צבעוני או קודר?
אם הנפש רגועה, מלאה, שמחה ומאושרת, אזי הכל קל לאדם. גם קשיים אמיתיים והתמודדויות קשות. ובמה בריאות נפשו תלויה? בברור המדמה...
אם הנפש רגועה, מלאה, שמחה ומאושרת, אזי
הכל קל לאדם. גם קשיים אמיתיים והתמודדויות
קשות. ובמה בריאות נפשו תלויה? בברור המדמה.
ידוע לכולם שהאופן שבו אדם מפרש את המציאות תלוי בו, יש אנשים אופטימים ויש פסימים וכו’. רבינו מסביר שכל התפישה של האדם היא דרך כח המדמה (כח הדמיון) שלו, וכל עניין ועניין חייב להיות מתורגם על ידי המדמה של האדם בשביל שהוא יוכל לתפוס אותו, אלא שהכח המדמה של האדם יכול גם להטעות אותו שישגה בדמיונות, לכן העבודה העיקרית שיש לאדם בעולם הזה היא לברר את כח המדמה, שיהיה מתוקן ומבורר בהתאם למציאות האמיתית.
ידוע שכח המדמה נמצא גם אצל גם בהמות. לדוגמא, פרה שהלכה בשביל מסוים וקפץ עליה כלב ונשכה, בפעם הבאה שהיא תעבור בשביל הזה היא תפחד, כי השביל הזה נתפס אצלה בדמיון כמקום שלילי שבו היא חוותה חויה כואבת. ההבדל בין הבהמה לאדם הוא, שלאדם יש שכל שיכול לשלוט על כח המדמה. לדוגמא, אם היה לפרה שכל, והיה אפשר להסביר לה שעכשיו הכלב קשור והוא לא יכול לנשך אותה, אזי היא לא היתה מפחדת ללכת בשביל זה.
העולם הזה הוא עולם השקר, מה שהעולם הזה משדר לנו גורם בעיקר לבלבול ועיוות המדמה. לכן ניתנה לנו התורה להגות בה, בשביל שנקבל גם שידורים נכונים על המציאות ונוכל לדעת את המציאות האמיתית ובמה להאמין. גם התפילה מלאה שידורים שעל ידם האדם מחזק את עצמו באמונה אמיתית, כל מזמור בתפילה מלא בדברי התחזקות ובטחון, תפילת העמידה מלאה בחיזוקים על גודל רחמנותו של הבורא, כל אלו נועדו לספק לאדם את השידור האמיתי של המציאות, כדי שיוכל להתגבר על השקר של העולם הזה.
השקר הגדול ביותר שיש בעולם הזה הוא, כאשר האדם אינו שמח ומרגיש שיש איזה רע בעולם. כי באמת הכל טוב ויפה עד מאוד, ואם היה האדם מתבונן ורואה את גודל חסדיו וטובותיו של הבורא עמו בכל רגע ורגע, היה מבין שהשם יתברך הוא רחמן וטוב וממילא היה מבין שאין שום רע בעולם, כלשון רבינו בשיחות הר"ן: "כי מאחר והכל מאתו יתברך, אם כן הכל בודאי לטובה". כי השם יתברך הוא טוב ואין שום רע יוצא מלפניו.
אדם חייב לברר את כח המדמה שלו, כי כח המדמה הוא זה ש’צובע’ את כל המציאות שלו. אותה מציאות שיש ל’משה’ ויש גם ל’יצחק’ – אותה מציאות צבועה אצל משה בצבעים יפים ובאוירה טובה, ואילו אצל יצחק היא צבועה בצבעים קודרים ובאוירה עכורה. מה ההבדל בין הדרך שמשה מפרש את המציאות שלו לבין הדרך שיצחק מפרש אותה? כח המדמה שלהם.
כאשר משה מתעורר בבוקר, והוא צריך לקום לעבודה, המדמה שלו משדר לו שזה דבר חיובי וטוב ללכת לעבוד, הוא יפגוש אנשים, חלקם נחמדים וחלקם לא, הוא יעסוק במקצוע שלו ויביא תועלת לאנשים וכו’, לפעמים יהיו לו קשיים כאלה או אחרים, אבל בסך הכל הוא יחוה חוויות מעניינות ויפיק הנאה וסיפוק מיומו – כך מצייר לו כח הדמיון את המציאות בעניין הקימה לעבודה.
לעומתו, יצחק מתעורר בבוקר ומיד הוא מותקף ב’שידור חי’ על ידי כח המדמה שלו – עוד יום שחור! משעמם! עבודה קשה בלי שום סיפוק כלל, מפגשים מרגיזים עם בני אדם לא נעימים, צרות ודאגות וכן הלאה. האם באמת יש הבדל אמיתי במציאות האובייקטיבית של יצחק ומשה? קרוב לודאי שלא. ההבדל הוא רק כיצד כח המדמה של כל אחד מפרש לו את המציאות, כיצד הוא מצייר וצובע לו את המציאות.
