חלק ב-תורה יט- המשך

ליקוטי מוהר"ן תנינא - תורה יט - המשך - אבל באמת עיקר השגת התכלית הוא רק ע"י תמימות דייקא, דהיינו יראת ה' ומצוות מעשיות, בפשיטות גמור. וזהו (סוף קהלת): סוף דבר הכל נשמע...

2 דק' קריאה

מערכת ברסלב ישראל

פורסם בתאריך 07.04.21

ליקוטי מוהר"ן תנינא
 
 
תורה יט – (המשך)
 
אבל באמת עיקר השגת התכלית הוא רק ע"י תמימות דייקא, דהיינו יראת ה’ ומצוות מעשיות, בפשיטות גמור. וזהו (סוף קהלת): סוף דבר הכל נשמע, את האלקים ירא ואת מצוותיו, שמור כי זה כל האדם, היינו ששלמה המלך ע"ה מלמד אותנו, שעיקר השגת התכלית, שהוא בחינת סוף דבר, הוא רק ע"י תמימות ופשיטות, ליראה את ה’ ולשמור מצוותיו בפשיטות. וזהו: סוף דבר הכל נשמע, את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור, שזהו בחינת תמימות ופשיטות, ליראה את ה’ ולקיים מצוותיו בעובדא וכו’ בפשיטות כנ"ל. וזה שסיים: כי זה כל האדם – היינו כי זה יכול כל אדם לקיים, ולהשיג על ידי זה את התכלית, מאחר שעיקר הוא את אלקים ירא וכו’, על כן יכול כל אדם להשיג התכלית, כי זה כל אדם יכול לקיים:
 
ובאמת הוא איסור גדול מאד להיות מחקר ח"ו, וללמוד ספרי החכמות ח"ו. רק הצדיק הגדול מאד, הוא יכול להכניס עצמו בזה, ללמוד השבע חכמות, כי מי שנכנס בתוך החכמות הללו ח"ו, יכול ליפול שם, כי יש אבן נגף בכל חכמה וחכמה, שהיא בחינת עמלק, שע"י האבן הנגף הזה יכולין ליפול ח"ו, כי עמלק היה פילוסוף ומחקר, וכפר בעיקר, כמו שכתוב (דברים כה): ולא ירא אלקים, דהיינו שהוא רק נוהג ע"פ חכמות, ואין לו יראה כלל.
 
אבל הצדיק, כשנכנס באלו השבע חכמות, הוא מחזיק עצמו ונשאר קיים על עמדו ע"י אמונה, בבחינת (חבקוק ב): וצדיק באמונתו יחיה. כי שבע יפול צדיק וקם (משלי כד), היינו שהצדיק הגדול הולך דרך אלו השבע חכמות, ואע"פ ששם יכולין להחליק וליפול ע"י האבן נגף, בחינת עמלק כנ"ל, אבל הצדיק – שבע יפול, וקם, ע"י אמונה כנ"ל.
 
וזה: שב’ע יפו’ל צדי’ק וק’ם – סופי תיבות "עמלק", שהוא האבן נגף של השבע חכמות, שעל ידו נופלין ח"ו, אך הצדיק שבע יפול, וקם ע"י אמונה כנ"ל. וזה שכתוב במשה רבינו (שמות יז): ויהי ידיו אמונה, במלחמת עמלק. כי ע"י אמונה החליש את עמלק, דהיינו החכמות והחקירות כנ"ל. וזה: ויהי ידיו אמונה. ידיו – היינו בחינת מצוות מעשיות, שהם בחינת אמונה, כמו שכתוב (תהלים קיט): כל מצוותיך אמונה, וע"י אמונה ומצוות מעשיות, שהם היפך בחינת עמלק, החלישו כנ"ל. ואמונה זה תפילה, כמו שתרגם: פרישן בצלו, כי התפילה משנה הטבע, ונתבטלין החכמות והחקירות, שהם הולכים ע"פי הטבע. וזהו עיקר התכלית אצלנו, שתהיה התפילה נכללת באחדותו יתברך. בבחינת (דברים י): הוא תהילתך והוא אלקיך, שהתפילה והשם יתברך אחד, כביכול, וזהו עיקר התכלית באמת:
 
  

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה