הגזירה שנגזרה

אני אוהבת את משחקי כפל הלשון, ובפרט כשהם מקבלים נופך ממשי ודרמטי בחיי היומיום. הסיפור האמיתי שאתם עומדים לקרוא לא היה קל לי בכלל. בקושי רב מצאתי מילים. אומנם יש המון מה לומר, אבל הדברים פשוט לא יוצאים החוצה. אולי בגלל ההלם והסמיכות למקרה עצמו. בפסיכולוגיה יקראו לזה "בעיית שליפה", תקיעות מסוימת, אבל אני קוראת לזה "טראומה".

האמת, שמדובר בהתנסות מאוד אישית ולא נעימה, אולם בחרתי לשתף אתכם ולו רק בשל העובדה שיש בכך מוסר השכל חשוב ותובנה נפלאה לחיים. זיכוי הרבים והתועלת שהכלל יפיק מניסיוני זה הם אלה שעמדו לנגד עיניי.

אז מאיפה מתחילים?

יום חמישי לפני שבועיים. שעת אחר צהריים מוקדמת של אמצע חודש אב, אני מתארגנת לקראת האזכרה של אימי עליה השלום, אחרי יום קדחתני במטבח של בישולים והכנות, נכנסתי להתקלח וחפפתי את שערי בשמפו של בעלי, כי שלי נגמר. והשיער שלי, פתאום ומשום מקום מקבל קרזול עם חשמל סטטי והופך גוש אחד כאילו חפפתי בדבק. לרגע חשבתי שזה משהו סתמי אז המשכתי לחפוף בשנית באותו השמפו, מה שגרם לשיער עוד יותר להתכווץ כמו בוואקום והפעם הוא נדבק לגמרי. המשכתי עם מרכך ואפילו מסיכה איכותית, אבל שום דבר לא עזר, השיער נשאר דבוק כמקשה אחת.

מהמקלחת יצאתי כשאני המומה לגמרי. 'מה אני עושה עכשיו? איך אצליח לפרום את הקשר? איך אסתרק ואוציא את הרסטה הדביקה שנראית כמו גוש אחד מבהיל על הראש שלי?'… הזמן דוחק, בעלי כבר חזר לאסוף אותי ואנחנו אמורים לצאת בזמן ויש המון פקקים. את הגוש המוזר ארזתי בתוך כיסוי הראש שלי ויצאנו לדרך, לאזכרה של אימי. הלב, לא אשקר, היה כבד עלי מאוד. הבנתי בלי מילים שאולי ולא בכדי אצטרך להיפרד מהשיער היפה והמושקע שלי. סיפרתי לבעלי, שאף הוא היה בהלם והציע שאת "התספורת" המאולצת אדחה ואשאיר לסוף. "אולי יש דרך לפרום את הקשר", ניסה להציע איזה גלגל הצלה. אבל אחרי שראה במה מדובר הוא הבין שהסיכויים שואפים לאפס. "תעשי כל מה שצריך ותקני כל חומר, העיקר שתשאירי את השיער היפה שלך. אני אוהב אותו". כך ענה לי בעלי בעיניים מנצנצות בעצב.

בבוקר למחרת, הבנתי את גודל הנזק שנגרם לי ואת משמעות הדברים. התחלתי לחפש באינטרנט מספרות שמתירות קשרים מן הסוג הזה. הבנתי שזה כרוך בכאבים, סבלנות והרבה כסף, ובעיניי זה כבר נראה כאבוד. ניסיתי כל מיני שמנים טבעיים, אבל הגוש היה עמיד ואיתן בצורה עיקשת כאילו מדובר בפלדה יצוקה.

אחותי אף היא התגייסה לעזרתי, וכשראתה במה מדובר אמרה שבחיים שלה לא ראתה כזה דבר, "כל השיער שלך נראה כאילו הדביקו אותו עם דבק לקרקפת וזה פשוט הזוי". וכך, כמעט שעתיים שהיא מנסה להתיר לפרום לסרק ושום דבר לא זז.

מאמרים נוספים בנושא:

שיעורים מאלפים מהמקלדת

סבתא, איפה שלא תהיי…

אל תהיו עיוורים לברכות

השראה מהלכת

מה למדתי באותו יום?

אמונה ברגעים הכי מטורפים

תעשו מקום לברכות

אז זהו, תודה.

