כללי המשחק – חלק א

 

 

כל הבא לטעון כלפי זולתו על התנהגות שאינה ראויה, או מבקר אותו על מעשיו, מן הראוי שידע את ”הכללים” לפני שהוא שוטח את טענותיו.

לדוגמא, הצופה במשחק כדורסל ורואה את השחקנים אוחזים בידם את הכדור והוא מלא טענות וביקורת מאחר ובמשחק כדורגל כל הנוגע בכדור נענש ולעיתים אף בבעיטת 11…

ברור מאליו, לו ידע את ”הכללים” לא היה בכלל מעלה בדעתו כי יש כאן דבר לא נכון.

הנביא ישעיהו אומר ”כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי נאום ה’. כי כאשר גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם”. כלומר אין כל יחס והשוואה בין ההגיון האנושי שלנו לבין דרכי שמים. כשם שאין להשוות בין שמים לארץ. אין זו השוואה בין שני גורדי שחקים. האחד בן 36 קומות ומשנהו בן 52 קומות, אלא שתי מהויות נפרדות – ”גבהו שמים מארץ”.

וכך לשון דוד המלך: ”כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור”. האם יש יחס בין יום אחד לבין אלף שנים? ואם כן כיצד בכלל אפשר להתייחס לזמן מנקודת מבטנו בהטייתנו שאלות כלפי מעלה? והרי כפי שאמרנו, טענה צריכה להיות בנויה על יסוד ”כללי משחק” מוכרים ורק הפרתם מצדיקה את הביקורת.

מגילת אסתר מלמדת אותנו פרק חשוב בנושא זה, הבה נקשיב לפסוקי המגילה ולדברי חכמינו ונחכים.

פרק ד’ פסוק י”ד –”כי אם החרש תחרישי וגו’ ואת ובית אביך תאבדו”. המפרשים טרחו להבין את התוספת – ”ובית אביך” – מהי משמעות התוספת הזו? ביאר האלשיך הקדוש, כי אסתר הלא הייתה מצאצאי שאול המלך, (”איש ימיני היה בשושן הבירה, ויהי אומן את הדסה היא אסתר בת דודו”). ידוע לנו כי כאשר נצטווה המלך שאול להלחם בעמלק (יעויין כל הנושא בשמואל א’), הותיר בחיים את אגג מלך עמלק וממנו המשיכה משפחת עמלק עד המן בן המדתא האגגי (ממשפחת אגג). אם כן, סובב הקב”ה מפגש נוסף בין שתי המשפחות ועתה יש כאן צ’אנס נוסף, ולכן מתריע מרדכי – אם לא תנצלי את ההזדמנות הזו, הרי גם לבית אביך תזיקי כי לא תינתן לשאול הזדמנות נוספת.

חישוב מהיר מראה לנו כי מדובר על מרחק של כ- 500 שנה, עד סגירת המעגל, הרי לנו דרכי שמים!!!

מוצאים אנו מעגל נוסף שנסגר, הפסוק אומר כי ”מרדכי ידע את כל אשר נעשה ויקרע מרדכי את בגדיו…ויזעק זעקה גדולה ומרה” (פרק ד’ פסוק א’). והנה פסוק דומה מצאנו אצל עשיו כאשר נודע לו כי יעקב קיבל את הברכות, ואביו מסרב לברכו (בראשית כ”ז פסוק ל”ד): ”כשמוע עשיו את דברי אביו ויצעק צעקה גדולה ומרה עד מאוד וגו’…”

ומצאנו במדרש דבר מופלא (בראשית רבה פרשה ס”ז פסקא ד’): אמר ר’ חנינא כל מי שהוא אומר הקב”ה ותרן הוא, יוותרון (ייחתכו) בני מעיו, אלא מאריך אפו וגובה את שלו, שהרי זעקה אחת הזעיק יעקב לעשיו והיכן נפרע לו? בשושן הבירה, שנאמר: ”ויזעק זעקה גדולה ומרה”, כלומר הכוח שניתן לצאצאי עשיו לאחר כ- 1200 שנה!!! נבע ממעשהו של יעקב שגרם לעשיו צער אמיתי זה.

האם יש משהו שמסוגל לקשר דברים במרחק שמים אדיר כל כך? והרי חכמים מניחים את האצבע בדיוק בנקודה. אילולי אותו צער, לא היה בכוח צאצאי עשיו להביאנו למצב זה של ”זעקה גדולה ומרה”. הרי לנו דרכי שמים – 1200 שנה לאחר מעשה מגיע זמן פירעון. איננו יודעים מדוע לא נענש יעקב קודם, אך כל מי שחי בשושן בזמן הגזרה לא היה מסוגל בכלל לקשר בין שני אירועים אלו.

ועוד באותו נושא, מדוע התגלגלו כך הדברים כי מרדכי מצאצאי שבט בנימין קרע את בגדיו? וכי לא היה לו לעשות אקט אחר? או להסתפק בלבוש שק ואפר? מדוע הוסיף קריעת בגדים?

גם כאן מאיר לנו ”פנסם” של חכמינו, (במדרש אסתר רבה פרשה ח’ פסקא א’): ומרדכי ידע וכו’…ויקרע מרדכי את בגדיו – בנימין גרם לשבטים לקרוע כפי שכתוב – ”ויקרעו שמלותם” (בראשית פרק מ”ד). והיכן גרמה לו קריעה בשושן הבירה? ככתוב: ”ויקרע מרדכי את בגדיו, והוא איש ימיני” (מצאצאיו של בנימין). הרי לנו שוב, מרחק של כ- 1200 שנה!!! והחשבון מתמצה ורק כאן המעגל נסגר.

 

דברי חכמים אלו מאירים לנו סוגיות חמורות וקשות. אם אין אנו יודעים את ”כללי המשחק” כיצד בכלל יכולים אנו לבוא ולהתלונן? מי אמר שלא יבואו בדין עימם? והרי הפסוק אומר: ”לא שכח צעקת ענווים” (תהילים). כלומר אפילו את האנחה, הצעקה אין שוכחים ועל הכל יבואו במשפט.

כלל נוסף למדים אנו מתוך המגילה. מובא בגמרא במסכת מגילה, שאלו תלמידיו את ר’ שמעון בר יוחאי (רשב”י) ”מפני מה נתחייבו ישראל שבאותו הדור כליה?” ותשובתו הייתה: ”מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע”. והמדרש מביא כי 18,500 יהודים השתתפו בסעודה והייתה זו נפילה רוחנית קשה ביותר. נשאלת השאלה אם אותם שבשושן ייענשו, מדוע על כל יהודי 127 המדינות נגזר גזר דין כה חמור: ”להשמיד ולהרוג ולאבד את כל היהודים, טף ונשים ביום אחד?” איננו יודעים את מספרם של כל היהודים בכל מדינות המלך אחשורוש. (לפי אחת הדעות במדרש אחשורוש שלט על כל העולם המיושב!) אך ברור הדבר כי אלו שלא היו בשושן ואלו משושן שלא הלכו לסעודה (לפי הוראתו של מרדכי) במה הם חטאו? מדוע הם נענשו?

כאן מגיעים אנו ללמוד כלל חשוב מכללי המשחק. הערבות ההדדית שבין היהודים אינה משפט לתפארת המליצה. ”כל ישראל ערבים זה בזה”, איננו סיסמה בלבד, למגבית היהודית ברחבי תבל, זו אמת חיים מחייבת!!! ערבות פירושה – נשיאה הדדית בעול. כשם שלווה חייב, כך הערב על ההלוואה חייב אף הוא. ובדיוק כשם שהערבות מחייבת בתחום הכספי – גשמי, כן הערבות הרוחנית מחייבת אף היא. ואם כן אין מקום לשאלה במה חטאו האחרים, הם אכן לא חטאו אך הם ערבים.

 
אמת זו למדים אנו במקומות רבים בתורה. למשל, החטא הכבד שבו נכשלו ישראל – חטא העגל. הפסוקים מתארים ומדברים על ‘העם’ – ”לך רד כי שיחת עמך”. ואח”כ, כאשר נענשו נאמר: ”וימות מן העם כשלושת אלפי איש” (פרשת כי תשא) ורש”י מוסיף שמספר זה כולל את כל החוטאים. נשאלת השאלה אם מדובר ב- 3,000 איש מתוך 600,000 איש, ולהם יש להוסיף טף וילדים עד גיל 20, ואת אלו שהיו בני למעלה מ- 60 ואת הנשים, הרי שמדובר בסה”כ בציבור של כ- 25 מליון !!! ואם כן, איך אומר הקב”ה למשה, ”הרף ממני ואכלה אותם כרגע…?” וכך מובא בתהילים: ”…ויאמר להשמידם לולא משה בחירו עמד בפרץ”. הרי שלושת אלפים איש, החוטאים, היוו 0.0003% מתוך הכלל כולו, ומה לשאר כי חטאו הם?

נמנו והורחבו כאן שניים מ”כללי המשחק” השכיחים ביותר. האדם החושב יסיק את המסקנות בעקבות התבוננות בכללים אלו. ללא ספק יקל עליו להבין מעט שבמעט דרכי שמים. ואחר הבנתו, תנוח מעט רגשת נפשו, ויכריז ויאמר: ”אשרי העם שככה לו אשרי העם שה’ אלוקיו” (תהילים קמ”ה).

ידיעה זו כי אנו נמצאים בקטע מסוים, וכל עוד לא פרושה בפנינו כל היריעה של העבר והעתיד אל לנו לשפוט ולקרוא תגר – חייבת להיות אבן יסוד של כל אדם חושב. ידיעה זו הינה מחוייבת המציאות. מי לנו גדול מאיוב; ”איש צדיק תמים, ירא אלוקים וסר מרע”. והנה מרום המעלה, משפחה מכובדת ומפוארת, ששה בנים ובנות, מעמד כלכלי איתן, צאן ועבדים וכו’, תוך זמן קצר כל זה נלקח ממנו: הוא שכל את בניו, ביתו עלה באש, אוייבים שבו את צאנו, וכל גופו כוסה בשחין. כמה שאלות היו בפיו? וכמה קשות ונוקבות היו על דין שמים? במשך ל”ו פרקים, מתום ספר איוב, מנסים רעיו הקרובים לנחמו ולדבר על ליבו, ומנסים לחפש היכן חטא וכו’.

 
רק בפרק ל”ז מתערב הבורא, והוא כלל אינו מדבר במישור זה, כל דבריו: ”איפה היית ביסדי ארץ"? וכי אינך רואה את כל הדיוק והחכמה המתפרצים מכל פרט בעולמנו? לדוגמא מביאה הגמרא במסכת בבא בתרא, איוב שאל את הקב”ה: ”שמא נתחלף לך איוב באויב?” אולי המחשב שבשמים טעה והכניס אותי למינוס בעוד אני ”בזכות”? – ”ויען ה’ את איוב מן הסערה” – אומרים חכמים מן השערה – אמר לו הקב”ה: ”בראשו של אדם צומחות אלפי אלפי שערות וכל אחת יונקת חיותה ממקור אחר שאלמלא שתי שערות יוצאות ממקור אחד נפגע מאור עיניו של אדם”, אם אני יכול להצמיח על מליארדי ראשים אלפי שערות והכל פועל כראוי, ובדיוק עוצר נשימה, רק אותך שכחתי? ”רק המחשב שלך התבלבל?” תן קרדיט, לעין בשר עכשיו בהווה לא מובנת הנהגתי, המתן ויתבהרו הדברים.

ולסיום, נביא את דברי המגיד מדובנא על הפסוק: ”הנה ימים באים ונגש חורש בקוצר” (עמוס). שואל המגיד האם זאת נחמתנו? האם סבלנו כה רבות רק בעבור יבול מהיר? ומבאר כדרכו במשל:

 

אדם הרואה את האיכר חורש את שדהו איננו מבין מדוע הוא משקיע עבודה כה קשה ורבה בפתיחת השדה? מה תתן לו עבודה זו? הוא רואה מאוחר יותר את האיכר זורע והוא שואל ותמה למה ועל מה ישחית לשווא את גרעיני תבואתו? האם לא חבל עליהם? ואח”כ יראה כי ימשיך וישקה, וישקיע בשמירת השדה וכו’ וכו’. רק כאשר יעבור זמן ותצמח התבואה והשדה תגדל את יבולה, יבוא מנוח למקשה מכל שאלותיו. כך אומר הנביא, פעולותיו של הקב”ה פעמים רבות אינן מובנות, רואים חרישה, זריעה וכו’. התבואה – התוצאה הסופית, יש ושנים יארכו עד הגיעה. הנביא אומר במשלו: הזורע והחורש יפגשו, לא יעבור זמן עד אשר תיפתר שאלה הזריעה, ותתברר תועלתה וחשיבותה. אזי נבין את המהלך שהיה נראה כל כך לא מובן ומופרך.

וכך אמר פעם הגאון ה"חזון איש" זצ”ל לאדם ששאלו על הנהגתו של הקב”ה: תאר לך אדם המביא לחייט אריג יקר ומובחר ומבקש ממנו לתפור לו חליפה. החייט מזמינו למדידה ראשונה, ולתדהמתו הוא רואה את האריג היקר שלו קרוע וגזור לחתיכות. החכם מבין כי זהו תהליך התפירה – ומחריש. הכסיל – יטיח בו מילים חריפות: ”מה עשית? מדוע גזרת אריג כה יקר?” אף אנו, אמר ה"חזון איש", דומים לאדם שצועק על האריג שנגזר ואיננו מבין שתהליך הגזירה הוא מהלך הכנת הבגד החדש.

 

 

(מתוך "עת לחשוב" – כתב עת לחשיבה יהודית)