תפילה

 

כל השפע שממשיכים על ידי התפילה כפשוטו, שמתפללים על צרכי הגוף כדי שנוכל על ידי זה לקיים את התורה. התפילה נקראת אישה. והתפילה הזאת היא כמו אישה שבעלה צריך לפרנס אותה, והוא מביא לה את כל צרכי הפרנסה, והיא רק מכינה ואופה כדי לפרנס את בני ביתה.

 

זהו למעשה העיקרון של השפע הנמשך על ידי התורה שמשם כל ההשפעות, רק שעיקר גמר הבישול ואפיית השפע כדי שיוכל לרדת לעולם ולפרנס את העולם, הוא על ידי התפילה. אבל יש אשת-חיל שכל העשירות של בעלה וחיותו ממנה, הוא בבחינת "בטח בה לב בעלה". וזה בחינת התפילה שעושים מהתורה שהיא בחינת קיום התורה על ידה, ומזאת התפילה בעצמה עיקר בחינת התורה, מכיון שעל ידה זוכים לקיים את התורה. ועל התפילה כזאת נאמר: "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה".

 

 

בעיר אחת היה שוטח-בודק ושמו רבי הילל שהיה מקורב לרבנו, אולם לאחר זמן מה התרחק ממנו ולא נסע אליו כמה שנים.

 

פעם אחת החליט רבי הילל ללכת אל רבנו, אך פחד להתראות בפניו, לכן ביקש מאיש אחד שילך עימו לרבנו, וכך היה. רבנו היה אז בבית המדרש שלו, וכשהם פתחו את הדלת נפלה עליהם יראה גדולה מאוד, ונשאר האיש עומד מאחורי הדלת, ואילו רבי הילל נכנס לבית המדרש, אבל נשאר ליד הדלת.

 

רבנו, כשראה אדם עומד ליד הדלת, התקרב ונתן לו שלום, ואמר: "זה אתה הילל?! אם היית מתמהמה עוד קצת, היית בא אלי בתכריכך" (כלומר לאחר מותו). והתחיל רבי הילל לבכות מאוד לפני רבנו, מכיון שנפל עליו פחד גדול בשומעו את דברי רבנו. אחר כך הוכיח אותו רבנו על שהתרחק ממנו זמן רב כזה ולא נסע אליו, ואמר לו: "אני אומר לך שכדאי לך לעבור דירה לעיר אחרת! ואם לא תציית לי, בודאי שתתחרט!".

 

מיד נסע רבי הילל ולא רצה לבוא עוד לביתו, רק נסע לאיזו עיר סמוכה ושלח מכתב לאישתו והסביר לה שהם מוכרחים לעבור דירה משם, וכך היה. הוא מכר את חזקת השחיטות, ואישתו מכרה את הבית. אולם תוך כדי משא-ומתן של מכירת הבית, טען הקונה טענות שונות, ולא יכלה זוגתו של הילל לגבות את הממון, לכן כתבה אליו מכתב בו ביקשה מרבי הילל שיבוא לביתו לסיים את המכירה ולא ישהה שם כלל, אלא ברגע שיסיים את המכירה יסע משם מיד.

 

רבי הילל הסכים לכך, בחושבו שלא יזיק לו דבר קטן כזה, כי הוא לא אמור לשהות שם כלל. כשנסע לעירו מיד נפטר, ונתקיימו דברי רבנו.