אלוקים לא טועה

הכי מאושר בעולם

יש לי טרשת נפוצה, תודה.

אז זהו, תודה

הבנתי סופית שאצטרך לומר יפה שלום לשיער שלי. בלב נעשה לי עוד יותר כבד. ניסיתי לדחות את הקץ, אבל הבנתי שאין ברירה, אך גם מדובר פה בעיקר בעניין רוחני. כי דברים לא קורים סתם כך, בטח לא בעולמו של הקב"ה שאצלו הכל מושגח בהשגחה פרטית 24/7.

'דבר הזוי שכזה עוד לא ראיתי' חשבתי ביני לבין עצמי, 'איך שמפו יכול לעשות תופעה כימית כזו?' שאלתי וניסיתי להבין את ההשגחה הפרטית מתוך נקודת המוצא העיקרית והיחידה – נתיב האמונה.

שיער, כידוע, זה דינים. אז הסיטואציה הזו מצביעה על דינים. 'אבל מה רוצים ממני משמים?' שאלתי את עצמי. 'יש כאן מסר עבורי, למה ומדוע זה קרה לי?'…. אבל שלא תיטעו, לא שאתי מתוך טרוניה, אלא ביקשתי לברר מה רוצים למסור לי, מהו המסר ומה עליי לתקן? מה מסתתר מאחורי הקלעים של כל הסאגה הזו? הרי זה עניין רוחני שאני צריכה לתקן, משהו שורשי… 'אין ייסורים ללא עוון, הכל מדויק, רוחמה' – התעקשתי בכל הכוח לאחוז אך ורק באמונה ובהשגחה הפרטית.

למרות שאפשר לראות כאן את ה'טבע' שבדברים, למשל, שזה השמפו שמכיל כל מיני חומרים כימיים הוא 'האשם'. ויכול להיות שזה 'בגלל' שזה שמפו של גברים, ואולי 'חטפתי חשמל סטטי', או 'שלא סירקתי את השיער'… וכל מיני השערות למיניהן שעל פי חוקי הטבע מן הסתם נכונות. הרי הקב"ה ברא את הטבע וטבע בו את חוקיו ביקום שלנו. אבל אנחנו, יהודים מאמינים בני מאמינים, יודעים שאנו מתנהלים מעל חוקי הטבע והקב"ה מנהיג את מי שמבקש אותו על פי ההנהגה של מעל הטבע. ואני, בחרתי מזמן בהנהגה הזו. ואם זה קרה, זה בטח לא בגלל שמפו של גברים 3 ב 1 (שמפו, מרכך וסבון פנים) אלא בגלל שזה רצון השם.

באחד השיעורים שמסרתי בתל אביב לאחר המקרה, סיפרתי לנשים את שקרה לי ואחת מהן אמרה שזה קרה למכרה שלה, והיא תבעה את החברה. כי יכולים להיות מקרים שבהם חומרים כימיים גורמים לתגובה לא טובה בשיער, כמו אצלי. ידעתי שאם אגיש תביעה אז בוודאי אזכה בלא מעט כסף, כי את הנזק אי אפשר להעריך. איבדתי את שערי היפה והמטופח. זאת עוגמת נפש שאין כדוגמתה. אבל בחרתי בהנהגה השנייה – יש פה דין, זה רצון השם וזה בוודאי מכפר לי על משהו. על מה? אני לא יודעת. הלוואי ואזכה לגלות. זה עניין רוחני, לא גשמי. הגזרה נמתקה בגזירת השיער…

במוצאי שבת, "פרשת ואתחנן" בדיוק יום פטירת אימי ע"ה, ביקשתי מאחותי שתגזור את הגוש הזה מהראש שלי. רציתי בכל כולי שהדבר הזה יעוף ממני. השלמתי עם העובדה שהולכים לגזור לי את כל הקוקו. שלא תחשבו שמדובר בתספורת חגיגית ומכובדת במספרה, זה כורח נסיבות ויש פה עניין רוחני כבד.

