שמחה מתפרצת
ראש השנה באמצע השנה?! תתפלאו לשמוע, אבל בהחלט יש דבר כזה! הרב שלום ארוש על המאורע הגדול והשמחה המתפרצת שעושה לנו את האמצע התחלה וסוף הכי מושלמים!
חג השבועות הוא כמו ראש השנה באמצע השנה. אבל רגע לפני שנדבר על ההכרזה המפוצצת הזאת, צריך לתת את הדעת על המושג – שמחה מתפרצת.
ברור שאין הודעה משמחת מזו עבור ילדים גם ללא מעט מבוגרים – יוצאים לטיול! כולם קופצים, מצברי השמחה שלהם מתמלאים באחת כאילו חיברו אותם לשלטר הראשי. טיול, זה יום חג. זה לא עוד יום בבית הספר. וכולם שמעו את זה, אפילו אלה שבדרך כלל לא מפוקסים במה שקורה בכיתה. הפעם, משום מה, הפוקוס והשמיעה שלהם התחדדו והבשורה המשמחת הרעישה גם אותם. ככל שהימים עברו מפלס ההתרגשות עלה. כל יום שעבר מיום הבשורה ועד לטיול עצמו נמנה ונספר. בלילה לפני הטיול אף אחד לא הצליח לעצום עין, למרות הפצרותיהם של ההורים. וגם כשסוף סוף נרדמו, הרבה לפני שהשעון צלצל הם נעמדו על הרגליים כמו חיילים מוכנים וערוכים לצאת לטיול הנכסף.
כך נראה אדם עם נפש בריאה שמגיע למשאת נפשו.
חג השבועות הוא חג מתן תורה, זה היום השמח ביותר בשבילנו, עם ישראל. ביום הזה קיבלנו ואנו מקבלים מחדש בכל שנה ושנה את מַתְּנַת החיים. אי אפשר להשוות את התורה לשום דבר בעולם הזה, כי בלעדיה פשוט אין טעם לחיים.
וכידוע, חג השבועות אינו זכר למאורע היסטורי אלא אור שמתחדש בכל שנה ושנה! בכל פעם מחדש, בכל חג שבועות בבוקר, אנו מקבלים את התורה מחדש. ועל מנת לקבלה עם ההרגשה המתחדשת הזו, אנחנו צריכים להכין כלי – השמחה בתורה, זה הכלי העיקרי והחשוב ביותר, שמחה בקשר עם היקרה לנו מכל – התורה, אפילו הקשר הקטן ביותר.
בחג שבועות אין לנו מצוות מיוחדות כמו בפסח ובסוכות, למרות שהוא אחד משלושת הרגלים. אין לנו צורך "להתאמץ" בבניית סוכה או בניקיונות, אין שום "מגבלות" כמו לא לאכול חמץ או לא לאכול ולישון מחוץ לסוכה. לכן בחג המתוק והנפלא הזה אנחנו פנויים להתמקד במצווה הייחודית לחג השבועות: מצוות השמחה. פשוט לשמוח.
המצווה העיקרית שלנו בחג הזה היא לקבל את התורה באופן הראוי לקבל מתנה כל כך נפלאה, כלומר – בשמחה גדולה. כי השמחה בחג מתן תורה מבטאת את ההערכה שלנו אליה, את ההערכה שלנו לבורא עולם, את הכרת הטוב העמוקה שלנו על כך הקב"ה בחר בנו להיות לו לעם סגולה ולתת לנו את תכלית ונזר הבריאה.
מאמרים נוספים בנושא:
השילוב המצנח – רפואה מסוג אחר!
תשמעו, השמחה משתלמת!
וכשאנחנו מרגישים שהתורה היא מתנה נפלאה ושמחים בה בכל ליבנו ונפשנו – אנו זוכים באמת לאורה וקבלתה של התורה.
כי זה כלל בחיים, "כמים הפנים לפנים" – כמו שאדם מתייחס לזולתו, כך הזולת מתייחס אליו. אדם שמאיר פנים לכולם, כולם מאירים לו פנים. והכלל הזה תָּקֵף ושריר גם בעבודת השם: כאשר אדם מחשיב ומעריך כל דבר שבקדושה – כך אותו דבר שבקדושה מאיר לו, משמח ומרומם אותו.
שמחים בשבת? השבת תיתן לכם הרבה אור. מתלהבים מהמצוות? המצוות יקדשו וירוממו אתכם. אוהבים את התורה? התורה תחזיר לכם תענוג ואהבה.
ובחג השבועות זה הזמן העיקרי להשקיע בשמחה, כמו שבני זוג בוודאי חייבים לשמוח זה בזו ולשַמֵחַ זה את זו בכל השנה ובכל החיים, אבל הזמן העיקרי שבו השמחה בשיא השיאים הוא זמן החתונה. כך גם עם התורה הקדושה – כל אחד מאיתנו צריך לשמוח בתורה ולהתגעגע למתיקות ולנעימות שלה בכל יום ובכל רגע, אבל ביום החתונה הגדולה – יום מתן תורה, כמו שאומרים חז"ל: "יום חתונתו – זה מתן תורה" – אז השמחה צריכה להיות בשיא השיאים.
