תפילה

 

אמירת תפילת המנחה בכוונה מסוגלת לאמונה, ועל כן זכה אליהו הנביא לגלות אז האמונה הקדושה בעולם.

 

לפעמים האדם נמצא בקטנות כזאת, עד שאינו יכול להרים קולו כלל, אף על פי כן אל ייאש את עצמו מהתפילה והתחנונים ויקיים (ישעיהו כט): "ושפלת מארץ תדברי…ומעפרך אימרתך תצפצפף", שזה בחינת (תהלים קל): "ממעקמים קראתיך ה’" – מעמקי עמקים, מפנימיות הלב, בחינת (איכה ב): "צעק ליבם אל ה’", שזה בחינת תפילה בלחש, שתיקנו חכמינו ז"ל, בשביל קטנים שבקטנים וגם בשביל גדולים שבגדולים, כי הקטנים מאוד, כל תפילתם היא בחינת תפילה בלחש, וכל תיקונם – על ידי גדולי הצדיקים, שמתפללים גם כן בלחש, כי עולים בתפילתם עד בחינת עתיקא, ששם לחש הוא בחינת (ישעיהו ג): "חכם חרשים ונבון לחש", כי שם זה בחינת (פרקי אבות ג): "סייג לחוכמה – שתיקה", כמו שנאמר (שמות יד): "מה תצעק אלי" – בעתיקא תליא מילתא, כמבואר בזוהר הקדוש, כלומר: כי שם בעתיקא אין צעקה, רק שתיקה ולחש, שזה בחינת (שמות יד): "ה’ ילחם לכם ואתם תחרישון", כי שם בשעת קטנות צריכים לצעוק בלחש, מעומק הלב. כי אף על פי שבודאי צריכים לצעוק אל השם יתברך הרבה, אך לכל עת, כי צריכים להתחזק גם אז בתפילה ובתחנונים להתפלל בלחש מעומק הלב על כל פנים, ואחר כך זוכים להתפלל בקול רם, שזה בחינת תפילה בלחש ואחר כך מתפלל השליח ציבור בקול רם.

 

 

סיפר רבי נתן זצ"ל: שמעתי בשמו שאמר שתיכף כשאחד בא אליו והוא נותן לו שלום ופושט ידו לידו (כמנהג העולם בשעת נתינת שלום), אז תיכף הוא יודע כל מה שעבר אותו האיש. ואמר רמז על זה: "יד ליד לא ינקה רע" (משלי יא). שתיכף שפושט יד ליד, כלומר לנתינת שלום, שוב לא ינקה רע, כי תיכף נתגלה לו הכל.

 

גם כבר שמעתי קצת מזה. ועשה זאת כלאחר יד והיה נחשב אצלו לדבר פשוט וקל, מה שיודע את כל אחד ואחד כפי מה שהוא מתחילה ועד סוף, כל מה שעשה ועבר וכו’. ואמר שבלתי ידיעה בדרך השגה יכולים גם כן להבין ולדעת על פי חוכמה. כי יכולים להבין מדבריו של האיש. וגם כי יש כמה סימנים. ואמר כי בהחוטם (באף) יכולים להכיר אם האדם נואף. גם אמר שבחגורה של האדם יכולים להכיר מידת את אמונתו, אם היא שלמה או לא, וכן יש שאר סימנים. וכמה אנשים שבאו לפניו והוא אמר להם מה שעשו.