חלק שני פרק ז – כד סיון

 

הנה ידוע מאמר חז"ל (יומא ט, ע"א): שדור של בית שני, היה בו תורה ומצוות, וחורבנו היה בעוון שנאת חינם ולשון הרע. וכתבו הראשונים, שמה שהיה כוח בעוון הזה להחריב בית הבנוי, על אחת כמה וכמה שלא יניח להיבנות מחדש. וזהו רמז מה שאמרו חז"ל: כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו, כאילו חרב בימיו. ואם כן, על כורחנו שאנו צריכין להתחזק לתקן החטא הזה, דהיינו להיזהר שלא להיכשל בו, שעד מתי נהיה בגולה?!

 

אכן באמת נתבונן, מי יוכל לתקן החטא הזה? האיש הפשוט בודאי לא יוכל לשמור העניין הזה כהלכה, אחרי שאינו יודע מה הוא לשון הרע ומה הוא רכילות, ואיזה דבר נכנס בכללם. ועיקר התיקון תלוי במי שהוא בן תורה, הוא יכול להתבונן בהלכותיה ולהיזהר ולקיימם.

 

 

 

 

 

וראה עוד אחי, הלא יש כמה איברים באדם שצריך להיזהר מלקלקלם, כגון חוש הראיה, שלא לטמא עיניו, שהוא צריך להן לעתיד לבוא לחזות בנועם ה’, וכן חוש השמיעה שלא לפגמו, כידוע ממדרשי חז"ל, שהקב"ה עתיד ללמוד תורה עם ישראל, ככתוב "וכל בניך לימודי ה’" (ועיין ברש"י בחומש על הפסוק "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א-ל"), וצריך לשמוע מה ידבר הא-ל ה’. וגם אמרו חז"ל (כתובות ה): לעולם אל ישמיע אדם לאזניו דברים בטלים, מפני שהן נכווים תחילה לאיברים.

 

מכל מקום לא מצאנו שהצריך הכתוב לאדם להיות ממש שומר עליהם, כמו שמצאנו לעניין הדיבור, שאמר "נצור לשונך מרע" ואמר "שומר פיו ולשונו" וגו’. והטעם, שבדיבור פי האדם תלוי עיקר חייו, וכן חס וחלילה להיפך, וכמו שכתוב "החיים והמוות ביד הלשון". ועל כן אל תהיה חובת השמירה קלה בעיניו, ויהיה האדם מאושר בזה ובבא. (פתיחה לחובת השמירה לח"ח זצ"ל).

 

 

מצאנו בחז"ל שאמר הקב"ה לדואג, כשתגיע לפרשיות מספרי לשון הרע מה אתה דורש בהן. וחיפשתי את הפרשיות ומצאתי שהוא חלק גדול בתורה, אודות דיבוריו של האדם, מה שמותר לדבר ומה שאסור לדבר, מה שמותר לשמוע ומה שאסור לשמוע, מה שמותר לאהוב ומה שאסור לאהוב, מה שמותר לשנוא ומה שאסור, ואפילו אם הרבה לפטפט בדיבור עד שנעשה מצורע על ידי עוונותיו, מה יהיה תיקונו כשירצה לשוב.

 

 

בדרך כלל הרבה הקב"ה לדבר ולצוות לאדם שיהיה ישר וטוב, וזה כל מגמתו, ומזה יהיה לו נחת רוח, שאמר ונעשה רצונו. וזה לשון התנא דברי אליהו (פרק כח): כך אמר להם הקב"ה לישראל, בני אהובי, כלום חסרתי דבר שאבקש מכם, ומה אני מבקש מכם, אלא שתהיו אוהבין זה את זה, ותהיו מכבדין זה את זה, ותהיו יראין זה מזה, ולא ימצא בכם עבירה וגזל ודבר מכוער שלא תבואו לידי פסול לעולם. לכך נאמר "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה’ דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלקיך". ומזה נבין היטב שכאשר יעשה האדם בהפכו, יהיה מזה צער לקב"ה.

 

 

והוא אפילו אם היה אודות דיבור של האדם רק מצוה אחת, שלא יעשה לחברו שום היזק או צער, היה גם כן צריך להיזהר שלא לעבור על זה אחרי שהוא נגד רצון הקב"ה, וכל שכן כעת שהקב"ה הרחיב ובאר כל עניין ועניין בפני עצמו, ועשה מזה כמה פרשיות וכמה סדרות, בודאי צריך לחוס על כבודו של מקום שלא לעבור עליהן. (פתיחה לכבוד שמים לח"ח זצ"ל).