מחשבה בשמחה
והדרך לזכות לכך היא פשוט לצייר לעצמנו את גודל הזכות ואת גודל המתנה. חשבו על כך שבלי התורה, חלליה, אין כלום. מתוך כך תגיעו לשמחה גדולה על הזכות הגדולה שנפלה בחלקנו. וככל שנהיה שמחים כך נכין כלי גדול יותר לקבלה. כך נגיע להרגשת הלב הראויה להיות לנו בחג הקדוש והנפלא הבא עלינו לטובה.
המחשבה מעוררת שמחה, לכן המילה "מחשבה" בחילוף האותיות שווה למילה "בשמחה".
כל מחשבה שאדם חושב בליבו – על הזכות שגדולה שנפלה בחלקנו באותו מעמד אדיר ונשגב, על כל חיוך, כל רגע עם שמחה, כל ריקוד – כל אלה מצוות גדולות בפני עצמן בכל חג ורגל, גם הארת פנים גדולה לתורה, ביטוי אהבה כלפיה, יצירת כלי נפלא לזכות לקבלה מחדש באור גדול ביחד עם כוחות נפלאים לקיימה ולשומרה על כל דבריה.
יום הדין על התורה
אומר השל"ה הקדוש, שכמו שבראש השנה האדם נידון על כל העניינים הגשמיים בחייו, כך בחג שבועות האדם נידון על הרוחניות שלו: על התורה, על קיום המצוות, על התשובה שלו, על ההתקרבות לבורא עולם, על תיקון המידות – על כל אלה נידונים בחג השבועות.
לכן אנו חייבים לזכות לקבל מחדש באמת את התורה בחג הזה, כדי להיכתב ולהיחתם לחיים רוחניים טובים ומלאים. ולזה זוכים על ידי השמחה. ואפילו בראש השנה, שהוא יום דין גדול ונורא, מובא בהלכה שצריכים לשמוח ולהיות טובי לב ולבטוח בקב"ה שיוציא לאור משפטנו. ומובא בתנ"ך על ראש השנה שעזרא ונחמיה אמרו לעם ישראל: "קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדוות ה' היא מעוזכם", ועל אחת כמה וכמה בחג השבועות – שהוא אחד משלושת הרגלים שהם הזמנים השמחים ביותר בשנה שיש בהם חיוב ומצוות עשה מן התורה של "ושמחת בחגיך", ובפרט שלחג השבועות ישנה המשמעות המשמחת העמוקה ביותר עבורנו – כל שכן שעלינו להתחזק להיות בשמחה, לְהַרְאוֹת שמחה, לשמח את עצמנו ואת הסובבים אותנו, ולהראות לקב"ה עד כמה אנחנו מעריכים את הקשר אתו ועם תורתו.
אוהבים לקבל מתנות? שמחים לקבל אותן? כך תעשו עם המתנה הגדולה שתקבלו בעוד כמה ימים… בעצם, זו שאנו מקבלים כל רגע בחיים…
זו הסיבה שאסור חלילה לראות את הלימוד בליל שבועות כעול, אלא כביטוי לשמחה ולהתרגשות. ישנם חסידים שרוקדים הרבה בלילה הזה מתוך שמחה גדולה על כך שבבוקר הם מקבלים את התורה, שהרי השמחה היא הכלי העיקרי לקבלת התורה באמת.
וכמובן, בגלל חשיבות היום וגודל השעה, זהו היום המתאים ביותר להרבות בתפילה שנזכה שתהיה לנו אהבת תורה וערבות ומתיקות בתורה לנו ולזרענו ולכל עם ישראל, שנזכה כולנו להתמיד בתורה לדעת ולקנות אותה להוציא את המסקנות הנכונות ולקיים את כל מה שאנחנו לומדים.
לגעת בקצה הגלימה של דוד המלך
ואולי בגלל זה יום פטירתו של דוד המלך ע"ה חל בחג השבועות, כי דרכו של דוד הייתה דרך השמחה והתפילה. דוד המלך היה כל כולו תפילה, ותפילות רבות שפך על לימוד התורה. אבל דוד היה גם שמח ומפזז ומכרכר בכל עוז לפני ארון הברית, ובספר תהלים אנו רואים כמה הוא הביע את שמחתו העצומה בתורה ובמצוות. לכן זכה דוד המלך להיות חוליה בשרשרת התורה ודמות שמסמלת יותר מכל את מתן התורה, כי לתורה הקדושה אפשר לזכות רק מתוך שמחה והערכה וריבוי תפילה.
על פי זה נבין כיצד דוד המלך לא היה ישן כל לילה כל הלילה, כי למרות שלאורך כל היום היה עסוק בעבודתו כמנהיג, בניהול עם ישראל ובמלחמות קשות, בכל זאת, אהבתו לתורה לא ידעה גבולות והוא לא נתן שינה לעיניו מתוך שמחה ואהבה. ובחג השבועות כולנו "נוגעים" בקצה גלימתו של דוד המלך ושואבים משמחתו הגדולה ואהבתו לתורה.
יהי רצון שנזכה לקבלת התורה מחדש בחג השבועות מתוך שמחה, קדושה וטהרה ונכתב ונחתם אנחנו וזרענו לחיים של תורה ויראת שמים.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור