החיים הטובים – חלק ג

    

   

במאמר האחרון עמדנו על כך, שעיקר המשפט הוא בירור האמת, וכאשר האדם עושה חשבון נפש אמיתי ברגיעות ובישוב הדעת, ושופט את כל עסקיו, אם באמת כך היה צריך לנהוג וכך היה צריך לדבר וכו’, אזי למעשה בעצם הבירור הזה הוא כבר ממתיק הרבה את הדינים. לכן כל אחד יכול לראות את זה בחוש, שתיכף שמבין מה הייתה הטעות שלו, מיד הוא מרגיש המתקה נפלאה, אפילו כשעדיין לא עשה שום דבר בפועל על מנת לתקן את טעותו.

 

כי צריכים לזכור: מהי התכלית של כל עבודתנו בעולם הזה? התכלית היא להכיר את השם יתברך ולדעת אותו יתברך! לכן העיקר הוא האמת – להודות על האמת, לחיות עם האמת, לרצות את האמת. כי מאחר וה’ יתברך חותמו "אמת", אם כן רק אדם שחי עם אמת יכול להיות מחובר אליו יתברך. אבל אדם שחי בשקר עצמי, ש"מטייח" את האמת ומתכחש לה, כיצד יתחבר אל ה’ שהוא "אמת"? לכן, זה לא משנה מהו אורך הפאות שלו ואיזה גובה השטריימל שלו – אם הוא לא עושה חשבון נפש, שבו הוא מודה על האמת ומוצא את הדברים שאינם אמת בחייו ופועל לתקנם – אין לו קשר עם ה’.

 

זהו דבר שצריכים להתעורר אליו מאוד: וכי האדם רוצה לחיות בשקר?! את מי הוא מרמה?! רק את עצמו! כאן הוא טועה ואומר שזה בסדר. כאן הוא עושה דבר לא טוב והוא חושב שכך צריכים לעשות, וכך הוא מעביר את חייו בשקר. זהו היסוד של חשבון הנפש – שעל האדם להיות בשאיפה לחיות באמת, לחזור לאמת ולהודות על האמת. וזה למעשה מה שה’ רוצה מהאדם, שרק לא ישלה את עצמו. לכן גם בלי שום קשר לדינים או לייסורים, העיקר הוא: האם אתה רוצה לחיות בשקר? או באמת?

 

אנשים רבים שואלים את עצמם: למה לפלוני אין ייסורים כמוני? אני יודע בבירור שהוא חוטא לא פחות ממני, ואולי אף יותר! על אדם כזה לדעת, שיתכן מאוד שהסיבה לכך שאותו פלוני לא סובל כמותם, היא משום שהוא מודה על האמת! לכן אף על פי שהוא חוטא יותר מהם, שולחים לו הרבה פחות ייסורים, רק מכוח ההודאה על האמת ושאינו משלה את עצמו. ואילו זה שיש לו הרבה פחות עבירות בפועל, ולמרות זאת יש לו הרבה יותר ייסורים, זה רק משום שהוא משלה את עצמו, וכמו שמובא בשם הבעל-שם-טוב הקדוש, שמי שהוא רשע גמור ויודע שהוא רשע, הוא טוב בהרבה ממי שהוא צדיק אבל חושב שהוא צדיק גמור, ואין לו כבר מה לתקן…

 

זהו כל העניין של מידת הדין, שרוצה רק הכנעה, כפי שמובא עניין זה בסיפורי מעשיות, על הגיבור שרוצה רק הכנעה. ומה היא ההכנעה? שהאדם יפסיק להתחמק מהאמת ולחפש תירוצים לשקר שלו, אלא יודה על האמת: הדבר הזה שאני עושה הוא לא בסדר. נקודה. בלי רגשנות מופרזת, בלי רדיפה עצמית, בלי דיכאון וכו’, רק להודות על האמת. כמובן, שאם ההודאה שלו על האמת שוברת את ליבו – זהו הדבר הכי טוב, כי באמת עיקר התשובה היא הבושה. אולם יש להבדיל בין בושה הבאה מכוח ההכרה העמוקה בטעות ובעוולה שהאדם עשה, לבין בכיינות שהיא למעשה התלוננות.

 

המשפט אינו צריך להיעשות מתוך לחץ ולא מתוך רדיפה עצמית, אלא אך ורק עם נקודת אמת: אני באמת רוצה לדעת מהי הטעות שלי. גם אדם שמלא בייסורים מכף רגל ועד ראש – חובות, בעיות של שלום בית, בעיות עם הילדים, בעיות עם הרוחניות שלו, עצבות, ייאוש, חושך וכו’, והוא לא מבין מדוע הוא סובל כל כך, גם אליו הבורא פונה עכשיו ואומר לו: קודם כל הירגע. נשום עמוק. אחר כך, שב עם עצמך. חפש איפה אתה, ומה האמת. אל תחפש מיד פתרונות לחסרונות שלך. רק תגיע לבירור: איפה אני טועה? בגישה שלי? באיזה נושא מסוים? כי החיפוש הזה, שהאדם מיד מחפש פתרונות מהירים, נובע רק מהרצון להיפטר מהייסורים, ולא מתוך יראת שמים.

