איך נשמר הסוד?

הוא ניסה בכל דרך לדעת מהיכן היא,
אבל היא שתקה. הוא ניסה לרפד אותה
בכבוד ועינוגים, והיא לא אמרה. הוא שם
כתר לראשה! אבל היא לא גילתה. איך
הצליחה אסתר המלכה לשמור את הסוד?
 

איך היא לא נשברה?

המגילה כולה מתנהלת סביב הסוד. סודה של אסתר. "אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה כאשר ציווה עליה מרדכי" (אסתר ב, כ).

מרדכי יודע היטב כי אחשוורוש נחוש לדעת מהו עמה. המלך המקפיד לדבר אל כל מדינה ומדינה ככתבה ואל עם ועם כלשונו יודע, כי הדרך אל ליבה של אסתר עוברת בהכרת מוצאה. על פי הגמרא במגילה (יב, א) אחשוורוש מנסה לרפד את אסתר בכבוד ועינוגים על מנת לחשוף את סודה. הוא מניח כתר מלכות בראשה והיא אינה מגלה לו, הוא מזמין את העם למשתה אסתר, והיא אינה נשברת, הוא מוריד מיסים ומודיע כי לבקשתה עשה כן וסודה אינו נחשף. הוא שולח מתנות לשרים בשמה, אך לשווא – "אין אסתר מגדת".

על פי רש"י, אסתר לא נקראת לבוא אל המלך מפני שאינה חושפת את מוצאה, ובאמירתה במשתה היין הראשון: "ומחר אעשה כדבר המלך", היא מתכוונת לדבר שאותו רוצה המלך יותר מכל, לגלות את הסוד: "ומחר אעשה כדבר המלך – מה שביקשת ממני כל הימים לגלות לך, את עמי ואת מולדתי" (רש"י ה, ח).

כיצד מצליחה אסתר לשמור את הסוד אל מול כל הלחצים? מה מביא את המלך להיכשל במשימת הגילוי שלו?

ראשית התשובה טמונה במידותיה של אסתר. בניגוד גמור לאופיו של אחשוורוש, אסתר כשמה כן היא – אשת סתר. הוא, המלך המוחצן, מקבל את כל כוחו מן הגילוי, הוא עורך משתה "בהראותו את עושר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו" (אסתר א, ד). הוא אפילו מוכן לחשוף את המלכה ושתי לעיני כל על מנת "להראות העמים והשרים את יופייה" (שם פס' יא), הכול מוחצן, הכול תלוי בתשואות ההמון.

אסתר, לעומתו, אוחזת בפלך שתיקה (מדרש אסתר רבה), היא צנועה (מגילה יב) היא יודעת כי לעולם כל אשר יתגלה, קטן מן הפנימי הנסתר, ועל כן היא אינה זקוקה לגילוי כדי להכיר בערך עצמה. עולמה הפנימי כה עשיר והיא יכולה להכיל בתוכו סודות אדירים. אחשוורוש מנסה להגיע אל ליבה, בכל הדרכים החסומות אל הלב, שהרי אסתר אינה מבקשת דבר, אינה שותפה לתרבות הנהנתנות הפרסית, וממילא חסומה הדרך אל סודה.

איך הם לא גילו לו?

רש"י התקשה, כיצד לא גילה אחשוורוש את עמה ומולדתה, והלוא כמה בעלי לשון הרע היו בישראל שהיו שמחים לגלות זאת למלך?

ביאר רש"י כי אכן היו שבאו אל המלך ואמרו לו כן, אך הוא לא האמין מפני ששאר האומות גם אמרו כך. אסתר, כך אומרת הגמרא (מגילה יב, א), בינונית הייתה כהדסה, היא כללה במראה את יופיין של כל נשות אומות העולם. על כן "כל אחד ואחד נדמתה לו כבת אומתו". כל אומה סברה כי היא משלה. זו הסיבה שהיא נשאה חן בעיני כל רואיה, כל אחד מצא בה את עצמו. בבינוניות הזו אסתר מבטאת את יהדותה, את היותה לב האומות, הקשורה לכל אומות העולם ומכילה את היופי של כולן. זו גם הסיבה שמרדכי היהודי, כבוגר הסנהדרין, הכיר בשבעים לשון, כלל בחוכמתו את לשונן ומהותן של שבעים האומות, כפי שאסתר כללה ביופייה את יופיין של כולן.

הבינוניות הזו, ההרמוניה, השילוב האולטימטיבי של האומות כולן מטעה את אחשוורוש, הוא לא מצליח לחשוף מהו מקורה. משלחות מכל האומות באו ואמרו לו כי משלהן היא, עד שהבין כי איש אינו יודע את האמת. כשבאו בעלי לשון הרע מישראל כבר סירב להאמין להם. הוא לא הכיר את הסוד היהודי הכולל את הטוב שבכל. לשון רש"י – "ולא שווה להם (לא הועילו דבריהם) ביען גם כל האומות אומרות כן, ולא היה יכול לעמוד על הבירור".

והיא שעמדה…

רבי שלמה אלקבץ בספרו "מנות הלוי", מביא את דברי רש"י. הנחת היסוד בדברי רש"י לפיה היו כמה בעלי דילטורין בישראל שהלשינו למלך קשה בעיניו. ומתוך דבריו נרוויח את סוד הישועה בימים ההם ואת המפתח לגאולה גם בזמן הזה:

"ואני אומר, זאת הייתה להם, והיא שעמדה להם סיבת ההצלה, זכות שלא נמצא בהם דלטוריא" (מנות הלוי ב, יט). רש"י שאל כיצד לא גילו המלשינים את הסוד לאחשוורוש, רבי שלמה אלקבץ אומר כי זהו הפלא והנס הגדול של המגילה, זוהי הזכות הגדולה שהביאה לישועה – לא היו בישראל באותה תקופה בעלי לשון הרע. דברי המן על אודות "עם מפוזר ומפורד" הם עצמם הוצאת שם רע, בעם ישראל לא היה אדם ששבר את שתיקתה של אסתר, איש לא רצה למכור אותה בעד בצע כסף או סתם לשם רוע.

ואל יהיה הדבר קל בעינינו שהרי בשעות הקשות נדמה היה כי אסתר כורתת ברית עם השטן ועורכת משתאות לגדולי הצוררים, אחשוורוש והמן, ובכל זאת איש לא פצה פיו, "ומה גם בראותם אסתר שואלת יום כנגד יום 'יבוא המלך והמן', כנראה שרוצה להציל עצמה לבד, וכולם שמו יד לפה ולא גילו מסתוריה" (שם).

ברגעים של חרדה קיומית, בהם לכל יהודי יש פיתרון ודרך, התייצבו הכל כאיש אחד בדרך אחת, ואף אם לא הסכימו, לא ננעצו סכינים בגב, אשר על כן זכו ל'נהפוך הוא' אמיתי.

(באדיבות אתר מכון מאיר)