על פסגת העולם

יש את התקופות האלה בחיים בהן
אנו מרגישים על פסגת העולם. כל
הסיכויים שלקחנו מתבררים כדבר הטוב
ביותר שקרה לנו. וכשזה קורה, חייבים
לשאול את השאלה הקריטית.
 
 
האם הרגשתם פעם שמשהו חשוב ומשמעותי חסר לכם בחיים?
 
האם הרגשתם פעם שאתם צריכים שיהיה לכם משהו, שתהיו משהו, או להשיג דבר-מה חשוב? האם הייתה לכם הרגשה שמשהו חשוב חסר וזה מרגיש כאילו חלק מהגוף שלכם נתלש מכם?
 
זאת יכולה להיות שעת הגדוּלה שלכם.
 
בכל אחד יש גדוּלה מסוימת. לכל אחד מאיתנו יש משימה למלא. כולנו מקבלים זמן בחיים בו אנו מתוגברים ומועצמים כדי להתקדם הלאה, עם כל החלומות והרצונות שלנו, להפוך אותם למשהו אמיתי. אלה זמנים בהם שום דבר רע לא יכול לקרות – כל הסיכויים שאנו לוקחים מתבררים כטובים, הרבה יותר ממה שהעלנו בדעתנו. יש את התקופות האלה בחיים בהן אנו מרגישים על פסגת העולם.
 
ואנחנו מקדישים כל רגע להכין את עצמנו בשביל זה.
 
אם מישהו היה אומר לי שבבוקר מסוים אני אמור לקבל מאה מיליון דולר, הייתי רוצה שהבוקר הזה יקרה כבר מחר. אבל אם השעה שלי לא מיועדת לקרות בעוד עשור, אז מה אני עושה בינתיים? מה כולנו עושים?
 
אנחנו שואלים את עצמנו, אבל השאלות לא נגמרות…
 
כי מה אני צריך לעשות עם המקורות החדשים שגיליתי אצלי לאחרונה? איזו חלישות הדעת תתגלה בדרך, או אפילו תמנע אותי מללכת על זה – על מה שתמיד רציתי? איפה באישיות שלי אני חייב להיות סופר גיבור לדחות פיתויים כדי להשיג את המטרה שלי?
 
ואז, אנחנו הולים לעבודה.
 
עד וכולל שעת האפס, אנחנו מקבלים את כל אתגרי החיים עם הגישה של 'זה יכול להיות הזמן שלנו'. אנחנו מגיעים לכל ההצלחות כמו למבחן לאותה שעה יקרה. אנחנו עובדים על עצמנו בכזו התמדה, שאם יגיע הזמן נהיה מוכנים. המבחנים לא ייראו קשים בכלל. השינויים ייראו בחיצוניות של קיומנו ולא בפנימיות, איפה שזה באמת נחשב.
 
מי נהיה בכל רגע קובע בדיוק מי אנחנו כשהרגע הגדול מגיע.
 
אם אדם מתמקד רק בקריירה שלו, נניח שהוא סוחר מניות כבר מגיל 22, הוא אף פעם לא גודל בשום דבר, פרט ליכולת שלו למכור מניות. אבל כשזה ייגמר, נניח בגיל 35, מה הוא יעשה אז? איזה דבר חשוב יהיה לו, נניח בגיל 40, יותר מ-30 בקבוקי הבירה שהוא אסף בשלושים הערים בהם הוא ביקר בעולם?
 
מה קורה, למשל, עם סוחר מניות שתמיד עבד על מידת האמונה שלו? מה קורה עם אדם שאת רוב ימיו הוא מקדיש למידות טובות – חסד, צדקה, לנתב את הדחפים הרגשיים והפיזיים לעבודת השם? מה קורה כשהוא מקבל את ההזדמנות שלו? איך הוא נראה ממרומי גיל 40? האם הוא מרים את הטלפון ומחייג לחברה האחרונה שהייתה לו, או שהוא מקשיב למה שאומר לו הרב שלו על תהליך ההתקדמות שלו, על התוכנית החדשה שאמורה להיפתח אם גם הוא יפתח את ליבו וכיסו?
 
אם הוא לא היה עובד על עצמו ב-13 השנים האחרונות על מנת להיות מובל לרגע שלו, הרגע הזה היה קובר אותו. אתם יודעים למה? כי אם הוא לא היה מכופף עצמו לפני השעה ומתמקד בהכנות היומיות שלו בשבילה – אז זה היה קובר אותו. אבל הוא לא עשה את זה, לכן השעה אפשרה לו להשיג את המטרה, את המשימה שלו בחיים.
 
בקיום הזה הרגעים שלנו באים והולכים. יום אחד אנחנו על פסגת הר, ולמחרת אנחנו בתחתיתו. המאמצים שאנו עושים הם להוציא את מקסימום הפוטנציאל שבכל רגע ומתכוננים לא רק לשעה הגדולה שלנו בעולם הזה, אלא גם לשעת חשבון הנפש האדירה שלנו, של חיינו בעולם הבא. זה משהו שמביא אור גדול, אור אלוקי, לכל העולם והאנושות כולה. זה ההישג האמיתי והתמידי שנוצר כתוצאה מכל שעה בחיים.