחירות, היא הפודה והמשחררת, היא המאפשרת לנפש להתחדש, לפרוח ולצמוח, להניח הכל בצד ופשוט לחיות במשך 25 שעות בלי דאגות, לעומת שטף העשייה שהוא הסכנה הגדולה ביותר לנפש.
השבת נקראת מתנה – מכיוון שזו המתנה הגדולה ביותר שנתן הקב"ה לעולם כולו ולעם ישראל בפרט. וכך אמר הקב"ה למשה: 'מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל, לך והודיעם!' (מסכת שבת י ע"ב, ומסכת ביצה טז ע"א).
לך תאמר לעם ישראל, ילדיי האהובים, שיש לי מתנה נפלאה בשבילם. שבת! כן, היום הזה הוא מתנה אדירה, כי בכל שבת נותנים לנו מתנות גדולות וקסומות, אנחנו רק צריכים לנוח ולקבל אותן בזרועות פתוחות.
השבוע – פרשת וירא (26-7/10 למניינם) יהודים בכל ברחבי העולם שומרים את השבת ביחד – Keeping It Together. הצטרפו גם אתם, אחרי הכל, לא כל יום פוגשים את המלכה.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור