לעוף מהמיטה

תרשמו לכם: יש מטרה ותכלית לחיים. נקודה.

עכשיו אפשר להמשיך.

וזו סיבה מספיק טובה לשאוף כל הזמן לדבוק באמת במטרות שלנו ובשינויים שאנו רוצים לעשות, ולהתרחק מכל סוגי הסחי הדעת וטרדות שהעולם הזה מלא בהם. התורה מכנה את העולם הזה פרוזדור, מעבר זמני אל הדבר האמיתי – הטרקלין, שהוא העולם הבא. שהרי כך אומרים לנו חז"ל: התקן עצמך בפרוזדור כדי שתיכנס לטרקלין! (אבות ד, טז). זו הסיבה שגם לא תראו אנשים שמבזבזים את הזמן שלהם בעיצוב והשקעה בפרוזדור כי שום דבר לא ימשיך איתם הלאה. הם יודעים שהמעבר הזה פשוט מוביל אותם לסוף, למקום עליו צריך לשים את כל הפוקוס.

כולנו יודעים שהחיים הם זמניים מאוד, אנחנו לא נמצאים כאן לנצח. אנחנו גם יודעים, ואם לא אז עכשיו תדעו, את מה שאומר רבי ישראל הבעל שם טוב הקדוש זיע"א – שאין דבר יותר מוחלט מהמוות. ועדיין, היצר הרע שלנו בערמומיות שלו יכול לגרום לנו לשכוח שאנחנו זמניים בעולם הזה. תסתכלו מסביב, כמה בתי עלמין יש? המון. ומצחיק, או שלא, אנחנו עדיין חושבים שלנו זה לא יקרה. אבל זה יקרה. יום אחד.

כי זה השקר הגדול שהיצר הרע מנסה לתפוס אותנו בעזרתו – שאנחנו כאן לנצח, כדי שנשכח את המטרה העיקרית, התכלית שלנו, והסיבה האמיתית של היותנו כאן. זו הסיבה שהדבר הראשון שאנו, כיהודים, עושים כשאנו מתעוררים בבוקר – לזכור את העולם הבא.

כשאנשים זוכרים את המחויבויות שלהם ואת כל הדברים שהם צריכים לעשות כל יום, הם עפים מהמיטה. כשאנשים אומרים לעצמם שאין לאן ללכת, אין פגישות, אין לחץ, שום דבר לא חשוב, הם פשוט יסתובבו לצד השני וימשיכו לישון.

אחת הסיבות שהתורה מתחילה עם האות ב' – בראשית, היא – שהערך הגימטרי של האות ב' הוא 2, דבר המרמז לנו שיש שני עולמות שמתפקדים בצורה שונה אך מחוברים. רוב הדברים שאנו רואים סביבנו, ורוב האינטראקציות שאנו חווים בעולם הגשמי הזה, הם דברים שהיצר הרע מנסה תמיד לחבל בהם ובמקביל תמיד להוליך אותנו שולל, הוא גם משקיע מאמצים רבים כדי להסיט אותנו מהמטרה העיקרית והאמיתית שלנו – כל יום בפרט ובחיים בכלל.

אם אנחנו באמת רוצים לדעת מה קורה בחיים שלנו, בעולם הזה, אנחנו צריכים לעצור הכל, להרים את הראש ולהסתכל על השמים – מקומו של עולם האמת. רק שם נוכל לראות את עצמנו ואת בורא עולם כראוי.

אחת הדרכים הטובות לעשות זאת היא לעשות חשבון נפש, מפגש רוחני עם עצמנו, כל יום. לעבור על היום הזה ולבדוק כל היבט שלו במחשבה, דיבור ומעשה. אלה שלושת החלקים שבהם בורא עולם "מכווץ" את עצמו כדי לתקשר איתנו, להיות איתנו ולקרב אותנו אליו.

מאמרים נוספים בנושא:

קברות התאווה

הסתכלת היום על השמים?

להזיז את הגבינה

לא ביום אחד

השם אמר לי

חברתי התפילה
לא נשאר כלום, רק התפילה
הדבר הכי טוב שקרה לך

קבוע, אבל בטוח

קפה עם מלאכים
היא ואני
הכלים שאלוקים נתן לי

החסד תמיד שם
גברת פרח השני

דוגמאות? בבקשה.

