עשר אצבעות לי יש..

עשר אצבעות לי יש..

"עשר אצבעות לי יש..", שיר ילדים שכולנו גדלנו עליו. עשר אצבעות לא פחות. מסובבים ימינה וגם שמאלה בתנועות סיבוביות למקצב צלילי הילד/ה שנהנה מכל מילה , צליל והברה.

יום שישי האחרון החלטתי לשדרג את הקינוח לכבוד שבת והורדתי מתכון של פחזניות ממולאות בשמנת מתוקה. נשמע יאמי..

את הבצק התחלתי להכין בשמחה תוך שאני ממלמלת "לכבוד שבת קודש" ומבקשת מבורא העולם שגם יצא טעים ואסתטי. שיהינו לכל הפחות.

מי שמכירה יודעת שהבצק של הפחזניות דיי דבקי ונג'סי ביותר לעבודה. באיזו שהוא שלב לא היה ברור לי אם הוספתי פחות או יותר מידי ביצים ומחוסר ידע החלטתי להוסיף, מה שעשה את הבלילה לדבקית עוד יותר, שנדבקה למקצפים של המיקסר הידני.

הסיטואציה הייתה מצחיקה , רב הבצק דבוק למקצפות. משום מה, חשבתי שכיביתי את המכשיר ונגשתי להוציא את הבצק ממנו. להפתעתי ותדהמתי הרבה הסתבר שהמכשיר עדיין דלוק והמקצפות מסתובבות.

המחזה היה סוריאליסטי לגמרי; הבוהן של כף יד שמאל נכנסה ביניהם תוך כדי שהמקצפת מסתובבת. זה כאב והיה לא נעים. ניסיתי לכבות אבל הפעלתי בטעות לדרגה גבוהה יותר. ואז ניסיתי במבוכה רבה למשוך את החוט מהחשמל ומשכתי חוט אחר. הכל הלך הפוך.

אמרתי "ריבונו של עולם! תעזור לי בבקשה. מה קורה פה? האצבע שלי! תעצור את זה בבקשה".  

האירוע הסתיים ואני כמעט התעלפתי. חטפתי חולשה בכל הגוף מחמת הכאב. האצבע הייתה מעט נפוחה ואדומה.

לקח לי כמה דקות טובות להירגע. זה היה בהחלט מסעיר. כשנרגעתי הייתי גם יותר ריאלית ובעיקר מלאת אמונה. הסתכלתי על האצבע ואמרתי "ריבונו של עולם, איזה ניסי ניסים עשית לי עכשיו! האצבע שלי ברוך השם, בריאה, שלמה, לא נחתכה חלילה, לא נשברה ואפילו לא נשרטה. יצאתי עם כאב קל. תודה רבה לך השם! איזה חסדים עצומים וכמה רחמנות!"

כל כך שמחתי ובחרתי לראות את הנס שבורא עולם עשה לי מול העיניים. לא העזתי להתעלם ולומר חס ושלום שזה מקרה. להיפך, כל כך שמחתי והודיתי לקדוש ברוך הוא שלא קרה לי כלום, וזה ממש לא מובן מאליו כי בקלות האצבע יכלה להישרט, להיחבל, להישבר, להיסדק, או חס וחלילה גם להיגדע.

כמה רחמים אינסופיים יש לבורא העולם וכמה צריך להודות! בטח על נס שקורה לך מול העיניים.