בנימה אופטימית זו

בתקופה המיוחדת והמאתגרת שבה כל העולם שרוי באופן גלובאלי, וכל אחד ואחת מאתנו בפרט, נמצא שישנם גם דברים טובים, חיוביים וחיוניים.

אומנם המצב מורכב, לא פשוט, אנחנו לא יודעים לאן פנינו מועדות וכמה זמן זה ימשך, אבל בכל זאת, ובכל אופן אנחנו ננסה במאמר זה לראות נקודות חיוביות ואופטימיות שישפכו לנו אור על המצב, ירגיעו ויתנו לנו נקודות חיוניות למחשבה.

וזה אפשרי. אפשרי לבקש, לדרוש ולראות את הטוב, החיוני והאופטימי שבמצב. לא רק שזה נדרש ומתבקש, אלא שזה גם קיים. זאת אומרת לכל מטבע שני צדדים, וכאמור הבחירה בידנו.

אנחנו יכולים להתייחס למצב בהתאם למחשבות שנמצאות אצלנו במוח, שהן יעצבו לנו את המציאות שבה אנחנו חיים. לכן יש כוח מאד אבסולוטי כמעט על החיים שלנו. כך גם לגבי האמונה.

אופטימיות היא מילה מאד נצרכת בימנו, ואם לומר אפילו תחושה הכרחית שאנחנו יכולים לסגל לעצמנו במהלך הימים ואם נבחר לראות את השגרה המאולצת בדרך אחרת חיינו יהיו טובים יותר.

אז מה כן יש לנו? בואו נראה את הכוס המלאה, כמו גם, כל אחד ואחת מכן רשאי ומוזמן להוסיף משל עצמו. זה וודאי יוסיף לכם חן, צבע ואופטימיות בחיים. חסדי השם יתברך, לי זה עוזר ומאד.

פתאום גילית ש – עם כוח רצון והרבה תפילות אני יכולה גם במצב הקשה הנוכחי להסיט את המחשבות למקום טוב יותר, אופטימי ומבורך. יש לנו בחירה ואני בוחרת באמונה. וכיום זה מתחדד יותר מאיי פעם. מדוע? מכיוון שבמצב אקוטי החדות מתבהרת.

פתאום גילית ש – סתגלנות היא לא מילה מפחידה. להסתגל לשנויים פירושו לדעת איך לתמרן במצב הנוכחי בצורה היעילה ביותר, מבלי לפחד. פשוט לזרום ולתת למנהיג הבירה לנהל את העולם. הכל נסגר ונעצר. כולל "כוחי ועוצם ידי". אז הגיע השעה להעביר את שרביט ההנהגה למי שברא בכבודו ובעצמו את העולם. ואם אני יודעת, מחד, שאני עושה את מה שאני מתבקשת לעשות ושומרת על הכללים, ומאידך קובע מי שקובע שזה בורא העולם, אז מה ייתן לי לדאוג? לחשוש ולפחד? זה הרי לא בידיים שלנו!!

פתאום גילית ש – אני לא כזו גרועה במטבח. אני מתחילה להעז וגם להצליח בכל מיני מתכונים וסוגי בישולים שבעבר הלא רחוק הייתי נמנעת מהם, אם בגלל שהיו מלכלכים את המטבח, או בגלל שלא רציתי להתעסק עם חומרי הגלם ופשוט הייתי מעדיפה ללכת לבית קפה או מסעדה. גיליתי שאני אפילו אוהבת את העיסוק במטבח שמעביר לי שעות בהנאה.  מה שאסור היום – בתי קפה ומסעדות, גרם לי לשנס מותניים ולעשות בבית, כי אין ברירה.

פתאום גיליתי ש – מצב של "אין ברירה" מוציא ממך הרבה. הרבה יותר ממה שאתה יודע ו/או חושב שאתה יודע. הואיל והמצב לא מאפשר יציאות אז ממשיכים את מה שרוצים בבית ולבד, עם עצמנו, בכוחנו וביכולתנו.

פתאום גיליתי ש – אני יותר ערנית ופחות מתעלמת גם מדברים שלא בא לי לעשות.  למרות שלקראת פסח ניקנו ומרקנו את כל הבית, עדיין נשארו מגירות מוזנחות ומדפים בארונות שלא קבלנו טיפול הולם. פעולה בנאלית פתאום מקבלת גוון חיות וצבע.

פתאום גליתי ש – מכל פעולה סתמית שבשגרה אפשר לעשות סימפוזיון שלם. פתאום שמתי לב שאני משקיעה יותר זמן ומאמץ בלתת רגש לדברים ולא לעשות אותם בעלמא, כלאחר יד. יש יותר זמן ופחות לחץ. אז יותר מקשיבים ומתבוננים, כן, גם לפעולות הפשוטות והקטנות, ואז מבינים שגם הם לא מובנות מאליהם.

