הזדמנות חד פעמית
יום אחד זה קרה. סתם כך כאילו במקרה, התחיל המזל להאיר לי פנים. מודעה צנועה בלשון סטנדרטית ובאותיות דפוס שאי אפשר לטעות בהן: "דרושה מזכירה שיודעת לקרוא בלי משקפיים".
ב. עליזה
זמן שווה כסף
לכל דבר יש פעם ראשונה, פעם ראשונה שתינוק אומר אבא, פעם ראשונה שזורקים בקבוק ספרייט מהחלון, פעם ראשונה ששוטר תופס על עבירת תנועה, כל אירוע...
המנון ליגון
לפתע קופא החיוך על שמריו, שרירי השלד מתאבנים כמו מקל של מטאטא ועל הפנים זוחלים באיטיות קמטים של דאגה לאורך ולרוחב כמו קורי עכביש בתוך מבנה מסוכן. מה קרה?
האגו שייך לצעירים
במהלך אותו ערב נוכחנו כולנו לדעת כי האגואיזם עוזב אותנו בסביבות גיל העשרים. עד אז אנחנו היצורים המרכזיים והחשובים ביותר ביקום. מאז...
הדברים הקטנים עושים את זה
את הקטנים אנו אוהבים, כמה שפחות מנופחים, כמה שפחות מתנשאים, וכמה שפחות מלאים בעצמם. כי יש גודל מסוים, ולא משנה כמה חיובי הוא מכיל...
הדקה המאה ואחת
לא, לא מוכרחים להיות מושלמים, לא חייבים להגיע תמיד למאה. אך חוסר מושלמות בשיטה – ממרר את החיים. שאיפת חיים להגיע עד לשלושת רבעי הדרך לא שווה כלום.
לשמועה יש כנפיים
"אז ישבה לפני אישה מהרחוב שלנו, ממספר 30 עד מספר 40, וצעקה לתוך הטלפון: "בשביל מה בכלל התחתנתי איתך! אף פעם לא עשית לי כלום בחיים!", כל האוטובוס הסתכל לעברה...
החיים כמו מגהץ – חם וחלק
החיים הם כמו מגהץ: מחליקים, מיישרים, עושים טעויות ועוברים לסדר היום עד שמקבלים מכה, חוטפים לקח. כי המגהץ הוא המורה הטוב ביותר, וכוויה אחת...
חצי הכוס המלאה
כמה מילים על תופעה עצובה וכואבת, על בעיה ושמה "חצי הכוס המלאה". לא ביום אחד צמחה לה השיטה הסדיסטית הזו והיא גם לא נוצרה מאליה.
איך כל העולם כבר יודע?
נקודת הזינוק מתחילה תמיד מטפיחה רכה על השכם: "קיבלתי ד"ש ממך". זה יכול להיות מחבר רחוק או מהשכן, אך הקולגה פוקח עיניים אשמות: "מה, זה כבר התפרסם?"
החיים התלויים בהשערה
מדהים ומרגש לראות בכל פעם מחדש, איך לכל צרה הניחתת עלינו מתעוררת לפתע תרופה מאיזה מוח קודח של מדען מפוזר המפריח מחקרים לחלל העולם, וכולם נאלמים דום.
אנשי השמיניות
מהמקום שיצאנו לשם הגענו, עבדנו, טרחנו, יגענו, הפכנו עולמות ונשארנו באותו מקום. המון עבודה ואפס תוצאות. אנחנו נעשה שמיניות באויר כדי להגיע בסופו של דבר לכלום.