בשדי יער עמוד 101-102

בשדי יער – בגן התפילה וההתבודדות עמוד 101-102

מֹשֶׁה, דָּוִד וְעָנִי

אַחֲרֵי שֶׁלָּמַדְנוּ אֶת מַאֲמַר הַזֹּהַר הַזֶּה בִּלְשׁוֹנוֹ וּבְתַרְגּוּמוֹ, נִתְבּוֹנֵן בּוֹ קְצָת: הַזֹּהַר מְתָאֵר מַצָּב שֶׁל שְׁלֹשָׁה סוּגֵי תְּפִלּוֹת הַצְּרִיכוֹת לַעֲלוֹת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. תְּפִלָּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, שֶׁהִיא תְּפִלָּה שֶׁאֵין אָדָם בָּעוֹלָם שֶׁיָּכוֹל לְהִתְפַּלֵּל כָּמוֹהָ. וְהִיא תְּפִלָּה עִם דַּעַת נִפְלָאָה, שֶׁל צַדִּיק גָּמוּר וְעָנָו מִכָּל אָדָם. תְּפִלָּתוֹ שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ, שֶׁהִיא תְּפִלָּה שֶׁכֻּלָּהּ בִּטּוּל כְּלַפֵּי ה’. כִּי דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל זָכָה לִבְחִינַת מַלְכוּת בִּשְׁלֵמוּת, שֶׁאֵין לוֹ מֵעַצְמוֹ כְּלוּם וְכָל כֻּלּוֹ מְבֻטָּל לְמַלְכוּת שָׁמַיִם. וּתְפִלָּתוֹ שֶׁל עָנִי, שֶׁהִיא תְּפִלָּה שֶׁל אִישׁ פָּשׁוּט אוֹ אִשָּׁה פְּשׁוּטָה, הַמִּתְאוֹנְנִים כִּבְיָכוֹל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל עֲנִיּוּתָם.
וְהַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ שׁוֹאֵל: תְּפִלָּתוֹ שֶׁל מִי הִיא הַחֲשׁוּבָה בְּיוֹתֵר, וּתְפִלָּתוֹ שֶׁל מִי קוֹדֶמֶת לְהִתְקַבֵּל אֵצֶל הַמֶּלֶךְ? תְּפִלָּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה? תְּפִלָּתוֹ שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ? לֹא וָלֹא – תְּפִלָּתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ עָנִי הִיא הַחֲשׁוּבָה בְּיוֹתֵר וְהִיא שֶׁמִּתְקַבֶּלֶת רִאשׁוֹנָה! לִפְנֵי תְּפִלָּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה וְלִפְנֵי תְּפִלָּתוֹ שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ, וְלִפְנֵי תְּפִלּוֹת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ!
וְזֶה דָּבָר מַפְחִיד מַמָּשׁ, וְאִלְמָלֵי הַזֹּהַר שֶׁכְּתָבוֹ, אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְאָמְרוֹ. שַׁעֲרוּ בְּנַפְשְׁכֶם: עוֹמְדִים מֹשֶׁה רַבֵּנוּ וְדָוִד הַמֶּלֶךְ וּסְתָם אִישׁ עָנִי, וּמִתְפַּלְּלִים. וּבְוַדַּאי מֹשֶׁה מִתְפַּלֵּל עַל דְּבָרִים הָעוֹמְדִים בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְהַנּוֹגְעִים לִכְלַל כָּל הָעוֹלָמוֹת. וּבְוַדַּאי דָּוִד הַמֶּלֶךְ מִתְפַּלֵּל תְּפִלּוֹת נוֹרָאוֹת, שֶׁתִּכּוֹן מַלְכוּת שָׁמַיִם וְכַד’. וְאוֹתוֹ עָנִי מִתְפַּלֵּל בְּסַךְ הַכֹּל עַל פַּרְנָסָתוֹ, וּמִתְלוֹנֵן עַל עֲנִיּוּתוֹ. לִכְאוֹרָה, מִי הוּא שֶׁרָאוּי בְּיוֹתֵר, שֶׁתִּתְקַבֵּל תְּפִלָּתוֹ לִפְנֵי ה’? וְכִי לֹא מֹשֶׁה אוֹ דָּוִד הַצַּדִּיקִים, שֶׁכָּל מַהוּתָם יִרְאַת ה’ וְאַהֲבַת ה’, וּמִי כְּמוֹהֶם קְרוֹבִים אֶל ה’ וַאֲהוּבִים עָלָיו? בְּוַדַּאי כָּל אֶחָד יֹאמַר, שֶׁצַּדִּיקִים כָּאֵלֶּה שֶׁרוֹצִים לְדַבֵּר עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֵם קוֹדְמִים לְכֻלָּם, וְכֻלָּם צְרִיכִים לְחַכּוֹת לָהֶם, לֹא כֵן?
