תורה סז – המשך

 

וצריך להעלות את הכבוד והמלכות מהם, וזה נעשה על ידי צדקה, בבחינת (משלי י): צדקה תציל ממוות, יורדות מוות, ועושין מ"צדק" "צדקה", כי צדקה היא בחינת חמישה חסדים, כי הצדקה היא בחינת חסד, כמו שאמרו רז"ל (סוכה מט:): אין הצדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה, שנאמר: זרעו לכם לצדקה וקיצרו לפי חסד, ועל ידי בחינת החמישה חסדים, על ידי זה מוסיפין ה, ונעשית מ"צדק" "צדקה". וכנגד זה נזכר בתורה חמש פעמים צדקה, כנגד החמישה חסדים, שהוא בחינת "צדקה" כנ"ל.

 

וזה בחינת (ישעיה מא): מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו. מי העיר ממזרח – זה בחינת צדקה, בבחינת (שם מג): ממזרח אביא זרעך, בחינות (הושע י): זרעו לכם לצדקה וכו’. על ידי זה: צדק יקראהו לרגלו – היינו, שעל ידי הצדקה, אזי הצדק קורא את הרגלין, שמעלין את הרגלין מבחינת: רגליה יורדות וכו’ כנ"ל. וזה בחינת (ישעיה נח): והלך לפניך צדקה, דהיינו, שהצדק יוכל לילך, היינו בחינת שמעלין הרגלין, שהם כלי ההליכה. וזה: והלך לפניך. לפניך דייקא, כי מעלין את הכבוד והמלכות אל אור הפנים כנ"ל:

 

 

ואזי, כשמעלין את הכבוד והמלכות, אזי יוצא הכבוד מן הסיטרא-אחרא, מבין העזי פנים הנ"ל, וחוזר הכבוד אל המביני מדע, היפך נפילת הכבוד אל העזי פנים, שהם נקראים: המה רועים לא ידעו הבין, ועכשיו חוזר אל המביני מדע. ואזי, כשחוזר הכבוד אל המביני מדע, בתחילת ממשלתם נעשה מחלוקת, כי עיקר יניקת האוייבים הוא מן המביני מדע, דהיינו מן המוח, בבחינת (דברים לב): מראש פרעות אוייב, היינו שמן המוח שבראש, משם נתגלין כל האוייבים והשונאים, כי יש בהמוח מותרות, שמן אלו המותרות שבמוח יוצאים השערות, ומהם יונקים האוייבים, והם יונקים עד שכלה כל המותרות שבמוח, ואזי אין להם יניקה ונופלים.

 

וזה בחינת קריחת ראש זקנים, כי בסבי מוחא שקיט ושכיך (כ"ש באד"ר דף קכח:), היינו שדעת הזקנים זח וצלול, ואין להם מותרות במוח, ועל כן נופלים השערות, כי אין להם יניקה כלל. ועל כן, על ידי הפירוד שבין השונאים, על ידי זה יש להם אריכת זמן וקיום ביותר, כי הם יונקים עד שיכלה כל המותרות שבמוח, ואזי, כשיכלה המותרות ויהיה הדעת צח וצלול, אזי יפלו, כי לא יהיה להם עוד יניקה, ועל ידי הפירוד שיש ביניהם אין להם כח לינוק הרבה, ויונקים מעט מעט, ועל כן על ידי זה מאריכין זמן יותר, עד שיגמרו לינוק כל המותרות.

 

אבל כשמתחברין השונאים יחד, אזי יונקים הרבה, ואזי יונקים במהרה כל המותרות ונופלים כנ"ל. וזה בחינת שערות קלועין, שנמצאין בבני אדם, שקוראים קאלטיניס, שהעולם חוששין לקצצם, רק שיפלו מאליהם. היינו, כשיש הרבה מותרות במוח, אזי מוטבע בטבע האדם, שיצאו שערות קלועין, כדי שעל ידי קליעותן והתחברותם יינקו ביותר ויקבלו, ויוכלו לינוק כל המותרות הרבה שבמוח, ועל כן אין נקצצין קודם זמנם, כי יוכלו להזיק להמוח, שעל ידי שישאר בתוכו המותרות, על ידי שלא יהיה השערות קלועין לינוק אותן.

 

וזה בחינת: מלמד שנתן בה בינה יתירה. בינה יתירה, היינו בחינת מותרות המוחין, שמשם יונקין השערות, שמשם יניקת האוייבים כנ"ל. וזהו: וחד אמר: מלמד שקלעה לחוה וכו’. היינו הך ולא פליגי, כי על ידי מותרות שבמוח, שזה בחינת בינה יתירה כנ"ל, מזה בא שערות קלועין, בחינת שקלעה לחוה כנ"ל. [כי הכבוד הוא בחינת חוה, שהיא הצלע הנ"ל, שהיא בחינת (בראשית ג): אם כל חי כנ"ל]. וזה בחינת (שמואל א, כ"ה): ואת נפש אוייביך יקלענה בתוך כף הקלע, בחינת שערות קלועין הנ"ל, היינו בחינת התחברות השונאים, שעל ידי זה הוא מפלתם כנ"ל:

 

 

ואזי, כשבא הכבוד חדש אל האדם ומלובש בתוכו נפש דקדושה כנ"ל, צריך לראות להוליד את הנפש בנקל, בלי קישוי הולדה, כי הכבוד היא אם כל חי כנ"ל, והנפש מלובשת בה כעובר במעי אימו. ולפעמים כשיש, חס ושלום, בחינת קישוי לילד, יכולים להסתלק שניהם, חס ושלום, האם והולד, דהיינו הכבוד והנפש. או לפעמים נסתלק אחד מהם, חס ושלום, כפי עניין הקישוי לילד. וצריך לראות להוליד בנקל, בלא קישוי.

 

ואחר כך, כשנולד הנפש, צריך לגדל את הנפש. ושתי בחינות אלו, דהיינו ההולדה והגידול, נעשין על ידי יראה ואהבה, שהם בחינת שתי ידיים – יד הגדולה ויד החזקה – כי ההולדה נעשית על ידי היראה, בחינת (תהילים מח): רעדה אחזתם שם, חיל כיולדה, ואחר שנולד, אזי מגדילין אותה על ידי האהבה, בבחינת (בראשית ב): אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, היינו בהבראם, שהוא לאחר הבריאה וההולדה, אזי מגדילין אותה על ידי בחינת אברהם, שהוא בחינת אהבה, בחינת יד ימין.

 

וזהו: בהבראם – באברהם, כמובא (ב"ר פ’ יב), היינו כנ"ל. וזה בחינת (דברי הימים א, כ"ט): ואתה מושל בכל, היינו בחינת הממשלה והמלכות, בחינת מלך הכבוד הנ"ל, ששם מלובש הנפש. ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל, היינו בחינת שתי הידיים כנ"ל. ובידך כח וגבורה – זה בחינת יד החזקה, ובידך לגדל ולחזק – זה בחינת יד הגדולה, שעל ידי בחינת שתי הידיים אלו מולידין ומגדלין הנפש המלובשת בהכבוד כנ"ל.

 

וזה בחינת הצדקה שנותנין אצל ואתה מושל בכל (כמו שמובא בכוונות, ו), כי על ידי הצדקה מוציאין ומעלין את הכבוד והממשלה כנ"ל. וזה בחינת (איוב כט): כבודי חדש עמדי וקשתי בידי תחליף. היינו, כשמגיע כבוד חדש אל האדם, אזי צריך להחליף ולהעביר הקישוי על ידי בחינת ידיים הנ"ל. וזהו: וקשתי בידי תחליף, שעל ידי הידיים חולפת ועוברת הקישוי לילד כנ"ל. וזה בחינת חילוף שם אקי"ק, שהוא שם בוכ"ו, שהוא בגימטריא ידך, שעל ידו ההולדה, כידוע. ועיין בכוונות של ואתה מושל בכל":