לקלף שכבות
הפסיכולוגים אומרים שזה הניסיון הכי קשה לאדם – לאבד אדם יקר. איך מתמודדים עם הספקות שמכרסמים? ולמה חשוב לקלף את השכבות?
איך מתמודדים עם אובדן? ועד היכן הוא יכול לקחת את האדם?
כמטפל, אני מתמודד עם מטופלים שחווים אובדן בחייהם – בין אם הורים, בני זוג, חברים קרובים או את הנורא מכל – ילדים.
"היו לי כמה שנים קשות בחיים" סיפרה לי ציפי, מטופלת שהגיעה אלי לא מזמן. "וכמו הרבה אנשים, גם אני לא גדלתי בבית דתי, אבל התחלתי לגלות התעניינות כבר כבחורה צעירה. משם זה התגלגל להכרות עם מי שיהיה בעלי, גם הוא חוזר בתשובה, ומשם לחיי משפחה עסוקים עד מעל הראש.
"עשינו הכל כמו שכתוב בספרים, עברנו לאזור שמתאים לאורח החיים שלנו, הבאנו ילדים לעולם, ובנינו בית על אדני התורה המקסימה. אבל לא תמיד האמנתי במה שעשיתי ולא תמיד הבנתי מה אני עושה, אך עדיין, הלכתי עם זה, עשיתי את מה שצריך לעשות בלי לשאול הרבה שאלות.
"ואז, לפני שלוש שנים, הדבר הכי נורא קרה לנו – בננו נפטר. הפסיכולוגים אומרים שזה הניסיון הכי קשה שאדם מתמודד איתו. הם כנראה צודקים. ואתה מבין עד כמה הניסיון הזה היה לי קשה מאוד, בהרבה מובנים, וזה שבר אותי לגמרי.
"הספקות החלו לכרסם בי. היו לי ספקות לגבי אלוקים, על התכלית ועל הטעם שבכל החוקים שהיהדות משמרת ומקיימת אלפי שנים. בתוך תוכי, באיזה מקום נסתר, התחלתי לתהות איזה טוב יוצא לי מזה, או לעולם, בזה שאני צריכה לשמור את החוקים "הארכאיים" האלה. כל מי שהסתכל עלי מבחוץ, לא מהמקום שלי, הבין שאני מאוד כועסת על אלוקים ועל היהדות, במיוחד אחרי שהילד שלי נפטר. האמת, אני בעצמי לא הבנתי מה בדיוק קורה לי. כל מה שידעתי הוא שבתוך תוכי התחלתי להתנתק.
"זה התחיל עם חילול השבת פה ושם, להדליק או לכבות את האור, להעלות או להוריד את הטמפרטורות של המזגן. אלה דברים שקל להסתיר, לעשות בלי שאף אחד יראה. למה? כי בבית גידלתי ילדים על ברכי התורה, ילדים יראי שמים שלומדים במסגרות דתיות.
"זו תקופה בה הרגשתי שאני בתרדמת רוחנית. מחללת שבת בסתר, כועסת על אלוקים בסתר, ותקועה לגמרי במקום שאני ממש לא אוהבת. לא דיברתי על מה שעבר עלי עם אף אחד, גם לא שאלתי שאלות, לא שיתפתי אף אדם שאולי היה יכול לעזור לי, לא רציתי להשמיע את קולי. לכן זה החמיר מיום ליום והאור בקצה המנהרה לא נראה אפילו באופק.
מאמרים נוספים בנושא:
"מתי ההארה הכתה בי? בתקופה בה הייתי מאוד חולה, אז החלטתי שאני לא יכולה להמשיך לחיות כך יותר. זאת צביעות לשמה. אני רוצה לדעת מהי האמת, ועכשיו! אני באמת ובכנות רוצה לדעת מה קורה כאן, ולמה אני חושבת ומרגישה את כל הדברים האלה?!?"
המחשבות הכו בציפי בלי בסוף. "איזה מן אלוקים זה?" היא שאלה אותי או שמא אמרה את מה שחשבה בקול רם. "על מה חתמתי כשחזרתי בתשובה?"
