מאושרים באמת!
יכול להיות אדם שיש לו כל טוב – אבל הוא לא ייהנה מהטוב שיש לו, ולא יהיה מאושר באמת רק בגלל הקנאה. ויש כאלה שאין להם כלום – אבל הם לא מקנאים באף אחד, והם שמחים בחלקם, והם באמת מאושרים.
הדרך אל האושר
הדרך לחיים מאושרים בכל מצב עוברת דרך ביטול מידת הקנאה.
יכול להיות אדם שיש לו כל טוב – אבל הוא לא ייהנה מהטוב שיש לו, ולא יהיה מאושר באמת רק בגלל הקנאה. ויש כאלה שאין להם כלום – אבל הם לא מקנאים באף אחד, והם שמחים בחלקם, והם באמת מאושרים.
הקנאה היא האויב הגדול של האושר שלנו. לכן, למען האושר שלנו, כדאי לנו מאוד ללמוד לחיות חיים נטולי קנאה. כל אחד מבין את זה, השאלה היא: מה עושים? במאמר זה נִתֵּן עצה טובה ואמתית לחיים ללא קנאה.
אפשר לדבר על שני סוגי קנאה. יש קנאה פשוטה שאדם מקנא בהצלחה שיש לחבר שלו, בגשמיות או ברוחניות; אבל ישנה קנאה הרבה יותר עמוקה ומסוכנת, קנאה מפחידה: שאדם מקנא באהבה, שמקנא באדם שהוא יותר אהוב ממנו!
קשה כשאול
כל מי שנולד לו ילד חדש במשפחה רואה בחוש כמה קשה לאח הבוגר לקבל את המציאות שאחיו הקטן “גוזל” ממנו אהבה ויחס. כל המתח בין אחים במשפחה בעומק – הוא בעיקר על השאלה מי אהוב יותר. והמתח הזה עלול ללוות אותם כל החיים ו”להתלבש” בכל מיני מחלוקות נקודתיות, אבל בשורש הכול “יושב” על אותם רגשות קנאה שיש להם מכך שהאח שלהם קיבל יותר אהבה.
אהבה וקנאה תמיד הולכות ביחד כמו שאומר הפסוק: “עזה כמוות אהבה קשה כשאול קנאה”. ואומר הזהר הקדוש: כל אהבה שאין עמה קנאה אינה אהבה.
ואמנם גם המקנא בהצלחה חייו אינם חיים, ואין לו סיפוק ושמחה ונחת במה שיש לו, ותמיד רואה רק את מה שחסר לו; אבל המקנא באהבה – זה כבר לא חוסר סיפוק ונחת, אלא זה חוסר אוויר לנשימה, חוסר חיים ממש. ולכן הבעיות הקשות ביותר בנפש הן של מי שלא קיבל אהבה בילדותו, או שעבר אכזבות קשות מבני אדם, חבר קרוב מאוד שנטש אותו, גירושין של ההורים, וכדומה.
ומדוע פגיעה באהבה זו מכה כל כך קשה לנפש?
כי הנפש זקוקה לאהבה כמו אוויר לנשימה. ולכן חוסר בהרגשת אהבה זה כמו לחנוק את הבן אדם, אין לו אוויר, אין לו חמצן. כל אדם נשוי לא יכול לשאת מציאות שבן הזוג יאהב מישהו אחר יותר ממנו. במקרה כזה טוב מותו מחייו. זה הרסני.
התרופה
ובספר “בגן האמונה” כתבנו שהאמונה היא מענה ותרופה ותיקון לכל המידות הרעות שאוכלות את הנפש מבפנים והורסות לאדם את החיים. והסברנו, שאין הכוונה לאמונה שיש בורא לעולם, אלא הכוונה לאמונה השלימה שה’ טוב ומיטיב, כלומר שה’ יתברך תמיד אוהב אותי, ותמיד יהיה לי רק טוב.
האמונה הזאת נותנת מענה גם לקנאה על בסיס הצלחה וגם לקנאה על בסיס אהבה, והכול טמון בשיר שלנו: “ה’ יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב“. ונתחיל מהקנאה העמוקה, היא הקנאה באהבה:
אתה תמיד אהוב
ה’ תמיד אוהב אותי: כאשר אתה מרגיש את אהבת ה’ עליך בכל רגע, אף פעם לא חסרה לך אהבה, ואתה אף פעם לא נמצא בתחרות עם אף אחד על אהבה, כי אתה כל הזמן מרגיש אהוב. אין מציאות שבן אדם בעולם הזה הוא לא אהוב, אבל הוא צריך לחיות את זה שאוהבים אותו!
ולכן ה’ ברא את האדם שהוא כל כך צמא וזקוק לאהבה, כדי שנבין שהצורך העמוק שלנו לאהבה לעולם לא יגיע לסיפוקו עד שנתחבר אל מקור האהבה המוחלטת והשלימה שזה הבורא ברוך הוא שאוהב כל נברא ונברא ובפרט כל יהודי ויהודי בתכלית השלימות.
וגם מי שלא קיבל אהבה בילדותו וגם מי שעבר אכזבות קשות מבני אדם – הידיעה העמוקה בעומק הלב שה’ אוהב אותו זו הרפואה שלו. הרפואה היחידה. זה הדבר היחיד שיכול לרפא את החוסר העצום והעמוק.
ולכן אומר המשורר: “הדור נאה זיו העולם נפשי חולת אהבתך”, כל המחלות של הנפש הן מהצמא האדיר שטבוע בנו לאהבת ה’, ולכן אנחנו מבקשים: “א-ל נא, רפא נא לה בהראות לה נועם זיווך, אז תתחזק ותתרפא והייתה לה שמחת עולם!” זה כל מה שהנפש מחפשת בעולם הזה: להרגיש את נעם אהבת ה’ עלינו ורק זו רפואת הנפש באמת.
נמצא שהאמונה השלימה שה’ אוהב אותי מעניקה לנו את האהבה הגדולה ביותר ומרפאת אותנו בעומק הנפש!
ותמיד יהיה לי רק טוב: זה המענה על הסוג השני של הקנאה, קנאה בהצלחה של הזולת. כאשר אתה יודע ומאמין שה’ נותן לכל אחד את כל הטוב שבעולם, ורוצה לתת לכל אחד את כל הטוב שעולם ועוד יותר טוב – אתה לעולם לא תרגיש שום חוסר ושום קנאה, כי אתה מחובר בשלימות אל צינור השפע האמתי, השפע הנקי שבא אל האדם לברכה ולטובה ובאושר אמתי.
מבחן האושר
ומה שנכתוב בהמשך לא מדבר על האחים הקדושים שבטי י-ה שֶׁאין לשער מעלתם ואסור לנו אפילו להרהר אחריהם ובוודאי איננו שופטים קדושי עליון אלה. אבל בדרך לימוד מוסר פשוט היוצא מן הפסוקים של הפרשה, חובה עלינו להתבונן וללמוד מוסר לעצמנו.
פשט הכתובים מתאר את הקנאה הגדולה על רקע אהבתו היתירה של יעקב ליוסף. “ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אותו”, “ויקנאו בו אחיו”. המתח הגדול בין האחים שהיו בני ארבע נשים שונות, בני הגבירות ובני השפחות, בן האישה האהובה יותר ובני האישה הראשונה – זה מתח אדיר שמעורר את הקנאה הגדולה שהביאה עד לרצון של האחים להרוג את אחיהם! וזה מביא לקרע עצום בעם לדורות!
יוסף מקרב את בני השפחות כי הוא מאמין באמונה שלימה שה’ אוהב כל אחד באותה מידה, כמו שכתבנו בשם הרב יורם אברג’ל זצוק”ל שה’ אוהב כל יהודי גם אם הוא מחלל שבת כמו שהוא אוהב את רבי שמעון בר יוחאי. וממילא בני השפחות שהרגישו פחות אהובים ורצויים נדבקו ליוסף שעודד את רוחם וגילה להם את היופי שלהם וכמה ה’ אוהב אותם;
ומצד שני האחים הקדושים, פחדו על המקום שלהם, כי לא ידעו מספיק שה’ אוהב אותם, וממילא האהבה המיוחדת של יעקב ליוסף הייתה עבורם איום קיומי.
אם אתה מאמין שה’ אוהב אותך, אין לך בעיה שכולם יצליחו, ושיהיו מלכים ומנהיגים ומושלים, ואין לך קנאה באף אחד.
מבחן האושר
ואת הכוח העצום של הידיעה שה’ אוהב אותי, אנו מגלים דווקא כאשר יוסף ברגע המבחן הגדול, כשהוא בשיא השפל, בעבדות ובבית הכלא, כאשר מבחינת נסיבות החיים הכול שחור מִשְּׁחֹר וליוסף יש את כל הסיבות ליפול ברוחו ובדעתו.
אין לו אבא, אין לו אימא, אין לו משפחה, אין לו אהבה משום כיוון, ואין לו כלום בחיים, שהרי הוא עבד ו”כל מה שקנה עבד קנה רבו”, אז גם מבחינת השפע והממון הוא בתחתית החברה, וגם אין לו שום עתיד, כי עבדות זה לכל החיים.
איך הוא מחזיק מעמד? איך הוא שומר על השמחה שלו? איך הוא ממשיך לרקוד ולשמוח? מה יכול לעודד בן אדם במצב כזה? איך בן אדם יכול לחיות בלי אהבה ובלי יחס אנושי?
גם אם הוא מאמין שהכול מה’ – זה לא מספיק, אדרבא, הוא יכעס גם על ה’ חלילה.
החיזוק היחיד שיכול לחזק את יוסף במקום כזה הוא רק הידיעה הברורה והמוחלטת שה’ אוהב אותו ויהיה לו רק טוב!
ממילא גם כאשר אין לו שום אהבה ואף אחד לא מתייחס אליו כבן אנוש בכלל – זה לא מוריד לו את השמחה כהוא זה כי הוא חי כל כך בעומק את אהבת ה’ עליו בכל רגע ובכל מצב.
וגם בחושך העצום ובמצב הירוד – הוא רואה את העתיד ורוד כי ה’ עושה לי רק טוב ויהיה לי עוד יותר טוב ועוד יותר טוב. הוא לא מתייאש ולא מפסיק לקוות ולצפות לטוב. אין לו שום חשש ושם פחד מהעתיד, אדרבא, הוא מחכה לטוב של ה’ והוא אכן מקבל אותו בגדול!
והידיעה שה’ אוהב אותו לא רק מצילה אותו מדיכאון ומעניקה לו שמחה עצומה, אלא היא גם נותנת לו הצלחה וחן וסייעתא דשמיא בכל מקום שבו הוא נמצא!
וזה נכון לכל אחד ואחת מאיתנו, לחיות את אהבת ה’ ואת הטוב של ה’ – זו הישועה הגדולה ביותר, ההצלה הגדולה ביותר, רפואת הנפש הגדולה ביותר, וזו הדרך להישאר שמחים ומאושרים בכל תלאות החיים, בעליות ובירידות, ולהצליח בכל מקום ובכל מצב ולראות את ישועת ה’ בקרוב ממש עין בעין!
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור