עולם הפוך ראיתי

במסגרת מסע החזרה בתשובה שלי עשיתי שינויים מהותיים בחיי, ביניהם גם בקריירה שלי בה הפסקתי להופיע מול קהל מעורב.

תמיד כששואלים אותי "איך עשית את זה?", אני עוצרת רגע לחשוב ואין לי באמת תשובה. בדיעבד, זה נראה לי באמת בלתי אפשרי, מעין גבורה שכזאת שאיני יודעת מאין נבעה.

לפני כמה ימים ראיתי ראיון ששודר עם שולי רנד, שהאיר לי על הנקודה הזו מתוך הניסיון האישי שלו.

נכון, הוא לא הפסיק להופיע מול קהל מעורב, אבל הוא כן עזב קריירה מאוד מצליחה בתיאטרון, כזו שבאה לו בקלות, שהוא היה טוב בה ושהוא מאוד אהב – והכל לטובת חיי תורה. הוא מספר שבאותו רגע של המעבר, הקב"ה נתן לו במתנה הר עצום של כוחות שהוא הרגיש שלא משנה מה, הוא יתגבר על כל המהמורות ויוותר בשמחה על כל מה שהשאיר מאחור.

כששולי דיבר, נזכרתי פתאום גם אני בכוח העוצמתי הזה שגורם לך להרגיש בולדוזר שדורס את כל החלקות שהשארת מאחור – גם את הרעות אבל לפעמים גם את הטובות.

שנים אחר כך, כשאתה כבר בחצי כוח אחרי שעמלת בתורה ובמשפחה, אחרי שהגיעו טרדות הפרנסה והזוהר של התחלת התשובה דהה, הזוהר של העבר דופק על חלונך ואתה מתחיל להיזכר במה שאיבדת, בחלק הזה בעצמך ולרצות את זה בחזרה.

בשבוע שעבר התקשורת געשה ורעשה בנושא קרוב לליבי – הופעות לקהל בהפרדה. כזכור, שדולת הנשים עתרה לבית המשפט בעקבות חוק השוויון ודרשה לבטל את ההפרדה בהופעה של הזמר מוטי שטיינמץ. שופט בית המשפט ביטל את ההפרדה ובעקבות כך איים הזמר לבטל את הופעתו. כך, האירוע היחיד בעיר עפולה לקהל החרדי עמד להתבטל.

מאמרים נוספים בנושא:

איפה השוויון?

פמיניזם כשר
האישה המשוחררת
לאן את פונה?

למה אתם מפחדים מנשים?

הפמיניסטית האנטי פמיניסטית

איפה השוויון?
יהדות על רגל אחת
שלא עשני אישה

תגיד, הדתיים נהנים בכלל?

לשמחתי הכה רבה הדבר הכה גלים בכל המגזרים והעם שלנו. אזרחים שאינם שומרים מצוות ביקשו לכבד את זכותו של המגזר הדתי. ובמקביל, חלק מהם הסכימו עם ביטול האירוע. הנושא הוצף ברשתות החברתיות ושוב נאלצנו לעבור בירור רציני בנושא הזהות שלנו.

הועלו הרבה טענות לכאן ולכאן – את אלו המבקשים לקיים את ההפרדה אני מבינה ומוקירה (כאחת שבחרה בכך בעצמה). אבל גם את הקולות שהם נגד הפרדה אני מבינה, בעיקר את השורש הנובע מפחד וחרדה עמוקה בפני כפיה דתית והפיכת המדינה ואזרחיה למדינת הלכה. רק מרגיז אותי שהכל נעשה בשם השוויון והאחווה, בעוד שבעצם מדובר בסופו של דבר בשנאה ובוז להלכה היהודית. זה היה מפריע לי הרבה פחות אם הקולות הללו היו מודים בגזענות שלהם ולא מתחבאים מאחורי דגלים עם קשת של צבעים.

בסופו של דבר, בעתירה נוספת של ש"ס לבית המשפט בוטל האיסור על ההפרדה והוצעה פשרה שבה יקצו שטח נפרד למשפחות עם מסך וידאו גדול שיקרין את המופע. (ובעיצומה של ההופעה בג"צ, אחרי ערר שהגישה שדולת הנשים, החליט לבטל את החלטת בית המשפט על הופעה עם הפרדה…).

הזוהר של העבר דופק על חלונך ואתה מתחיל להיזכר במה שאיבדת, ורוצה את זה בחזרה…

מכל תיאטרון האבסורד הזה נשארתי תוהה – איך יכול להיות שהשופט שאסר על ההפרדה הוא יהודי, וזה שביטל את האיסור הוא…ערבי.

כן, אמנם ישראלי כמו כולנו, אבל דווקא הוא מצא את המקום בו אפשר להתפשר ולקיים את ההלכה היהודית למי שמאמין וחפץ בה, ובד בבד לתת מקום גם למי שזה פחות חשוב לו ועדיין רוצה לצפות במוטי שטיינמץ.

דווקא השופט הערבי עזר לנו למצוא פתרונות של שלום ולהכיל את המורכבות של הדברים. דווקא הוא היטב לפשר את הבירור על הזהות שלנו, במדינה השואפת לשוויון, חופש ואחווה לכל אדם, ולכל אזרחיה.

עולם הפוך ראיתי…

* * *

שרון רוטר, מוסיקאית יוצרת זמרת וכותבת, מקדמת נשים יוצרות. רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com