מכתב לאמא המתמודדת

אמא יקרה,

קיבלת את כל הכלים והכישורים לגדל ולחנך את הילדים שלך, מבורא עולם.

את יודעת מה נכון עבור כל אחד ואחד מהם.

אבל, את מסתכלת סביבך על חברות, בנות משפחה, נשים אחרות, ואת משווה את עצמך אליהן. את רואה את הילדים שלהן ואחר כך מסתכלת על שלך, וחושבת שהדשא של השכן באמת ירוק יותר.

את מביטה על עצמך בצער, אולי קצת כועסת ומאשימה את עצמך, אולי את הילדים.

אבל אם תסתכלי מקרוב, תוכלי לראות שהדשא החיוור שלך, עם כל החורים שנפערו בו והנמלים שמטיילות עליו, הוא חי ואמיתי ויש לו שורשים שמחברים אותו לאדמה.

רק דשא סינטטי הוא ירוק ומושלם.

במקום לראות את כל השפע שיש לך בביתך שלך, את פוזלת לצדדים ומתאכזבת.

רצית שהילדים שלך יהיו הכי מחונכים, הכי צדיקים, הכי חכמים ומוצלחים, וכשחיים איתם יום יום ומתמודדים עם שלל בעיות ואתגרים רואים גם את כל החסרונות והפגמים.

ואז, את נרשמת לעוד סדנא להנחיית הורים ומתייעצת עם אנשים, כי איבדת את הביטחון שלך, את הביטחון האימהי שהיה לך פעם כשהאמנת בעצמך בתור אמא וחשבת שאת יודעת איך לחנך את הילדים שלך.

תסתכלי על עצמך, על הילדים שלך, על הבית שבנית. איזו משפחה את רוצה שתהיה לך? חמה, אוהבת, מחבקת ושמחה או מפולגת, מנוכרת, כעוסה ועצובה?

הכל בידיים שלך!

כשאת מעבירה ביקורת על הילדים שלך ונותנת להם תחושה שאת לא מרוצה מהם, את לא מעוררת בהם את הרצון להשתפר, אלא להיפך, להתבצר עוד יותר בעמדתם. כשאת רבה עם הילדים שלך זה לא מוביל אותם לחשבון נפש ולקרבה אלא לריחוק ממך, מהאמונה ומהדרך הישרה והטובה.

תחשבי, מה חשוב לך בחיים? על מה חשוב לך להילחם?

נכון, את צודקת. את נלחמת על החינוך, על התורה וההלכה אבל מה עם האהבה והשלום, הרחמים והחמלה? מה עם הנפש היהודייה הפצועה שלמולך, הבן שלך, הבת שלך, הילדים של ה'?

הילד שלך מושלם כמו שהוא בדיוק. נכון, הוא כבר גדול ואולי אפילו מרדן ומעצבן, אך הוא משווע לאהבתך, כוסף לחיבוק החם שלך, מתגעגע לנשיקות שלך שנישקת אותו פעם, כשהיה קטן.

הוא רוצה לאהוב אותך, אבל מפחד. מפחד שוב להיפגע ממך, לשמוע ביקורת הרסנית, לראות את האכזבה שלך ממנו, להרגיש את זעמך, לסנן את הצעקות שלך והמילים הפוגעות. גם הוא מפחד להתקרב.

היית רוצה לשכוח, לסלוח, למחוק הכל ולהתחיל מהתחלה? לקבל אותו באמת בלי תנאים?

אז תאפשרי לעצמך לעשות את זה!

תזרקי את השכל, את המחשבות, הדאגות. תשכחי את כל הקיטורים שלך והתלונות. שום דבר לא חשוב כמו האהבה שלך לילד שלך. שניכם זקוקים לזה. לקשר הזה, לשלווה ולשלום שכל כך חסרים בבית הזה.

תרשי לעצמך לחבק את הילד שלך, לשמוח איתו, לשיר ולרקוד. להסתכל עליו בעיניים אוהבות, למצוא בו נקודות טובות. למרות כל מה שהיה ביניכם בעבר, למרות כל הכעסים והאכזבות.

תרשי לעצמך לאהוב!