תודה – הכי יפה ומעצימה

הסיפור שלי מתחיל קודם כל (ונהיה סיפור בגלל) התודה הגדולה שאני רוצה לומר לרב שלום ארוש על הספרים המחזקים שלו.

כי הבטחתי לבורא עולם שאספר את הסיפור שלי כדי שגם אנשים אחרים, כל מי שיקרא את השורות של הסיפור שלי, ילמד ממנו ויתחיל לומר תודה לבורא עולם על הכל. כן, כמו שאני למדתי מהסיפורים של אחרים.

זה היה בתיכון כשלמדתי אדריכלות. בהתחלה זה זרם והיה מאוד קל, לא השקעתי בזה מי יודע מה אך הייתי במגמת לימוד. בשלב מסוים, אחרי ציון נמוך שקיבלתי, החלטתי לשנס מותניים ולהתחיל להשקיע ברצינות, דבר שגרם לי להיכנס לחרדות ופחדים איומים. אם משהו השתבש, הייתי נתקפת בהתקפי חרדות, כאלה שהלב מרגיש פועם במהירות של מכונית מרוץ, והתקשיתי לנשום. את ההתקפים האלה למדתי להדחיק עם הזמן.

אולם, כשהגעתי לשנת התיכון האחרונה, לפרויקט הגמר, הלחץ שלי עלה ברמות מזעזעות. הלחצים היו הזויים עד שהיה לי אפילו קשה לחשוב על הפרויקט, איך לגשת אליו בכלל, ולא משנה איפה הייתי, זה היה פשוט גורם לי לפחדים מטורפים.

חברתי הטובה – היחידה ששיתפתי במה שעובר עלי – החלה באותו זמן להתקרב ליהדות ולקרוא את הספר בגן האמונה. היא כזו מקסימה, כן. היא ישבה איתי והקריאה לי מהספר. האמת? שאני הייתי טיפוס בדיוק הפוך בעניין הזה – הכי נגד שיש. אבל המילים של הספר היו כמו מים קרים לנפש עייפה וזה נתן לי תקווה בתוך החושך שהייתי בו.

ככה התחלתי לאמן את עצמי באמונה. האמת, שבאותו זמן גיליתי כמה באמת לא האמנתי בבורא עולם ושכל מה שהוא עושה – הוא רק לטובה!

בוקר אחד היא באה עם בשורה. ואיך זה התחיל? יום קודם היא ראתה את הספר אמרתי תודה ונושעתי והחליטה בליבה שזה מה שאני צריכה לעשות. למחרת, היא באה כולה 'מוארת' ומלאת אנרגיות. "זה מה שאת עושה כל יום מהיום – אומרת חצי שעה תודה!" אמרה בלהט.

זה היה קשה. לא תמיד הצלחתי ולא פעם אפילו התייאשתי, עד שראיתי שהרב ארוש הבטיח שמי שיאמר 40 יום תודה לבורא עולם – בטוח תהיה לו ישועה. החלטתי לכתוב כל יום 40 תודות כדי להצליח בפרויקט.

מאמרים נוספים בנושא:

מלאכים אנושיים

גם כי אלך בגיא צלמוות

אמונה בהמראה

18 ימי האמונה שלי

יש לי טרשת נפוצה, תודה.

אז זהו, תודה

יש אלוקים? אז למה הם מוגבלים?

רפאל, הבן של אודליה

לטייל עם אבא

המתנה של נתנאל

לכל סבל יש משמעות

חלון יפה

לא אלאה אתכם בפרטים, אבל בסוף הכל הסתדר בצורה נפלאה! בורא עולם סובב את הדברים כך שבסוף הבוחנת ממש אהבה את הפרויקט שלי וקיבלתי… 100!!! וצרור מחמאות אדירות. חכו, זה לא נגמר – היא גם לקחה את הפרויקט להראות אותו במשרד החינוך, וזה אומר שמבחינתה זה היה הפרויקט הטוב ביותר!!!

סיימתי את התיכון ולא מצאתי את עצמי בשום מקום, אז החלטתי להמשיך ללמוד אדריכלות. ושוב פעם, כאילו כל מה שלמדתי נשכח ופרח מראשי, הפחדים חזרו והדאגות והחרדות הכו בי ללא רחם. זה היה יותר קשה מהפעם הקודמת. הלימודים הפכו אינטנסיביים מיום ליום, הלחץ גבר והגעתי לנקודת משבר ודיכאון.

