הגעתי לאומן

למעלה ממעשר שנים בעלי נוסע לאומן בכל ראש השנה, אבל אני מעולם לא זכיתי להיות שם בעצמי. כל החברות שלי, שחזרו איתי בתשובה, כבר היו שם יותר מפעם אחת, ואליו אני התמהמהתי. פעם (לפני כמה שנים…) סיפרתי לכם שאני מתכוונת לנסוע, ולבסוף לא מימשתי.

אני לא באמת יודעת למה נמנעתי מלבקר את רבי נחמן מברסלב, במיוחד לנוכח העובדה שהוא ממש שינה את חיי, הציל את בעלי ואותי והפך אותנו למענטשים.

היו לי מיליון תירוצים למה לא לנסוע. הראשון הוא הכסף כמובן. כל הזמן אמרתי לעצמי שאם יהיו לי 600 דולר מיותרים אעדיף לשבת על איזה חוף ביוון, מאשר לנסוע לשיכונים באוקראינה…

תירוץ נוסף שעפתי עליו הוא העובדה שבעשור האחרון הייתי רוב הזמן במצב של היריון או הנקה, ובשום פנים ואופן לא ראיתי את עצמי סוחבת תינוקות למסע הזה. אני יודעת שיש גיבורות שעושות את זה, ואני מצדיעה להן, אבל כנראה שקורצתי מחומר אחר כי זה ממש לא עושה לי את זה – לרוץ אחרי פעוט במסדרונות הצרים של המטוס, או לנסות לבדר אותו בדרכים בנסיעה שלא נגמרת. הרי גם ככה זה קשה, אז למה להקשות עוד?

התירוץ השלישי נשען על בעלי, שהרי אנחנו אחד, אם הוא נוסע אז אני בוודאי פטורה – הוא עושה את העבודה עבור כל המשפחה…

מאמרים נוספים בנושא:

רגליים קרות

תמונות מספרות על ברסלב

טירונית אומן

למה אומן?

נזכר ושוב מגיע

מחפשת אותו ברחובות
אבא, זאת אני?

הזמנה לאומן
המניעה השנתית
זה כל העניין שלי

תפרשי כנפיים, ילדה!

אבל לאחרונה הילדים קצת גדלו – הקטן בן שלוש והגדולה בת 13- ונפתח לי מרחב מחדש לעצמי. בד בדד בתי בת האחת-עשרה התחילה 'לחפור' לי בכל הזדמנות שהיא רוצה לטוס לאומן. הדליקה נרות לצדיק, התפללה על זה בציון של רבי שמעון בר יוחאי, ניצלה את ההזדמנות גם בתפילת שמונה-עשרה בקטע בו אפשר לבקש בקשות אישיות, ובכל שבוע בהדלקת נרות שבת היא ביקשה במלוא הלב.

מפה לשם, משהו בלב שלי נפתח והתחלתי לפתח את הרצון אבל לא מצאתי מסגרת שבאמת מתאימה. אבל רבי נחמן מברסלב לא מתעלם מתפילת תינוקות של בית רבן, פתאום נפתחה נסיעה מהיום להיום כשכל הפרטים בה התאימו כמו כפפה ליד.

ביום חמישי באחת בצהריים קניתי כרטיסים, ובשעה 17:00 כבר הייתי עם בתי בשדה התעופה.

שמעתי כל כך הרבה על המניעות והקושי להגיע לרבינו, אבל הכל עבר כל כך חלק (מהצ'ק אין בשדה עד ההסעה המפנקת והמלון השווה) שנשארתי די בהלם.

אולי המניעה הייתה שלקח לי כל כך הרבה שנים להגיע לציון, אבל כשכבר החלטתי הייתה לנו ממש 'קפיצת הדרך' והגענו כהרף עין בתחושתנו.

האמת היא, שרק בדיעבד אני יכולה להרגיש את ההשפעה של הביקור, כי שנים אני לומדת ויונקת מהתורות והעצות, וכל זמן שלא הגעתי אליו פיזית לא באמת הרגשתי קירבה בלב… זה באמת נכון שהוא "נאפה בליבי" רק אחרי שבאתי עד אליו. כאילו נקשרנו באמת, לא רק שכלית אלא גם מבפנים.

גן סופיה שבעיר אומן – רבי נחמן אמר שכדאי מאוד לבקר בגן הזה כשמגיעים לאומן…

כשהגעתי לציון ושמתי עליו יד, הרגשתי שכל הגוף שלי מהמהם וחום שמחמם את ידי. "זה אמיתי?" חשבתי לעצמי, אני הרי לא כזאת רגשנית ומחוברת לציונים. "אני מרגישה את זה בכל הגוף אז בטח שזה אמיתי" השבתי לעצמי, "יש פה אנרגיה, יש פה משהו אחר במקום הזה".

ואז השכל אמר, "אולי זה בגלל כמות המתפללים שמייצרים את האנרגיה הזאת?"

"אבל היית בציונים אחרים ולא הרגשת אותה תחושה" השבתי לו.

הגוף מרגיש, הלב נפתח ולבסוף גם השכל השתכנע….

רק כשהייתי בציון הצלחתי להבין באמת את תפקיד ה"מתווך" בינינו ובין בורא עולם. רק שם הרגשתי שהוא ממש עובד בשבילי ועלי – מתקן ומשיב לי את האבדות כדי לפתוח ערוץ נקי של התקשרות עם בורא עולם.

אז אולי מהצד קצת קשה להאמין, ממש כפי שלי היה קשה, אבל אין לי ספק ולפי כל הציבור שראיתי שם, שזה מקום שפותח את הלב ועוזר לך להתחבר לעצמך וממש לעשות סדר. אז אם אדם צריך לשפוך את ליבו, קצת חיזוק או הבהרה, זה אומנם עולה בדולרים אבל שווה זהב.

* * *

שרון רוטר, מוסיקאית יוצרת זמרת וכותבת, מקדמת נשים יוצרות. רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com