רצון

 

צריך האדם לשמור את עצמו מאוד לבלי לדבר שום דיבור רע של כיסופים ורצונות רעים, חלילה, הבאים על ליבו. אלא יהפוך הדבר וירגיל את עצמו לדבר בפיו תמיד כיסופים טובים שבקדושה, שעל ידי זה נעשות פעולות טובות בעולם, ומזה נמשכות כל הברכות וההשפעות, ונעשין נפשות טובים, שהולכים ומתגלגלים בעולם ומעוררים את כל העולם להשם יתברך ולתורתו.

 

 

 

ועוד בעיניין הספינה שלקח רבי נחמן לתוך הנהר והוא לא ידע כיצד להנהיגה, סיפר רבי נתן: כשבא בתוך הנהר רחוק מהיבשה ולא ידע כלל מה לעשות, כי הספינה מתנודדת וכמעט שטבע, חס ושלום. אז צעק לקב"ה והרים ידיו אליו כראוי, וכן כשהיה תלוי בידיו על החומה בטבריה (כשנסע לארץ ישראל) כשהגוי רדף אחריו כדי להורגו, וראה תחתיו את ים הכינרת וכמעט כמעט שנפל, אז גם כן צעק בליבו לבורא עולם כראוי. והיה רגיל לספר זאת ורצה להכניס בליבנו שכך צריך כל אחד ואחד לצעוק להשם יתברך ולישא ליבו אליו יתברך, כאילו הוא באמצע הים תלוי על חוט השערה ורוח סערה סוערת עד לב השמים, עד שאין יודעים מה לעשות וכמעט אין פנאי אפילו לצעוק. אבל באמת בודאי אין לו לאדם עצה ומנוס כי אם לשאת עיניו וליבו אל בורא עולם, וכך צריך לעשות בכל עת שהאדם מתבודד – לצעוק אל השם יתברך, כי האדם בסכנה גדולה מאוד בזה העולם כפי שיודע כל אחד בנפשו.

 

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.