“לאן נעלם שמו של משה?!”

פרשת “תצוה” מפניני הפרשה

“וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד” (שמות כז כ)

בהמשך לפרשה הקודמת ‘תרומה’, שבה הוראות מפורטות להקמת המשכן, הקדוש ברוך הוא פונה אל משה ומבקש ממנו לצוות את בני ישראל.

להיכן נעלם שמו של משה?

נשאלת השאלה הפשוטה; מדוע בורא העולם פונה למשה רבנו בגוף שני ואומר ‘אתה’ ולא מבקש ישירות? מדוע לא נאמר ‘משה תצווה את בני ישראל’ ?, מדוע קיים שימוש בגוף שני המעיד על סוג מסויים של מרחק, דיסטנסס. מדוע לא מצויין שמו של משה רבנו כמתבקש?

ניקח לדוגמא, כאשר אנו פונים למבוגרים נשתמש בתואר ‘אדוני’ או ‘גברתי’. אבל אם הקשרים קרובים ייתכן ונשתמש אפילו בשם הפרטי.

פרשת ‘תצוה’ היא הפרשה היחידה בחומשים ‘שמות-ויקרא-במדבר’ ששמו של משה אינו מזוכר בה.

אחד מההסברים טוען לקשר בין בקשתו של משה מה’ לאחר חטא העגל המופיעה בפרשה הבאה, פרשת ‘כי תשא’, “וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם, וְאִם אַיִן – מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ”.

אין נגיעה אישית!

אי אפשר לא להתייחס לעובדה הכל כך מהותית אשר זועקת מבין השורות שזה אנו עלולים להחטיא את העיקר, לאור העובדה הכל כך בולטת, אהבתו האינסופית, השורשית והכל כך עצומה ומהותית של משה רבנו לעם ישראל!

משה רבנו כל כך אהב (ואוהב, בלשון הווה) את עם ישראל לדורותיו, ומוכן ששמו ימחה מהספרים (ספר הספרים, הלוא הוא התנ”ך הקדוש), והמשמעות היא רבת מימדים, כולל ויתור על מעמדו בעולם הזה וחלקו בעולם הבא, ובתנאי שאף יהודי לא יפגע! גיברותי ורבותי, זוהי ‘אהבת חינם’ במלוא מובן המילה! ללא שום אינטרס ו/או נגיעה אישית. בואו נלמד ממנה : )