פתאום גיליתי ש – לא רק אני נמצאת בלחץ ובסטרס מהמצב אלא גם בני בתי וכל באי העולם בעצם.. אז זה לא פייר להוציא כעס וקיטור כי גם להם לא פחות מאשר אני.. וגם הם חווים בדיוק את אותה התחושה וההרגשה.. אז אדרבא בוא נעשה מהלימון לימונדה ונשפר התנהגויות ובעיקר מילים.

פתאום גיליתי ש – אפשרות הבחירה היא הרבה יותר גדולה, עצומה ורב גונית ממה שנדמה לנו. הבנתי שהשם יתברך שם אותנו במצב הזה , שממנו מן הסתם אי אפשר לברוח, אלא מה, איפה הבחירה פה? ובכן, הבחירה היא מה לחשוב, במה להזין את המוח שלנו – באילו פרטי מידע, וכתוצאה מכך, גם מה לדבר ואיך להגיב. הבנתי , כמו שידעתי תמיד, שחדשות מרעילות לי את המוח ומכניסות בי סטרס לא אנושי מיותר וחולני – אז המשכתי לבחור והפעם ביתר שאת באמונה.

פתאום גיליתי ש – מאחורי הקלעים נמצא כוח המדמה. הוא כוח חזק מאד שמתעתע בנו בלי סוף, כל אחד והדמיונות שלו, כל אחד והתאוות והמידות הלא מתוקנות שבו, וכתוצאה מכך הוא חי את חייו בסבל רב ונורא מאד. ככל שאדם מתוקן יותר, או לפחות משתדל ועובד על עצמו ומגביר את האמונה ומבקש לחיות את מציאות השם הבלעדית הוא חי חיים מתוקים. והיום יותר מאיי פעם אני מבינה עד כמה הדברים בבחינה אקוטית של שחור או לבן.

פתאום גיליתי ש – החיים יכולים להיות גם מרבד של קסמים ולנו יש את הקרדיט המלא להשתמש בשרביט הקסם שנקרא "מטה האמונה". הוא זה שפורש בפנינו דלתות של חיים טובים, בריאים ומתוקים. ונכון.. ישנם הרבה קשיים ואנחנו לא חיים בסרט הוליוודי ובפרט כיום, אבל מטה הקסמים הזה, כפשוטו זורה הרבה שמחה, אופטימיות, חיות ומתיקות בחיים. בוודאי שלא עדיף חדשות שחורות משחור, פחדים וקרייסס, תחושת צלמוות.

פתאום גיליתי ש – יש את השם יתברך בעולם. חס ושלום מלומר שלא ידעתי. ידעתי ותמיד. אלא עכשיו יותר מתמיד אני בוחרת להרגיש , לחוות ולדעת את מציאות השם יתברך. איך? פשוט מאד. תבקשו להבין ולחוש שהכל זה בורא העולם. כשטוב, לא תמיד זוכרים את השם יתברך בבחינת, "וישבע ישורון ויבעט.." אולם כשרע הנשמה נמצאת במצוקה ומבקשת את כור מחצבתה.

פתאום גיליתי ש – עם ישראל הוא העם הכי מתוק ונפלא שיש בעולם. ידעתי ותמיד. ונכון שישנם לפעמים אנשים שוליים שמבקשים לפרק את הסטטוס קוו ואת החיים המשולבים פה, אבל כל פעם מחדש אני נתקלת ושומעת סיפורים מרנני לב ; על איך יהודי עוזר ליהודי, איך יהודי מושיט יד, איך יהודי שומע שלפלוני קשה והוא הראשון לקפוץ למערכה, על נתינת צדקות ועשיית חסדים בלי סוף בכל מיני מעשים חשובים שבונים עולם. ככה זה שאנחנו הבנים של בחירי העולם.

פתאום גיליתי ש – שיש פה הרבה נקודות של אור, הרבה טוב, שלולא הנגיף לא היינו יוצאים מבועת החלום שהתנפצה לנו. הבנתי שבורא עולם התחיל תהליך ועלינו להתחבר למסע, בין אם נרצה ובין אם לא. ואני בוחרת לראות את הנקודות היפות שבתהליך, כי לרחמנותו אינסוף. בורא עולם רוצה שכולנו נשתדל יותר, ניתן יותר את הלב ובעיקר את הנשמה.

פתאום גיליתי ש –  ובנימה אופטימית זו.. רק התחלנו.. אז תמשיכו הלאה..  