איסור אונאת דברים – חלק א
מי שיזכה להפנים ולקיים את הכתוב במאמר זה, וישכיל להיזהר מאיסור אונאת דברים מחד, ולכבד את הזולת מאידך, יגרום נחת רוח לקב"ה, ובודאי יזכה לברכה והצלחה בכל מעשה...
מי שיזכה להפנים ולקיים את הכתוב במאמר
זה, וישכיל להיזהר מאיסור אונאת דברים מחד,
ולכבד את הזולת מאידך, יגרום נחת רוח לקב"ה,
ובודאי יזכה לברכה והצלחה בכל מעשה ידיו.
איסור אונאת דברים – חלק א' (שמות)
רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב מדגיש את החשיבות של "בגדים לבנים", דהיינו מעשים מתוקנים, ובמיוחד את עניין תיקון הדיבור. תקופה זו של ה"שובבים" (ראשי תיבות של השבועות בהם נקראות הפרשות: שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים) מסוגלת מאוד לתשובה ולתיקונים, ובמיוחד לתיקון הדיבור (ראה ליקוטי מוהר"ן קמא, תורה כט).
דיני איסור אונאת דברים, להבדיל מדינים שימושיים אחרים, מפוזרים בכל ארבעת חלקי השולחן ערוך, בראשונים ובאחרונים. כתוצאה מכך, רבים אינם מודעים כלל הן לחומרת האיסור והן לפרטי האיסור. לכן, ראינו צורך דחוף לרכז את הדינים, הלכה למעשה, בניסיון לסתום את פרצת אונאת דברים, שהיא חמורה בפני עצמה וגורמת לקלקולים נוספים כמו מחלוקת, שנאה, פירוק משפחות, אבדן פרנסות, מחלות בגוף ובנפש, והארכת הגלות רח"ל. ההלכות מובאות בלשון קלה כדי לזכות את הרבים ולהקל על הלומדים.
כל המעיין במאמר זה ייווכח לדעת שלא ניתן לקיים כמה מצוות חשובות כגון, כיבוד אב ואם, כיבוד רבו, חינוך הבנים, משא ומתן באמונה, ואהבת לרעך כמוך, מבלי ללמוד את ההלכות האלה.
מי שיזכה להפנים ולקיים את הכתוב במאמר זה, וישכיל להיזהר מאיסור אונאת דברים מחד, ולכבד את הזולת מאידך, יגרום נחת רוח לקב"ה, יאיץ את הגאולה, ובודאי יזכה לברכה והצלחה בכל מעשה ידיו, לבריאות בגוף ובנפש, לשפע ברוחניות ובגשמיות, לאושר ועושר ואורך ימים טובים בזה ובבא, אמן.
מומלץ מאוד לשנן את ההלכות בצוותא!
סימן א': אונאת דברים אסורה מדאורייתא (מהתורה)
א. כשם שיש אונאה במקח וממכר כך יש אונאה בדברים שנאמר, "ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלקיך אני ה'" (ויקרא כה, יז), זוהי אונאת דברים[1].
ב. גדולה אונאת דברים מאונאת ממון, שזה ניתן להשבון וזה לא ניתן להשבון, וזה בממונו וזה בגופו, והרי נאמר באונאת דברים "ויראת מאלקיך", לפי שהדבר מסור ללב, וכל דבר שהוא מסור ללב נאמר בו "ויראת מאלקיך", וכל הצועק מאונאת דברים נענה מיד שנאמר כי "אני ה'"[2].
ג. צריך להיזהר מאוד בכבוד כל יהודי השומר תורה ומצוות[3], ויש להחמיר ולכבד אפילו שאינו שומר תורה ומצוות, כל עוד שלא מוחזק כ"יוצא מכלל עמיתך"[4].
ד. למרות שלא חייבים בכבודו של ה"יוצא מכלל עמיתך", אין לבזות שום אדם[5], שהכל מעשה ידיו של השם יתברך.
ה. המבזה את ישראל כאילו מבזה את השכינה[6]. לכן, התורה אסרה לצער, כל שכן לבייש או לבזות את הזולת, בין בדיבור בין ברמז (כגון תנועת גוף מגונה), שנאמר, "ולא תונו איש את עמיתו" (ויקרא כה, יז). ויש אומרים שאיסור ביוש הוא ב"ייהרג ובל יעבור"[7].
ו. אונאת דברים הינה בכלל איסור לשון הרע, לכן חלות עליה כל הלכות לשון הרע, הגבלותיהן, אזהרותיהן, ועונשיהן[8].
ז. אף על פי שהמגנה, מבייש, מבזה, מקניט, מבהיל או מצער את חברו אומר אמת, אין זה יוצא מכלל אונאת דברים[9].
ח. אף שאונאת דברים אסורה מן התורה, הינה לאו שאין בו מעשה ואין לוקין עליו, רשות בית דין לנדות מי שמבייש את הזולת[10]. במקום שהמבייש לא נענש בבית דין, ייענש בידי שמים[11].
ט. כל המקניט את חברו, צריך לפייס אותו[12].
י. באיסור אונאת דברים, אין חילוק בין מתכוון לאינו מתכוון, כל שגורם צער או בושה לזולת, עובר על איסור וצריך לפייסו[13].
ההמשך יבוא, בעזרת השם.
* * *
[1] רמב"ם הלכות מכירה פרק יד הל' יב, ושו"ע ח"מ סי' רכח, סע' א
[2] רמב"ם שם, יח
[3] טור, ח"מ, סי' ב
[4] שו"ע יו"ד, סי' קי"ט, סע' ז, ועל ידי אחד מג' דברים – מחלל שבת בפרהסיא, עובד כוכבים, או כופר – נידון כגוי ובישולו כבישול עכו"ם, וכך הוי יוצא מכלל עמיתך בתורה ומצוות. אם לא מוחזק, זהו ספק, ומשום שאסור לצער ישראל מה"ת, יש להחמיר ולכבד. היום בלאו הכי, רוב רחוקים נידונים כתינוקות שנשבו, ואין עליהם דין "יוצא מכלל עמיתך" (חזון איש, יו"ד הל' שחיטה, סי' ב, טו), אז יש להחמיר ולכבד.
[5] (ישעיה מ"ג) "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו".
[6] סנהדרין נח, ע"ב: הסוטר לועו של ישראל כאילו סוטר לועו של שכינה שנאמר (משלי כ, כה) מוקש אדם ילע קודש:
[7] שערי תשובה פ"ג אות קלט, ובספר החסידים סימן נד מכנה בזיון "רציחה שאינה ניכרת לעינים". וכן משמע דעת התוספות (סוטה י, ע"ב, ד"ה נוח), ודעת ה"פני יהושע" שביזוי הוא עוון חמור מכל העוונות, לכן ייהרג ובל יעבור הוא מלתא דפשיטא (ב"מ נט ע"א, ד"ה אמר מר זוטרא בר טוביא)
[8] ספר החינוך, מצוה שלח; חפץ חיים, פתיחה, באר מים חיים אות כג
[9] רמב"ם הל' דעות ז, ג
[10] שו"ע ח"מ סי' א, סע' ה
[11] כתיב (קהלת יב, יד) כי את כל מעשה האלהים יבא במשפט על כל נעלם.
[12] שו"ע או"ח סי' תרו, סע' א, ועיין בפרק ח' "פיוס הזולת" כיצד.
[13] משמע במ"ב שם, או"ק א, "כל שפשע נגדו".
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור