לכתוב את המנגינה

אני רוצה להחזיק את המושכות,
אבל להשאיר את הדרך פתוחה לרוחות,
למרחב, לשקיעות ולזריחות השמש.
לכתוב את המנגינה, וגם להיות אותה.
הרצונות המתנגשים של שרון רוטר.
 
 
השגרה של השנה כבר התחילה, אבל משום מה, יש לי עדיין תחושת ערפול מסוים, כאילו התמונה עוד מטושטשת ואני לא מצליחה להתפקס. אייכה? אני שואלת את עצמי, כמו מוכיחה שאני ב'דיליי' של כמה פרשות השבוע באופן סיסטמתי.
 
בנוסף לתחושה המפוזרת הזו, חוויתי כמה ימים של ניסיון לא פשוט ומורט נפש: חום גופו של התינוק שלי התעקש להישאר גבוה ולסלק ממנו את כל מצב הרוח הטוב והנעים שהוא שרוי בו רוב הזמן. הנחמה היחידה שהוא מצא בחייו הייתה אימו (כלומר, אני). כך מצאתי את עצמי יושבת כל היום עם תינוק ממרר בבכי על הידיים, כשלנגד עיניי ניצב לו הבית ההפוך שלי, הכיור עמוס הכלים וסל הכביסה שאיים להתפוצץ בכל רגע. ואני? אני לא יכולה לעשות אפילו את המשימה הכי קטנה…
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
המנגינה  שלך
רוחניות  בנעלי בית
למנגינה הזאת צריך תווים
 
הישיבה המתסכלת וחסרת האונים באה בניגוד עצום לרעש של הרצונות הבלתי פוסקים שנרקמו במחשבתי. כל דקה של נשיאת הפעוט הרותח על כפיי טמנה בחובה לידה של עוד ועוד רצונות, שאין לי מושג מאיפה הגיעו אבל בהחלט גרמו לי לרתוח בקרבי ולחוות תסכול ומפח נפש.
 
איך זה קשור עכשיו לרצות להכין עוגת שוקולד גנאש בשלושה שלבים שבחיים לא הכנתי? בדיעבד, זה מרגיש באמת רצון טיפשי ולא קשור, אבל באותו רגע, כשרק הסאונד של בכי התינוק מתערבב עם הרצונות והמחשבות שלי, זה נראה לי כמו הדבר הכי חשוב בעולם וגם היו לי אלף תירוצים לגבות אותו.
 
בשלב מסוים, כשהרתיחה כבר הגיעה למצב בלתי נסבל, לקחתי את התינוק המייבב וברחתי מהבית החוצה להתאוורר, לנסות להוריד את הטמפרטורה הבוערת.
 
אני יוצאת אל השדות שמאחורי הבית ומדברת, ולו רק כדי לשחרר את המוח.
 
"אבא שלי שבשמים, אתה יודע שאני מלאת תודה על הכל, אתה נותן לי כל כך הרבה טוב, ועדיין, אני במצוקה וצריכה את עזרתך. אני רוצה כל כך הרבה דברים, אבל במקום להיבנות מהם אני מרגישה שאני כאילו סגורה בכלא של רצונות בלי יכולת להשתחרר, ואני כבר נחנקת. אני טובעת בים של רצונות כשיש פער עצום בין המחשבות למציאות. בדמיוני, אני גרה בבית מסודר ונקי, כשכבר סיימתי לסדר את כל החורף-קיץ לכל המשפחה, שילמתי החודש את כל החשבונות וסידרתי את הניירות. וגם, החלפתי סוכן ביטוח שעשה לי סדר מחודש בכל הביטוחים שלנו. בניתי דף משימות וניקוד לילדים כדי לייעל את התנהלות הבית, וכתבתי שני שירים חדשים. הזמנתי כרטיסים מראש להצגת ילדים חדשה, ושריינתי את המקומות הכי טובים. וגם, ביררתי לאימא שלי באינטרנט איזה תנור הכי כדאי לה לקנות. אבל אבא שבשמים, המציאות ממש רחוקה מרחק שנות אור מהדמיון הזה, כי כל המפורט פה נשאר בגדר רצונות, ואני כאן בשדות שמאחורי הבית, משאירה את המטלות מאחור ומדברת איתך. תעזור לי אבי שבשמים. תעזור לרצות במידה הנכונה, תעזור לי לרצות את הרצון המדויק בשבילי, תעזור לי לרצות לעשות את רצונך, לרצות להרפות ולתת לך לכוון את רצונותיי. ובבקשה אבא, תן לי ברכה בזמן ובעשייה כדי שאוכל לעשות רצונך ורצוני בקלות וביעילות".
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
מחכים שזה יקרה
לא ביום  אחד
שהמציאות  תחכה
 
חזרתי הביתה לבית מבולגן, אבל הראש היה מסודר. התינוק עדיין בכה, אבל הצלחתי לרצות להיות שם בשבילו ולהניח בצד את כל הרצונות הגרנדיוזיים שעדיין הבליחו לרגעים ספורים במחשבה, כמו לשבת ללמד את בן השלוש שלי את כל אותיות האלף-בית.
 
הרצון שלנו הוא כלי חזק ועוצמתי. הוא יכול לעזור לנו לגדול, להתחזק ולהתקדם, אבל הוא גם יכול להיות הרסני ומשתק.
 
הלוואי שאדע לנהל נכון את הרצון שלי, במידה ובאיזון. להיות מסונכרנת תמיד עם רצון הבורא. להחזיק את המושכות, אבל להשאיר את הדרך ואת החושים שלי פתוחים לרוחות, למרחב, לשקיעות ולזריחות של השמש. שאדע לכתוב את המנגינה וגם להיות אותה.
 
 
* * *
שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו.אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com