אני שותה את הקפה שלי ואז הקב"ה מבזיק מחשבה בראשי – אני תוהה אם שילמתי את הכסף שאני חייב למכולת החודש. יש לי שתי אפשרויות: אני יכול לבטל את המחשבה הזו בהינף יד ולא להתייחס אליה כי היא 'סתם', או שאני יכול להתעמק בה ולראות מה הבורא מנסה לומר לי דרכה, אולי תזכורת לחוב שצריך לשלם על מנת שלא יהיה בידי חלילה גזל…

דוגמה נוספת. חבר לעבודה מספר לי סיפור, טרגדיה כואבת על מישהו שעובר תקופה לא פשוטה בחיים שלו. תוך כדי ההקשבה, בורא עולם מזמין אותי לקבל החלטה. אני יכול להתעלם, חלילה, מהסיפור הזה ולהמשיך הלאה 'כי הוא לא נוגע אלי'. או, לשאול את עצמי למה בורא עולם רצה שאשמע את הסיפור הזה? האם יש משהו שאני יכול לעשות? הרי לא סתם דברים מגיעים לפתחנו. האם אפשר לעזור? האם יש משהו בסיפור הזה שיכול לחזק אותי לעשות משהו טוב יותר ברוחניות שלי? עם הזולת? עם בני משפחתי?

הבעל שם טוב הקדוש זיע"א מסביר, שכל מה שקורה לנו בעולם הזה הוא מסר מבורא עולם, כמו מראה, על מנת שנשים את הפוקוס על המשימה העיקרית שלנו בעולם הזה. כל מחשבה, כל מילה, כל מפגש או אירוע שאנו חווים בחיים הם מכתב ישיר אלינו, מסר בו אנו מקבלים הכוונה למה שאנו צריכים לשפר, לייעל או לתקן בשלושת או אחד מההיבטים העיקריים שלנו – מחשבה, דיבור או מעשה, וכל זה על מנת שנצליח להתקדם שלב נוסף במשימה שלנו.

אחד הדברים שישמור לנו על הפוקוס הוא חשבון נפש, ואם עושים אותו בשמחה זה כבר סיפור אחר עם בונוס מיוחד…

וכמו כל דבר בחיים, ככל שנתרגל את עצמנו לראות דבר מתוך דבר – מזווית ראיה רוחנית, כך נזכה שתהיה לנו מודעות רוחנית גבוהה יותר. ככל שנרגיל את עצמנו יותר לזה כך נשחיז ונחדד את האינסטינקטים הרוחניים שלנו על ידי שמירת מצוות ופיתוח הצד הרוחני שלנו, עשיית חסדים, חיוכים לסובבים אותנו (כי זה באמת לא עולה כסף) ועוד דברים נפלאים, כך הראיה הרוחנית שלנו תתחדד ותתחזק. במקום לראות את בורא עולם בחיינו מרחוק, נראה אותו קרוב ובכל דבר. הוא יהיה ממש מולנו, קיים ובלתי ניתן לפספוס. טביעת האצבע שלו תהיה בכל דבר בחיינו.

כשאנשים זוכרים באופן תמידי את המשימה שלהם בחיים, כשהם ממוקדים בכדור הרוחני, הם לא מודאגים ממה שיזמן להם היום.

כשאנו שומעים על אדם יקר לנו שכבר לא כאן איתנו, כשמישהו פתאום מדבר עליו, אנחנו מיד נזכרים בו ומקשרים את עצמנו לכל הזיכרונות שיש לנו איתו. מילה אחת, השם שלו, מספיקה כדי להזכיר לנו אלף דברים משותפים שהיו לנו ביחד. כי השם שלו מקפל בתוכו הכל. ומה שמו של אלוקים? התורה הקדושה.

מי שעוסק בתורה מחובר לבורא עולם, ופחות מעורב בכל מאות אלפי ההפרעות שהיצר הרע מנסה לדחוף לו לחיים. התורה היא ההיפך משכחה, היא תמיד תזכיר לנו מהו הייעוד שלנו בעולם הזה, ומהי המטרה אליה אנו שואפים והולכים כל יום. כל דקה שאין לנו בה חלילה אחיזה, אנו פגיעים. כל רגע שאנו לא מזכירים לעצמנו מה אנחנו עושים כאן, היצר הרע ינסה לתת לנו 'תזכורות' משלו ועל ידי זה למשוך אותנו למטה – לעצבות, לדאגות, לחששות ודיכאון.

אז תרשמו לכם: שינויים אומנם לא קורים ביום אחד, אבל אם תזכרו כל יום למה אתם כאן תהיו מאושרים, שמחים ומלאי סיפוק מכל שינוי שתעשו, דבר שיהפוך אתכם לבני חורין באמת!