אבל הפעם ידעתי את הנוסחה – 40 יום תודה לבורא עולם. ושוב, זה עבד, נרגעתי והצלחתי לסיים שנה מוצלחת של לימודים אקדמיים.

אני חייבת לציין, שבכל פעם שהגעתי לאמירת תודה בלחץ עצום ומסיימת כשהלב שלי דופק פחות חזק ועם הרבה יותר תקווה כלפי העתיד.

כך הגעתי לשנת הלימודים האחרונה. ואז, הגיע הפרויקט האחרון והגורלי ביותר.

ושוב, מפלס הלחץ עלה על גדותיו, חוויתי נקודות משבר רבות וכל פעם היו לי תלונות לבורא עולם על איך שהוא מסובב את הדברים עבורי, כי לא אהבתי את הפרויקט שלי, למעשה התביישתי בו, הרגשתי שהוא רגיל ופשוט. למה? כי אני טיפוס שנוטה לפרפקציוניזם והיה לי מקשה מאוד לסחוב אותו יום יום במשך השנה האחרונה, כשאני רואה שמסביבי יש פרויקט שאפשר רק להתגאות בהם, ואז הייתי שואלת את עצמי במרירות בלתי נסבלת 'למה זה מגיע לי? אני ממש משתדלת ובורא עולם אתה יודע את זה! למה אתה עושה לי את זה, כשאני יודעת שאחרים מכעיסים אותך יותר ממני?!?…'

זו הייתה שעת משבר לא פשוטה בכלל. הבכי פרץ ממני כמו סכר שהתפרק מהמקום שלו. התקשרתי לחברתי הטובה ושיתפתי אותה במצב שלי. "ומה עם התודה?" היא שאלה, "את עדיין אומרת תודה?" שאלה בסקרנות. "לא" השבתי. "אז תתחילי מיד!" פקדה עלי.

וכמו חיילת טובה, שמעתי למה שאמרה לי והתחלתי לכתוב שוב 40 יום תודה.

תודה, המילה הכי יפה וחזקה שמעצימה אותנו בכל פעם שאנו אומרים אותה…

יום הגשת הפרויקט הגיע ואני, כמו תמיד, בלחץ מטורף. כל הזמן מזכירה לעצמי להודות לבורא עולם כי מה שהוא עושה – זה רק לטובה. והעיקר, לקבל הכל באהבה.

נכנסתי, נתתי את הנאום שלי ו… מפלים של שבחים מהבוחנות החלו לשטוף אותי. הייתי המומה. מצד אחד, מרוב לחץ וחרדה אפילו לא שמעתי מה הן אומרות, אבל אחר כך כשנרגעתי מעט הן אמרו לי שהן נפעמו מהפרויקט, "הוא כזה מיוחד ומקורי!" – ואני אומרת בכנות שלא חלמתי בחלומות הכי טובים שלי שיגידו לי דבר כזה.

ברור שבכיתי. והמון.

אז עכשיו אתם בטח אומרים לעצמכם, 'מה היא עושה פרויקט כזה מהפרויקט הזה? את יודעת כמה אנשים צריכים להגיש פרויקטים והם לא עושים מזה עניין?!…'

בשבילי זה עולם ומלואו, זה מסכם שנים של לימודים עם השקעה מטורפת, למידה קשה והרבה מאמצים.

קרה לי נס עם התודה המתוקה הזו. הבטחתי לבורא עולם בכל אותן שנות לימוד שאכתוב את הסיפור שלי כדי שאחרים ילמדו מה כוחה של התודה. ולא סתם תודה, אלא על הכל – על הפחדים, החרדות, הקשיים, האתגרים… על הכל!

מהפרויקט הזה למדתי שני דברים חשובים: הראשון – שכל מה שהקב"ה – לטובה הוא עושה! רק לטובה. והשני – שבורא עולם הוא כל יכול והכל יכול להיות אצלו, גם אם זה נראה לנו הכי הזוי בעולם. הוא מלך העולם והוא יכול לעשות הכל!!!

תודה רבה לך הרב ארוש שגרמת לי להכיר את כוחה של התודה והאמונה, כי בלעדיהן החיים שלי היו ממש קשים.

ותודה מיוחדת לבורא עולם שנתן לי את הכוחות וגלגל את מסלול חיי, כך שאחווה את הקשיים הללו ואפגוש את המילה הכי יפה בעולם – תודה, ואת כוחה של האמונה כדי שיהיה לי את הכוח לעבור את החיים האלה ולהמשיך לשמוח.