לימוד תורה

 

התורה הקדושה נקראת שדה וכרם, גן ופרדס כמובא בפסוקים רבים ובמאמרי חז"ל. וכל אחד מישראל צריך להתייגע בתורה עד שיעשה פירות ושלא יהיה עץ יבש, חלילה, רק יהיה בבחינת עץ פרי עושה פרי למינו, כמובא. דהיינו, שיחדש בתורה ויוציא מהתורה עצות אמיתיות לעצמו ולחבריו, וכן יוציא משפטי אמת והנהגות ישרות. כי מאלו החכמים אמיתיים נמשך הכוח והחיות לכל העובדים בשדה על מנת שיצליחו בעבודתם, מכיון שאלו החכמים, היגיעים בתורה, הם בבחינת "עובד אדמתו ישבע לחם" – לחמא דאורייתא (לחם התורה), כי הם מתייגעים לעשות פירות ולהצליח בעבודתם, ועליהם נאמר: "והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעיתו". לכן, על ידם נעשה עיקר תיקון השדה והכרם גם בגשמיות.

 

 

 

רבי נפתלי כהן ז"ל היה המהנדס של הקלויז באומן, שנבנה מחדש בשנת התרס"ג, ואחר כך ברח לארץ ישראל, מכיון שכומרי העיר ביקשו ממנו ואף הפצירו בו מאוד שיבנה בניין נאה כזה גם עבורם, כי היה בניין הקלויז יפה ביותר וכל מי שראה אותו השתומם על יופיו, לכן מחמת הפחד להמרות את פיהם, ברח לארץ ישראל.

 

 

בגמר בניית בניין הקלויז, בא מושל העיר עם אשתו לראות את הבניין היפה והמדובר, ובין דבריו שאל את רבי נפתלי: "כמה עלה לבנות בניין נאה כזה?", ואמר לו רבי נפתלי את מחירו. התפלא המושל מאוד שבנין מפואר כזה יעלה סך מועט כמו שאמר לו, והסביר לו רבי נפתלי שההוצאה היתה מועטת, משום שלא היו בכל משך הבנייה שום גניבות, ועסקו בבניינו רק אנשים כשרים שלא העלימו וגנבו כלום. והבין המושל את הדבר.

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.