אחותי ביקשה סליחה וגזרה. ביקשתי לראות את הגוש המוזר הזה. כולו היה ממש דבוק וראיתי מסך שחור מול עיניי, הבנתי שהומתקה גזרה לא פשוטה. התביישתי, הובכתי והושפלתי נוכח מראה שיערי החדש. זה היה עלבון צורב לכל המשתמע מכך. עמדתי נבוכה מול המראה. אבל ידעתי בתוך תוכי דבר אחד ואותו אני מבקשת להעביר אליכם: שבזכות התספורת המאולצת הזו וכל הצער והייסורים הנלווים אליה, השיער שנתפס וכאב והבושה ואיך שהשיער נראה כך – עכשיו כל אלה ממתיקים מעליי ומעל בני משפחתי משהו. וכך, עם דמעות בעיניים אמרתי תודה לבורא עולם על רחמנותו האינסופית. כי עכשיו אני אומנם בצער גדול ומלאת בושה, אבל אני מודה לו שזה רק זה ולא חלילה משהו אחר. ואני בטוחה במאת האחוזים שהשם הוא רחמן צדיק טוב וישר. קיבלתי עליי באהבה את הגזרה למרות הרגשות הקשים שחשתי. הרי השיער של האישה זו המסגרת של הפנים שלה, זה טיפוח הנשיות והיופי שלה גם אם היא הולכת בצניעות ומכסה את שערות ראשה עם מטפחת. בשבילה זה הרבה, וגם בשביל בעלה.

ניסיתי לדחות את הקץ, אבל הבנתי שאין ברירה….

ניסו לנחם אותי בכך "שמזל" שאני לא יוצאת לרחוב ללא כיסוי ראש כי אחרת מה הייתי עושה…

אבל זו טעות גדולה מיסודה. גם אם אישה מצניעה את עצמה, היא שומרת על טיפוח שיערה. כיסוי הראש הוא בשבילה ובשביל בעלה. זה כל היופי! כי מי צריך לראות את יופייה ולהתפעל ממנו? בעלה. לא אף אחד אחר. "כבוד בת מלך פנימה".

אגב, בהקשר הזה רבי נחמן מברסלב מלמד אותנו יסוד עצום ונפלא. לבעל ולאישה יש 100% משיכה ותשומת לב אחד כלפי השני. אך אם הם לא שומרים על צניעות ועל הקדושה האישית, האחוזים האלה הולכים ופוחתים, ואז כבר לא מסתדרים, רבים כל הזמן עד כדי ריחוק או פירוד חלילה.

התעקשתי ואני עדיין מתעקשת לראות רק את האמונה ורחמיו של בורא העולם. וככל שהעלבון והביזיון גדול יותר, כך ההמתקה בהתאם. אין בליבי ספק שבורא עולם עשה את הטוב ביותר עבורי והמיר את הניסיון הזה במשהו אחר, נראה לי גדול יותר, שחלילה אמור היה לקרות, וטוב שכך. על זה אומר רבי ישראל הבעל שם טוב הקדוש זיע"א, שאם נשבר לך משהו תאמר תודה לבורא כי אולי חלילה היד הייתה צריכה להישבר, או הרגל, והקב"ה המיר את זה בזכוכית או כל חפץ אחר. וככל שהפריט יקר ערך כך ההמתקה תהיה בהתאם – גדולה. 

"בצר הרחבת לי". הנה הכוס המלאה שאני רואה. לא היה כאן 'טוטאל לוס', אלא נשאר לי שיער על הראש. אונם שוונצים פה ושוונצים שם, אבל לפחות לא קרחת. מקדימה הוא קצת יותר ארוך. צריך לראות את הטוב שבתוך הקושי. רק כל מאמנים את המוח לחשיבה חיובית, בונה ומעצימה. כי אנחנו לא מנהלים את העולם ולא קובעים כלום, אם לפעמים נדמה לנו שכן. גם דבר, לכאורה, טריוויאלי ובנאלי כמו חפיפת שיער עלול להסתיים בגזרה פתאומית. תודה רבה לך בורא עולם על ההמרה וההמתקה, על הרחמים האינסופיים שלך.

הבחירה בידיים שלנו, איך לראות את מה שעובר עלינו ואיך לקבל את זה. אני בחרתי להודות על הגזרה בשיער שבזכותה הומתקה הגזרה!

* * *

רוחמה אפרתי – B.A בפסיכולוגיה ותקשורת. -Master NLP קליני רפואי בטיפול לפחדים וחרדות, כאב, בעיות נפשיות ופיזיות, טראומות ועוד. מרצה בכירה. לפרטים 054-2176644 ruchama_ef@netvision.net.il