 

צריך לזכור היטב את הכלל ש"אין ייסורים ללא עוון" ולצאת מכל מחשבה של טבעיות ומקריות, ומכל מחשבה שאולי יש טעויות אצל ה’ יתברך חס ושלום, או עוולות חס ושלום, ויזכיר לעצמו שאם הוא היה בסדר עם ה’, אין שום סיבה בעולם שיהיו לו ייסורים ולו הקטנים ביותר, ולכן אם יש לו ייסורים חייבת להיות להם סיבה ברורה ומדויקת, ויש בידו למצוא את הדבר הדורש תיקון, ויש בידו לתקנו.

 

אמנם, יתכן והאדם רוצה רק שיעזבו אותו בשקט, ואם כן, מהו ההבדל בינו לבין אותם בני אדם שרוצים רק את העולם הזה? ואומרים: תנו לי לחיות… לא מעניין אותי העולם הבא… אז הוא "דתי" שרק רוצה את העולם הזה, ואומר: תנו לי לחיות בשקט, ולא מעניין אותי לתקן את עצמי באמת… מה ההבדל? אך זו הסיבה, מדוע אדם שעושה התבודדות ולא נמתקים הדינים ממנו? זאת, משום שהוא רק מחפש עצות איך להיפטר מהייסורים, להיפטר מהגיבור, אבל הגיבור רוצה רק הכנעה. רק שיודה האדם על האמת. שיכיר את מקומו.

 

לכן גם לא שייכת הטענה שיש לרבים, שכביכול הבורא מנהיג אותם שלא לפי מדרגתם, ודורש מהם לחיות במדרגות גבוהות של אמונה, יותר מכפי יכולתם, ורק אז יכולים להיות להם חיים טובים. לדעתם, הבורא דורש מהאדם תשובה מידית ומושלמת, שיתפללו כל היום על כל החסרונות שלהם בלי יוצא מן הכלל ושיהיו ענווים בשלמות, בעלי אמונה בשלמות, וכו’. אולם זה באמת בלתי אפשרי, ומי כהבורא יודע זאת. לכן ברור שכל רצונו של הבורא מהאדם, כשהוא שולח לו ייסורים לעורר אותו, הוא רק שיודה על האמת ויבין שהוא טועה בדבר זה או אחר, ויבין שזה דבר שהוא חייב להתחיל לתקן – כי אי אפשר להדחיק אותו עוד – וירצה לתקנו! ואז אפילו שבמציאות ייקח לו זמן רב לתקנו, הדין כבר נמתק. 

 

לדוגמא: אדם שיש לו חובות, יפשפש במעשיו ויאמר (גם זה רק לדוגמא): ריבונו של עולם! חובות באים על מי שמסתכל על נשים, ואני מודה על האמת: אני מסתכל על נשים, ואסור להסתכל על נשים, ואני חייב להבין שזהו פגם גדול שאיני יכול להזניח אותו יותר, ואני באמת לא רוצה להזניח אותו יותר אלא לפעול לתקנו, לכן אני מקבל על עצמי מהיום להתעורר לעניין הזה וללמוד ולהתפלל עליו, ולרצות אותו בכל מאודי, ואף על פי שאני יודע מראש שזה ייקח הרבה זמן, אבל אני רוצה לעבוד עד שאגיע אל המטרה.

 

חשוב מאוד, שלא ימהר האדם במשפט, ושלא ידחק את השעה ויבקש סליחה וסליחה וסליחה בכפייתיות בלי שום מחשבה והתבוננות, כי מאחר והוא ניגש להתבודדות בלי נקודת האמת, שרוצה באמת לדעת מה עליו לתקן, אזי כל השיחה שלו עם ה’ היא כמו שיחת חרשים… כי הוא בכלל לא שומע מה ה’ רוצה, וממילא הוא נושא בפני ה’ נאומים שה’ כביכול לא שומע, כי זה לא הרצון שלו בנאומים הללו, והוא בכלל לא ביקש מהאדם שיעשה תשובה שלמה תוך רגע, אלא אך ורק שיברר מהי האמת, ברגיעות, וכשידע מהו כיוון עבודתו, ישמח שהוא כבר יודע מהו הכיוון, ואז גם הבורא ישמח שהאדם הזה כבר בכיוון הנכון.

 

וגם כשאדם יודע מהו הכיוון שלו, גם כאן ישנה עבודה של הכנעה וסבלנות, שלא ימהר לעבוד על הדבר בדרך של דחיקת השעה וכוחי ועוצם ידי, כי גם זה למעשה מראה שהוא לא רוצה עדיין להיכנע, והוא רוצה רק שיהיה לו שקט. אלא הדרך היא – שידע את כיוון עבודתו, ויעבוד על זה בהכנעה ובסבלנות.

 

וזה עיקר המסר במאמר הזה: הירגע! עשה ישוב דעת. אתה מבין מהי הטעות שלך? אל תמהר! אין קורסים למשיחים מזורזים. יש דברים שלוקחים שנים. אבל כאשר בשמים רואים שאתה מבין את המצב, ואתה רוצה את האמת – הכל נמתק. כי ה’ הגיע למטרה שהייתה לו – שאתה אוחז באמת.

 

כשאדם עושה משפט נכון, זאת מתיקות שאי אפשר לתאר. והקדוש-ברוך-הוא בודאי מקיים את מה שאמרו חכמינו, שצריכים להקל את התשובה לחוטאים, ולא מבקשים מהאדם "הרים וגבעות", כי קרוב אליך הדבר מאוד וכו’. ה’ יתברך יזכנו ברחמיו ללכת בדרך המשפט כראוי, ועל ידי זה נזכה לגאולה שלמה, אמן.