לצערנו, ישנם מקומות בהם מלמדים חוזרים בתשובה שאם קורה להם משהו אז זה בגלל שהם עשו משהו, ורק בגלל זה אלוקים כועס עליהם ומעניש אותם. וזה עוד כלום לעומת מה שמחכה להם שם למעלה, בגיהינום…
והאמת, זה מאוד כואב לי כשאני שומע את זה. כי זו לא דרכה של התורה – "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום!" ואם הזכרנו את המילה 'שלום' – שמו של הרב שלי – הרב שלום ארוש, אז זו גם דרכו, כך הוא מלמד אותנו: שאלוקים לא רואה בנו שום דבר רע! הוא רואה רק את הטוב!
כשהסברתי את זה לציפי, שאם אנחנו מרגישים שעשינו משהו רע או לא בסדר, או חושבים שאלוקים כועס עלינו, אז אנחנו יכולים להיות בטוחים במאת האחוזים שהמחשבות הללו בכלל לא באות ממנו. ממי כן? מהיצר הרע, מהצד האחר, צד הטומאה.
ציפי הייתה המומה, היא לא שמעה דיבורים כאלה בעבר. היא לא יכלה להאמין שאלוקים לא כועס אליה וגם לא מתיימר להעניש אותה בשום דרך, בטח לא במשהו 'גדול' ו'כואב', על מה שעבר עליה.
"נכון, אין להקל ראש בחילול השבת, גם אם זה 'רק' להדליק אור או לשנות את הטמפרטורות של המזגן" אמרתי לה. "אבל בורא עולם הרבה יותר מעוניין ברצון שלנו לעבוד אותו מהלב שלנו, ממקום אמיתי וכנה, הוא יותר מעוניין בצמיחה הרוחנית שלנו – הרבה יותר מהעניין החיצוני".
ציפי הקשיבה לכל מילה שאמרתי כמוצאת שלל.
"גם אם נצטרך זמן מסוים כדי לברר את הדברים, ולעבוד על המקום שלנו ברוחניות ולהבין מה באמת קורה כאן, אז הקב"ה ייתן לנו את הזמן להגיע למקום בו נחווה את היהדות שלנו באמת, שנוכל לקיים מצוות בשמחה משום שזו פריבילגיה עצומה, במקום להרגיש שהן נטל כבד מנשוא. הקב"ה רואה שאנחנו רוצים לדעת, ללמוד, להמשיך, לחוות את התהליך, לשפר ולתקן. זה משהו מאוד שונה מלהתמודד עם אדם שכל עניינו להסתיר את הספקות שלו מאחורי "שכבות דתיות" – מעין מעטה חיצוני המכסה את מה שקורה בפנים מבלי לדבר על זה בקול, לשתף ולטפל בזה.
"אף אחד לא מושלם, ציפי" אמרתי לה באותה שיחה בה גיליתי לה את הסוד להצלחה – הקשר הישיר עם בורא עולם. "אני בטח לא מושלם, אף רב לא מושלם. אף אחד לא מושלם! כל אחד, ברמה שלו, צריך להתמודד עם דברים רבים ולעבוד עליהם. זו הסיבה שאנחנו צריכים לדבר עם אבינו שבשמים על בסיס יומי בתפילה האישית, הפגישה היומית שלנו איתו, ולהסביר לו בדיוק מה קורה איתנו, מה אנחנו מרגישים, מה אנחנו צריכים ולבקש ממנו עזרה. וכשאלוקים, מי שמבין את כל מה שאנו עוברים בחיינו, רואה שאנו פונים אליו – הוא עוזר לנו כל פעם מחדש!"
השיחה בשניים עשתה לציפי טוב בלב, בנשמה ובחיים בכלל. את זה היא סיפרה לי בפגישה שהייתה לנו אתמול.
"היום אני מבינה מה היה חסר לי כדי להבין מה עברתי, היום יש לי את הכלים להתמודד עם החיים בצורה נכונה", היא אמרה עם ניצוץ מיוחד בעיניה.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור