עיניים

 

אמרו רבותינו ז"ל (תענית יא): "רהיטי ביתו של אדם וקורותיו ואבני ביתו מעידים בו בשעת הדין". לכאורה תמוה, ואם כן, אם אחד עבר עבירה, חס ושלום בחוץ או בשדה, שאין בו מחיצות, מי מעיד בו. אך באמת עיקר העדות הם בחינת מחיצות הבית בגשמיות וברוחניות, כי כל העבירות והתאוות באים על ידי פגם העיניים על שהלך אחרי עיניו, בפרט תאוות הניאוף, שעיקרה על ידי ראיית עיניים, כמו שכתוב (במדבר טו): "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", כמו שדרשו רבותינו ז"ל.

 

 

 

העניים שאין להם מידת רחמנות של שלוש-עשרה מידות רחמים, מפני שהם בחינת תוקפא דדינא – זאת אומרת תוקף הדין (זוהר בראשית רלו:), בחינת שמעון שנאמר בו: "אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל" – שהם מחזרים על הפתחים, ושמעון הוא בחינת גבורות ודינים. ומכיון שאין להם רחמנות שהיא בחינת שלוש-עשרה מידות רחמים, ואין הם יכולים אף לעורר שלוש-עשרה מידות העליונים, על כן צריך לבקש מהשם יתברך רחמים, דהיינו שצריך לבקש ולהתחנן לפני השם יתברך שירחם מעצמו עם השלוש-עשרה מידות שלו ויעורר ברחמיו השלוש-עשרה מידות של רחמים ויעביר ראשון ראשון.

 

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.