כולנו חיים בצוללת צהובה
כולנו חיים בצוללת צהובה. וזאת לא אטרקציה של ימי החופש שנגמרים כשהוא כבר לא כאן. אלה החיים שלנו, יום יום בתוך הכלי הצהוב והמיוחד הזה בתוך מעמקי מסע החיים. תיהנו!
מים יכולים להיות מקום נעים ומרענן.
ומים יכולים להיות גם מקום מסוכן.
נסו ללכת קילומטר מהחוף אל עומק האוקיינוס. בהתחלה, המים יהיו חמימים ורדודים. אולי תראו פה ושם מדוזות קטנות, אבל לרוב תפגשו אצות ואת צבי הים החמודים.
תמשיכו ללכת.
בואו נניח שאתם יכולים לעצור את הנשימה שלכם לכל אורך הקילומטר הזה מתחת למים. ככל שאתם ממשיכים, המים נעשים קרים יותר והדגים גדולים יותר. אתם לא יכולים לשמוע שום דבר סביבכם ולחץ קל מתחיל לפעול על האוזניים שלכם.
המשיכו עד שתהיו בחצי הקילומטר לכיוון היעד. אתם כבר עשרות מטרים מתחת לפני הים. המים קרים מאוד והלחץ מורגש יותר אבל לא רק באוזניים. כבר לא רואים את דגי הגופי החמודים. עכשיו יש כרישים, צלופחים, ויצורים ענקים ומבהילים עם שיניים בגודל של הראש שלכם.
הגעתם לקרקעית. המים קפואים כמו קרח. אתם כמעט קורסים מהלחץ. מפלצות הים כבר נמצאות בכל מקום וכל אחת מהן יכולה לבלוע אתכם שלמים. פני הים רחוקים מכם ושום קרן אור לא נראית באופק העליון.
ככל שתעמיקו, כך תפחדו יותר. כל צלילה של עוד כמה מטרים מביאה את סט הבעיות המיוחדות רק לה.
מאמרים נוספים בנושא:
המייצב!
עכשיו, אם הייתם עושים את אותו דבר אבל הפעם עם צוללת קטנה?
בואו נאמר שזה כבר לא היה משנה לכם אם הייתם 10, 100 או 1000 מטרים מתחת לפני הים. הטמפרטורה הייתה אותו דבר. גם לחץ האוויר. האיום מהצלופחים היה שווה ערך לזה שנוצר במפגש עם צבי הים שפגשתם בתחילת הדרך. לא תרגישו שום פחד בשום שלב. שום דבר מחוץ לקירות הכלי הזה לא יכול לחדור פנימה, וגם לא להפחיד אתכם.
מה שפעם היה מפחיד, או אפילו קטלני, עכשיו הופך את המסע לנסיעה פרועה…
זה הסיפור של החיים שלנו.
עוצמה!
כמה פעמים קורים דברים רעים בחיים שלנו?
כמה רגעים, שעות, ימים, אנו חיים עם פחד שמא הסיוט הכי גרוע שלנו יהפוך למציאות הבאה שניתקל בה?
גם כשאנחנו מעיזים לעשות משהו, ככל שנצלול לעבר המטרה כך הסכנה תגדל וגם הנסיבות.
המים מפחידים, קפואים, עמוקים. והצוללת היא האמונה שלנו בבורא עולם.
אמונה בבורא עולם היא כשאנו יודעים שהוא זה ששולח לנו את אתגרי החיים, הקשיים והניסיונות. ואם הוא שלח לנו בעיות, אז הוא גם יכול לשלוח את הפתרון! הוא יצר את כל המצב הזה לטובתנו. הבעיות שהוא זורק עלינו ככל שאנו צוללים במעמקי מסע חיינו, נמצאות שם על מנת לאפשר לנו לפתח פתרונות שמונחים בפנייה הבאה של הדרך.
הקשיים שהוא שם בדרך מאפשרים לנו לנקות את הנשמות שלנו בעולם הזה, כך שלא יישאר לנו חוב בעולם הבא. הם מכניעים אותנו כדי לאפשר לנו ליצור קשר איתן ויציב ונצחי עם אבינו שבשמים – בורא עולם, במקום לחשוב או לחיות עם ההרגשה שאנחנו כמו אלוקים, שאנחנו אלה ששולטים ושאנחנו יכולים להסתדר לבד.
האמונה בבורא עולם מגינה עלינו מכל מה שנמצא בחוץ ומנסה לפגוע בנו…
האתגרים דוחפים אותנו להודות לבורא עולם על הקשיים והניסיונות ומעניקים לנו את ההזדמנות לעשות משהו אמיתי בעולם הזה, על ידי שאנו מתקנים את הנשמות שלנו ומקרבים את הגאולה השלמה. הם גם מאפשרים לנו להעריך את הדברים שבורא עולם כבר נתן לנו ונותן לנו כל יום. וכמו שאומר הרב שלום ארוש, "תוכל להעריך את האור רק אם חוויתם קודם את החושך".
המבחנים והניסיונות גם מכריחים אותנו להתפלל לעזרתו של הבורא, ולהיות רגישים יותר לסבל של אנשים אחרים.
ברגע שאנו זוכרים שהכל מהשם והכל לטובה, אז הרע לא יכול לפגוע בנו. הוא עדיין שם, כמו מפלצות הים והמים הקפואים, אבל בתוך הכלי היבש והנעים של האמונה שלנו הוא לא יכול להשפיע עלינו בשום צורה ודרך.
בספר "חובות הלבבות" אנו מצווים לראות את ההבדל בין טוב לרע. על פי ההלכה, אנחנו מצווים להודות לבורא עולם על הרעה כשם שאנו מודים על הטובה, כי הכל בא מבורא עולם עם הברכה המיוחדת והקשר המיוחד של האתגר או הקושי הזה לחיינו.
האמונה בבורא עולם בזמן מצוקה מאפשרת לנו לראות את הטוב שבכל דבר, והיא מגינה עלינו מכל מה שנמצא בחוץ, בעולם הזה, שמנסה לפגוע בנו. כי בצוללת הצהובה, יש רק אותך בלבד ואת בורא עולם בכבודו ובעצמו. הקב"ה שולט, ושום דבר – אבל שום דבר! – לא יכול לקרות אלא אם כן הוא החליט אחרת. ואם הוא החליט אחרת, אז זה רק לטובתנו הנצחית.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור