מעשה ידי הזמן
מדוע התפתח אצלנו הפגם הגנטי הזה עד כי נוטים אנו לראות בכל יקה המחבב שעות מדויקות מין רבולוציונר השואף לחבל בסדר האנושי?
ב. עליזה
מדוע התפתח אצלנו הפגם הגנטי הזה עד כי נוטים אנו לראות בכל יקה המחבב שעות מדויקות מין רבולוציונר השואף לחבל בסדר האנושי?
בעולם חולף זה, יש בידינו כוח להנציח דברים, להמשיכם לעד בהשקעה מינימאלית, והאירוע ישרוד לנצח. אז במקום ליהנות מהחיים ההולכים ומתבזבזים, לא עדיף לשמר אותם?
"סופגניות". אין מילה המסוגלת לתאר טוב יותר מאכל עם אופי כמו הסופגנייה. שחמחמה ועגולה, מציתה את כיסופי הנפש והערגה, הנה, חנוכה מגיע, הנה הסופגנייה...
יום אחד זה קרה. סתם כך כאילו במקרה, התחיל המזל להאיר לי פנים. מודעה צנועה בלשון סטנדרטית ובאותיות דפוס שאי אפשר לטעות בהן: "דרושה מזכירה שיודעת לקרוא בלי משקפיים".
לכל דבר יש פעם ראשונה, פעם ראשונה שתינוק אומר אבא, פעם ראשונה שזורקים בקבוק ספרייט מהחלון, פעם ראשונה ששוטר תופס על עבירת תנועה, כל אירוע...
לפתע קופא החיוך על שמריו, שרירי השלד מתאבנים כמו מקל של מטאטא ועל הפנים זוחלים באיטיות קמטים של דאגה לאורך ולרוחב כמו קורי עכביש בתוך מבנה מסוכן. מה קרה?
במהלך אותו ערב נוכחנו כולנו לדעת כי האגואיזם עוזב אותנו בסביבות גיל העשרים. עד אז אנחנו היצורים המרכזיים והחשובים ביותר ביקום. מאז...
את הקטנים אנו אוהבים, כמה שפחות מנופחים, כמה שפחות מתנשאים, וכמה שפחות מלאים בעצמם. כי יש גודל מסוים, ולא משנה כמה חיובי הוא מכיל...
לא, לא מוכרחים להיות מושלמים, לא חייבים להגיע תמיד למאה. אך חוסר מושלמות בשיטה – ממרר את החיים. שאיפת חיים להגיע עד לשלושת רבעי הדרך לא שווה כלום.
"אז ישבה לפני אישה מהרחוב שלנו, ממספר 30 עד מספר 40, וצעקה לתוך הטלפון: "בשביל מה בכלל התחתנתי איתך! אף פעם לא עשית לי כלום בחיים!", כל האוטובוס הסתכל לעברה...
החיים הם כמו מגהץ: מחליקים, מיישרים, עושים טעויות ועוברים לסדר היום עד שמקבלים מכה, חוטפים לקח. כי המגהץ הוא המורה הטוב ביותר, וכוויה אחת...
כמה מילים על תופעה עצובה וכואבת, על בעיה ושמה "חצי הכוס המלאה". לא ביום אחד צמחה לה השיטה הסדיסטית הזו והיא גם לא נוצרה מאליה.