הצילו, חום איימים!

קיץ תשפ"א, אוגוסט למניינם והחום הוא חום איימים. מטריף ומשגע.

גם מי שלא סובל מחום ו/או הורמונים משתוללים מוצא את עצמו בחולצה ספוגה מזיעה גם אם הוא רק סתם יושב ללא שום מאמץ גופני

'סיכוניה דל מות' קוראים לזה בצחוק, אבל האמת, החום הזה כבר מאוס בתכלית המיאוס..

יוצאים החוצה וזה מרגיש כמו להיכנס לתוך כבשן האש..

כאילו נכנסים לתוך סאונה מחוממת בארבעים מעלות בלי הגזמה

הולכים ברחוב וזה מרגיש כמו ללכת בלב מדבר סהרה

החום הוא חום על טבעי, וזה מורגש היטב לכולנו.

בשבועות האחרונים מצאתי את עצמי מזדרזת למידי ועושה את הפעילויות באופן נמרץ ביותר היות ורציתי לקצר את שהותי במקומות שאין בהם מזגן, וב"ה אני אחת שלא ממש סובלת מחום.. להיפך בדרך כלל קר לי מאד אחרי כמה דקות בחדר ממוזג, אבל הקיץ הזה הוא קצת שונה.

ואז פתאום חדרה לתודעה המחשבה הבאה:

"היי… רגע! חכי! עצרי! החום הבלתי נסבל הוא גם מאת השם יתברך. והחום הזה הבלתי נסבל גם הוא מהווה של ייסורים מתמשכים בעונת הקיץ, אז במקום להתלונן הבה ניישם את עצתו החכמה והנבונה של כבוד מורנו ורבנו הרב שלום ארוש שאומר תפסיק להתבכיין ולהתלונן ובמקום – בואו נודה על החום הזה!

וככה מצאתי את עצמי מודה לשם יתברך על החום שפתאום נהיה קצת יותר ידידותי ופחות מפחיד ומאיים. זה לא שנהיה פחות חם, להיפך אבל בתודעה כבר לא הרגשתי סבל נוראי ו/או פחד מלהזיע..

אמרתי מזמורי תודה על החום, וטוב שיש חום ושגם יש פתרון שהשם יתברך שלח לנו מזגנים ומאווררים, תחשבו על זה, לפני 30-40 שנה זה כמעט לא היה בנמצא.. וגם אז אנשים הזיעו והיה להם חם נורא.

השם יתברך שולח קושי, סבל, ייסורים אבל גם שולח מוצא, פתרון, עזרה וסיוע! ועל הכל לומר תודה למי שאמר והיה עולם!

ואתם יודעים מה, בנינו ברוך השם שאלו הייסורים וטוב שכך ולא משהו אחר. לא נראה לי שהיינו יכולים להחזיק מעמד במינוס 40 מעלות למשל..