בגן החכמה עמודים 371-372

לָכֵן כָּל אֶחָד יִקַּח אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה, וְיִלְמַד אוֹתוֹ הֵיטֵב, וְיַחֲזֹר עָלָיו, וְיִחְיֶה וְיִתְנַהֵג וְיָגִיב עַל כָּל דָּבָר בְּחַיָּיו, כְּמוֹ שֶׁלָּמַד בַּסֵּפֶר, וְתָמִיד יִשְׁאַל אֶת עַצְמוֹ: אֵיךְ הַתָּם הָיָה עוֹשֶׂה? אֵיךְ הַתָּם הָיָה מֵגִיב? וְכֵן עַל זוֹ הַדֶּרֶךְ, יִרְאֶה לְשַׁיֵּךְ אֶת כָּל מַה שֶּׁלָּמַד לִמְאֹרְעוֹת חַיָּיו הָאִישִׁיִּים, וּלְהִתְנַהֵג וְלֵילֵךְ בְּדַרְכּוֹ שֶׁל הַתָּם בְּכָל מַהֲלַךְ חַיָּיו עַל כָּל פְּרָטָיו הַשּׁוֹנִים.

לְדֻגְמָא: אָדָם שֶׁרוֹאֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ קְשָׁיִים בִּתְחוּם מְסֻיָּם בְּחַיָּיו, וְהַיֵּצֶר הָרַע בָּא אֵלָיו וְאוֹמֵר לוֹ: תִּרְאֶה אֵיזֶה “בָּלָגָן” יֵשׁ לְךָ בַּחַיִּים! מַה קּוֹרֶה אִתְּךָ? תִּסְתַּכֵּל עַל הַשֵּׁנִי כַּמָּה יָפֶה וְנָעִים לוֹ, וְאֵיזֶה בַּעַל מִדּוֹת פְּלוֹנִי וכו’ וכו’. וְכַמּוּבָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲלִישׁוּת הַדַּעַת מִכָּךְ, וּכְשֶׁגַּם אִשְׁתּוֹ בָּאָה וְאוֹמֶרֶת לוֹ: אֲנִי לֹא יוֹדַעַת מַה יֵּשׁ לָנוּ, אֵיזוֹ קְלָלָה אוֹ מַשֶּׁהוּ. תִּרְאֶה אֶת מִשְׁפַּחַת פַּלְמוֹנִי, כַּמָּה מְאֻשָּׁרִים וּשְׁקֵטִים, פָּשׁוּט יֵשׁ לָהֶם בְּרָכָה. וְאָז, מִתּוֹךְ רָצוֹן לְהָגֵן עַל עַצְמוֹ, שֶׁלֹּא לִפֹּל בְּדַעְתּוֹ לְגַמְרֵי, הוּא מַתְחִיל לְבַטֵּל אֶת כֻּלָּם, שֶׁפְּלוֹנִי לֹא כָּזֶה צַדִּיק, אֶלָּא הוּא צָבוֹעַ, וְאֵצֶל אֵלּוּ – הַכֹּל הַצָּגָה וְחִיצוֹנִי וכו’ וכו’, וְכָךְ הוּא נִכְשָׁל בְּלָשׁוֹן הָרַע, וְהַגָּרוּעַ מִכֹּל: בִּכְפִירָה מֻחְלֶטֶת בָּאֱמוּנָה בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית.

וּלְמַעֲשֶׂה, אִם הָיָה שָׂם לְנֶגֶד עֵינָיו אֶת דְּמוּתוֹ שֶׁל הַתָּם, הָיָה נִצַּל מִכָּל זֶה, וְלֹא הָיָה מַתְחִיל כְּלָל לַחֲשֹׁב עַל מִישֶׁהוּ אוֹ לְבַטֵּל אוֹתוֹ, כִּי הָיָה שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ וְלֹא נִכְנַס לְשׁוּם חֲלִישׁוּת הַדַּעַת, וְגַם אִם אִשְׁתּוֹ הָיְתָה מַקְנִיטָה אוֹתוֹ, מִיָּד הָיָה רוֹאֶה שֶׁזֶּה בְּדִיּוּק הַדּוּ-שִׂיחַ שֶׁהִתְנַהֵל בֵּין אֵשֶׁת הַתָּם לַתָּם, שֶׁאֵשֶׁת הַתָּם שָׁאֲלָה אוֹתוֹ: אִם כֵּן מִפְּנֵי מַה שְּׁאָר הָרַצְעָנִים לוֹקְחִים שְׁלֹשָׁה גְּדוֹלִים עֲבוּר כָּל מִנְעָל וְאַתָּה רַק טַאלֶער וָחֵצִי? דְּהַיְנוּ שֶׁאָמְרָה לוֹ: תִּסְתַּכֵּל אֵיפֹה אַתָּה מוּנָח. כֻּלָּם יוֹתֵר מֻצְלָחִים מִמְּךָ. וּכְמוֹ הַתָּם, הָיָה גַּם הוּא עוֹנֶה לְאִשְׁתּוֹ בִּפְשִׁיטוּת וּבְשַׁלְוָה וּבְנַחַת, אֶת אוֹתָהּ הַתְּשׁוּבָה: זֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ, וְזֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלִּי! הַקֹּשִׁי שֶׁיֵּשׁ לָנוּ זֶה הַמַּסְלוּל שֶׁלָּנוּ, וְזוֹ הַדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ מוֹלִיכִים אוֹתָנוּ מִשָּׁמַיִם, וְזוֹ הַדֶּרֶךְ לְהַגִּיעַ לַשְּׁלִיחוּת שֶׁלָּנוּ וְלַשְּׁלֵמוּת שֶׁלָּנוּ, כְּפִי מַה שֶּׁהַשֵּׁם יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה הַתִּקּוּן שֶׁלָּנוּ, וְזֶה הַטּוֹב בְּיוֹתֵר. וְעוֹד לָמָּה לָנוּ לְדַבֵּר מֵאֲחֵרִים? בּוֹאוּ נַעֲזֹב אֶת מַה שֶּׁקּוֹרֶה אֵצֶל הַשֵּׁנִי, וְנִסְתַּכֵּל עַל עַצְמֵנוּ, לְמָה זָכִינוּ, שֶׁבָּרוּךְ הַשֵּׁם זָכִינוּ לְכָךְ וְכָךְ, וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ חַיִּים וְיֵשׁ לָנוּ כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה, וְעוֹשִׂים מִצְווֹת אֵלּוּ וְאֵלּוּ, וכו’ וכו’, וּמָה אִכְפַּת לָנוּ רֶוַח כָּזֶה מִיָּד לְיָד?

כִּי בִּפְרָט בְּאוֹתָם חֶסְרוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד, שֶׁבּוֹלְטִים בְּיוֹתֵר, שֶׁשָּׁם יֵשׁ לוֹ נִסָּיוֹן לִרְדֹּף אֶת עַצְמוֹ וּלְהַאֲשִׁים אֶת עַצְמוֹ, וְלִשְׁבֹּר אֶת עַצְמוֹ, וּלְהַשְׁווֹת אֶת עַצְמוֹ לַאֲחֵרִים וכו’, וְלִפְעָמִים אָבִיו מֵעִיר לוֹ וְשׁוֹאֵל עָלָיו שְׁאֵלוֹת, מַדּוּעַ הוּא לֹא מַצְלִיחַ כְּמוֹ חֲבֵרָיו וכו’, אוֹ שֶׁאִשְׁתּוֹ שׁוֹאֶלֶת עָלָיו שְׁאֵלוֹת אוֹ כָּל אָדָם אַחֵר, וְזֶה מִצְטָרֵף לַשְּׁאֵלוֹת וְלַקֻּשִׁיּוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַל עַצְמוֹ – שָׁם הָאָדָם צָרִיךְ לְחַזֵּק עַצְמוֹ בְּכָל כֹּחוֹ וּלְצַיֵּר אֶת דְּמוּתוֹ שֶׁל הַתָּם לְנֶגֶד עֵינָיו, וְהוּא יְקַבֵּל כֹּחַ עָצוּם, לַעֲמֹד בְּכָל הַנִּסְיוֹנוֹת וְלָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הַשֵּׁם בְּבִטְחָה, וּלְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁזֶּה הַכֹּל בַּהַשְׁגָּחָה הַפְּרָטִית, וְזֶה הַטּוֹב בְּיוֹתֵר בִּשְׁבִילוֹ, וְזֶה הַמַּסְלוּל הַמְדֻיָּק שֶׁלּוֹ, וְאֵין שׁוּם מָקוֹם לְהַאֲשָׁמָה עַצְמִית, כִּי כָּכָה הַשֵּׁם רוֹצֶה, וְאֵין מָקוֹם לְהַשְׁוָאוֹת, כִּי זֶה הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ וְזֶה הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלִּי וכו’ וכו’ – וְלִשְׂמֹחַ בְּחֶלְקוֹ.

לָכֵן כָּל אֶחָד יֵדַע, שֶׁלָּלֶכֶת עִם הַתָּם הַקָּדוֹשׁ לְנֶגֶד עֵינָיו, זוֹ הַצְלָחַת הַחַיִּים שֶׁלּוֹ, וְזוֹ הַצְלָחַת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, כִּי זֶה מֵבִיא אֶת הַגְּאֻלָּה, שֶׁהֲרֵי עַל פִּי דַּרְכּוֹ שֶׁל הַתָּם, שֶׁכָּל אֶחָד חַי בַּמַּסְלוּל שֶׁלּוֹ וּמִסְתַּכֵּל עַל הַתַּפְקִיד שֶׁלּוֹ, אֵין שׁוּם קִנְאָה, וְלֹא שִׂנְאָה, וְלֹא תַּחֲרוּת, וְלֹא לָשׁוֹן הָרַע, אֶלָּא רַק אַהֲבַת חִנָּם, חֶסֶד, עַיִן טוֹבָה, שִׂמְחָה, שֶׁזּוֹ הַגְּאֻלָּה. וּלְמַעֲשֶׂה מִי שֶׁחַי בַּדֶּרֶךְ שֶׁל הַתָּם הוּא יָכוֹל לוֹמַר בְּפֶה מָלֵא, שֶׁהַמָּשִׁיחַ שֶׁלּוֹ כְּבָר הִגִּיעַ וְהוּא כְּבָר נִגְאַל, שֶׁהֲרֵי אַף אֶחָד לֹא מַפְרִיעַ לוֹ, וְשׁוּם דָּבָר לֹא מַעֲצִיב אוֹתוֹ, וְהוּא עוֹשֶׂה אֶת הַשְּׁלִיחוּת שֶׁלּוֹ בִּשְׁלֵמוּת, וְאֵין לוֹ שׁוּם בִּלְבּוּלִים, שֶׁאוּלַי הוּא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה דָּבָר אַחֵר, שֶׁהוּא רָאָה שֶׁהַשֵּׁנִי עוֹשֶׂה וכד’, וְהוּא בְּוַדַּאי יַגִּיעַ לַהַצְלָחָה הַגְּמוּרָה שֶׁלּוֹ! כִּי זֶה יְסוֹד בָּאֱמוּנָה, שֶׁכָּל נִבְרָא וְנִבְרָא, יֵשׁ לוֹ אֶת הַדָּבָר שֶׁבּוֹ הוּא יָכוֹל לְהַגִּיעַ לַהַצְלָחָה הַשְּׁלֵמָה בּוֹ, וְיֵשׁ לוֹ אֶת הַיִּעוּד הַמְסֻיָּם אֵלָיו הוּא יָכוֹל לְהַגִּיעַ, שֶׁזּוֹ הַשְּׁלֵמוּת שֶׁלּוֹ וְהַהַצְלָחָה שֶׁלּוֹ.