לימוד תורה

 

דרשו רבותינו ז"ל על: "הַסְכֵּת" – הס – ואחר כך כַּתֵּת, שפירושו: שבכל לימודי התורה הקדושה צריכים בתחילה ללמוד ואחר כך לעיין היטב, בבחינת "לגמר אנש והדר ליסבר". כלומר: שבעניין זה עצמו, שהוא לדעת ולזכור בכל יום ובכל שעה שהיום הזה נהיית לעם, ולדבר זה צריך להאזין ולזכור היטב – הס ואחר כך כתת, כי צריכים לקבלו בכלליות ובפשיטות, ואחר כך צריכים לכתת ולעיין בו היטב בכל שעה ורגע, לדעת בכל שעה, שעתה עוברת שעה מימי חייו. ויזכור לעצמו שיש שכל הכולל, שיכול להמתיק את כל הצמצומים שבאותה השעה, שעל ידי זה יוכל לקיים: היום הזה נהיית לעם – היום דייקא! וכן בכל שעה ורגע, בחינת: לרגעים תבחננו.

 

 

פעם כשדיבר רבנו מעניין שצריכים להכניס כל הכוחות בעבודת התפילה, היה שם בין אנשי שלומנו רבי גרשון, נכדו של המגיד מטירהוויצע, תלמיד רבנו, וחשב בינו לבין עצמו: "מה כבר אוכל לעשות יותר כדי להכניס עוד כוח בתפילתי אחרי שמשתדל אני כבר להכניס את כל כוחותי בתפילה?" – כי היה מתפלל כשש שעות באריכות מופלגת, ובאמצע שישב וחשב מחשבה זו המשיך רבנו בדיבוריו ואמר: "לא להתפלל ולחשוב שמתפללים!".

 

כשסיים רבנו את דבריו ועמד להיכנס לבית המדרש כדי להתפלל תפילת מנחה, כיבד רבנו את רבי גרשון שיכנס לפניו והעמידו רבנו ליד מקומו, וסיפר אחר כך רבי גרשון שהרגיש אז כזה חיות ודבקות בתפילתו עד שהבין בעצמו שבאמת עדיין לא התחיל להתפלל כראוי כלל וכלל.

 

 

פעם אמר רבנו על רבי נתנאל טעפליקר, שהיה איש נגיד אולם קמצן גדול: "רענדל שנותן רבי נתנאל עושה רעש למעלה בשמים!".

 

 

בעת ששהה רבנו בזאסלב בחג השבועות, היו רבי נתן ורבי נפתלי נעורים שלושה לילות רצופים, וכשיצא רבנו מהחדר לרגע, נפלו על הריצפה מרוב עייפותם ונרדמו.

 

כשחזר רבנו ומצא אותם שקועים בשינה, אמר להם: "מדוע יושנים הינכם את שנותיכם?" – ותיכף נתעוררו וקמו בזריזות.