הֲלֹא אִם הָיִינוּ מַשְׁוִים אֶת זֶה לְהַנְהָגַת הָעוֹלָם הַזֶּה, בְּוַדַּאי כְּשֶׁמַּגִּיעַ אָדָם חָשׁוּב וְאָהוּב לְדַבֵּר עִם אֵיזֶה בַּעַל שְׂרָרָה, הוּא נִכְנָס רִאשׁוֹן, וְהַמִּסְכֵּנִים שֶׁמְּחַכִּים בַּתּוֹר לְהִתְקַבֵּל בִּפְנֵי אוֹתוֹ בַּעַל כֹּחַ וּשְׂרָרָה, לְבַקֵּשׁ אֶת עֶזְרָתוֹ בְּכָל מִינֵי עִנְיָנִים פְּעוּטִים וְלֹא חֲשׁוּבִים כְּלָל, הֵם בְּוַדַּאי צְרִיכִים לִמְחֹל עַל כְּבוֹדָם הָרָמוּס מִמֵּילָא, וּלְחַכּוֹת עַד בּוֹשׁ, עַד שֶׁיּוֹעִיל בְּטוּבוֹ אוֹתוֹ שַׂר וְאָדוֹן לְהִתְיַחֵס אֲלֵיהֶם. וְכָל שֶׁכֵּן, אִם בֶּאֱמֶת מְדֻבָּר בְּשָׂרִים חֲשׁוּבִים הַבָּאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לְדַבֵּר עִמּוֹ בְּעִנְיְנֵי הַמַּלְכוּת וְכַד’, מִי יָכוֹל לַעֲלוֹת עַל דַּעְתּוֹ שֶׁהַמִּסְכֵּנִים הַבָּאִים לְבַקֵּשׁ אֶת טוֹבָתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ יִהְיוּ קוֹדְמִים לָהֶם?
אֲבָל מִדָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינָהּ כְּמִדַּת בָּשָׂר וָדָם, וְאֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ אֵין זֶה כָּךְ, אֶלָּא אַדְּרַבָּה וְאַדְּרַבָּה, מֹשֶׁה – יְחַכֶּה. וְדָוִד – יְחַכֶּה. וְלֹא רַק הֵם, אֶלָּא כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, כֻּלָּם יַמְתִּינוּ עַד שֶׁיִּשְׁמַע הַבּוֹרֵא תְּפִלָּתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ אִישׁ פָּשׁוּט שֶׁמִּתְלוֹנֵן עַל עֲנִיּוּתוֹ! וְחָשׁוּב לְהַדְגִּישׁ, שֶׁבִּפְשַׁט כַּוָּנַת הַזֹּהַר הוּא מְדַבֵּר עַל עָנִי בְּגַשְׁמִיּוּת, שֶׁמִּתְלוֹנֵן כִּפְשׁוּטוֹ עַל עֲנִיּוּתוֹ בְּגַשְׁמִיּוּת. וּתְפִלָּה זוֹ הִיא חֲשׁוּבָה אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹתֵר מִכָּל תְּפִלּוֹת הָעוֹלָם.
וְכָל שֶׁכֵּן, אִם נִדְרֹשׁ אֶת הָעִנְיָן, לְאָדָם שֶׁרוֹאֶה אֶת עֲנִיּוּתוֹ בְּרוּחָנִיּוּת, וְלִבּוֹ נִשְׁבָּר בְּקִרְבּוֹ כְּשֶׁרוֹאֶה אֵיפֹה הוּא מֻנָּח. וְהוּא מִתְלוֹנֵן וּמִתְרַעֵם כִּבְיָכוֹל עַל מַצָּבוֹ, וְטוֹעֵן טְעָנוֹת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיְּקָרֵב אוֹתוֹ: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! תִּרְאֶה אֵיפֹה אֲנִי מֻנָּח. הֵיכָן אֲנִי בָּעוֹלָם? מַעֲבִיר אֶת יָמַי בְּחֹשֶׁךְ כָּזֶה, בַּעֲנִיּוּת רוּחָנִית כָּזוֹ. וְלִבּוֹ נִשְׁבָּר בְּקִרְבּוֹ וְהוּא בּוֹכֶה וְטוֹעֵן טְעָנוֹת לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיְּקָרְבוֹ, תְּפִלָּתוֹ קוֹדֶמֶת לְכָל הַתְּפִלּוֹת וּמִתְקַבֶּלֶת מִיָּד.
וְשׁוֹאֵל הַזֹּהַר: מָה הַטַּעַם לְכָךְ, שֶׁתְּפִלָּתוֹ שֶׁל הֶעָנִי קוֹדֶמֶת לַתְּפִלּוֹת שֶׁל מֹשֶׁה וְדָוִד וְשֶׁל כָּל הָעוֹלָם? מִשּׁוּם שֶׁהֶעָנִי הוּא בְּלֵב נִשְׁבָּר בֶּאֱמֶת, וְכָתוּב, שֶׁה’ קָרוֹב לְנִשְׁבְּרֵי לֵב! וְלִכְאוֹרָה יֵשׁ כָּאן קֻשְׁיָה: וְכִי לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ לֹא הָיָה לֵב נִשְׁבָּר? הֲרֵי כָּתוּב: וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מִכָּל הָאָדָם. מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בְּוַדַּאי הֶחֱזִיק עַצְמוֹ לְקָטֹן שֶׁבִּקְטַנִּים, וְהָיָה בַּעֲנָוָה גְּמוּרָה, וּבְוַדַּאי הָיָה לוֹ לֵב נִשְׁבָּר מֵאֵין כָּמוֹהוּ, וּכְעֵין מַה שֶּׁמְּסֻפָּר עַל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהָיָה לוֹ לֵב נִשְׁבָּר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְתָאֵר. וּבְוַדַּאי גַּם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ הָיָה בַּבְּחִינָה הַזֹּאת.