יתכן מאוד שיצחק עבר קשיים גדולים בעבודה עד שהיא נתפסת אצלו כדבר שלילי, אבל יתכן גם שהוא לא עבר חויות קשות כל כך, אלא שהנפש שלו פשוט רגישה יותר מזו של משה, או שפשוט הוא לא יודע להגיד תודה על הטובות ורואה רק את הרעות, בקיצור יש בזה הרבה חילוקים ומרכיבים. העיקר לעניינינו הוא, כיצד מעכשיו נזכה להשליט את השכל על המדמה עד שנחיה באמונה אמיתית ומבוררת.
סוף כל סוף עיקר האדם הוא הנפש. אם הנפש רגועה, מלאה, שמחה ומאושרת, אזי הכל קל לאדם. גם קשיים אמיתיים, גם התמודדויות קשות – הכל קל לאדם לעבור כאשר נפשו בריאה ושמחה. ובמה בריאות נפשו תלויה? בברור המדמה.
אחת מהעצות המובאות בדברי רבי נחמן (תורה נ"ד) כדי לברור המדמה, היא להגיד הרבה תודה להשם יתברך ולהלל אותו. חייו של כל אדם עלי אדמות מורכבים הן מדברים טובים, חיוביים, רצויים, נעימים וכו’, והן מדברים ‘רעים’, שליליים, לא רצויים, לא נעימים וכו’. זהו כורח המציאות. ירצה או לא ירצה – תמיד יהיו לאדם גם חסרונות, אם לא אותם החסרונות שיש לו אז חסרונות אחרים.
מי קובע איזה משקל יהיה לדברים הטובים לעומת הרעים? האדם עצמו. הוא יכול להתמקד בחסרונותיו ולהרגיש שהם ‘מוחקים’ את כל הרושם של הטובות שיש בחייו, או שהוא יכול להתמקד ביתרונותיו והם אלו ש’ימחקו’ את הרושם של הרעות, או על כל פנים יקטינו את עוצמת השפעתם על מצב רוחו. הכל תלוי בברור המדמה של האדם, כיצד הדברים נתפסים אצלו בדמיון.
אין לאדם לצפות שבאופן טבעי הוא ירגיש את הטובות שיש בחייו וישמח בהם ויודה עליהם, כי טבע האדם להתמקד בחסרונות ולהמשך לעצבות ולמרה שחורה, כי האדם בא מן העפר ואל העפר ישוב ולכן הוא נמשך לעפרוריות ולעצבות, לכן על מנת שיוכל להבחין בטובות שיש בחייו ולהודות עליהם, צריך הוא תרגול רב – לחנך את עצמו ולהרגיל את עצמו בהודאה והלל, ובתחילה צריך הוא אף להכריח את עצמו להודות ולהלל, אפילו שהוא עושה את זה במאמץ רב.
ימי החנוכה הם הימים שבהם אנחנו מתחילים לתרגל וללמד ולחנך את עצמנו בהודאה והלל, לכן הם נקראים ימי ה’חנוכה’ מלשון חינוך. כי זה עיקר החינוך שאדם חייב לחנך את עצמו בעולם הזה – להודות ולהלל על כל הטובות, שעל ידי זה הוא זוכה לברר את כח המדמה שלו ולהשוות את הדמיון שיש לו על המציאות – עם המציאות האמיתית. כי באמת המציאות היא בודאי טובה, כי כל מה שהשם עושה לטובה הוא עושה, וזה דבר שיתברר לכולם לעתיד לבוא, כאשר תבוא הגאולה ותגדל השמחה.
אבל עתה כשאנו בגלות הארוכה, צריכים אנו ליגיעה על מנת להשוות את הדמיון עם המציאות, ואת זה אנו עושים בעיקר על ידי הודאה והלל להשם יתברך, שעל ידי זה אנו זוכים לראות את הטובות והחסדים הגדולים שהשם יתברך גומל עמנו בכל רגע ורגע, דבר שבלא ההלל וההודאה אי אפשר לראות, ובלא ההודאה המדמה משקר ומעוות את המציאות כאילו שיש רע בעולם, כאילו החיים קשים, מרים ולא נעימים.
ברור כח המדמה הוא שלמות האמונה, כי אי אפשר להשוות את הדמיון – האופן שאנו מדמים לעצמנו את המציאות – עם המציאות עצמה ללא אמונה. רק כאשר אנו מאמינים בשלמות במה שהצדיקים מלמדים אותנו, שהכל בהשגחה והכל לטובה, ואמונתנו חזקה כל כך כאילו אנו רואים את הדבר בעיניים ממש, אזי אנו זוכים שהאופן שבו כח המדמה שלנו מצייר לנו את המציאות יהיה תואם למציאות האמיתית, וזוהי שלמות האמונה ושלמות הדעת, ועל ידי זה האדם נגאל מכל הצרות והיסורים.
עכשיו כבר התחילה הארת ימי החנוכה, וימים אלו מסוגלים מאוד להתחיל בחינוך להודאה והלל, כי בימים אלו מאיר האור של הנסים והנפלאות שעשה השם לאבותינו ומתחזקת האמונה שהכל בהשגחה והכל לטובה, לכן טוב להתחיל מהיום ליחד זמן מסוים להודות ולהלל להשם יתברך על כל החסדים והטובות, והנסים והנפלאות שעשה לאבותינו ולנו, בימים ההם – ובזמן הזה.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור