מסכת מנחות פרק א משנה ג-ד

א,ג  ריבה שמנה, או חסר שמנה, וחסר לבונתה–פסולה.  הקומץ את המנחה לאכול שייריה בחוץ, או כזית משייריה בחוץ, להקטיר קומצה בחוץ, או כזית מקומצה בחוץ, או להקטיר לבונתה בחוץ–פסול, ואין בו כרת; לאכול שייריה למחר, או כזית משייריה למחר, להקטיר קומצה למחר, או כזית מקומצה למחר, או להקטיר לבונתה למחר–פיגול, וחייבין עליו כרת.  זה הכלל:  כל הקומץ, והנותן בכלי, המהלך, והמקטר, לאכול דבר שדרכו לאכול, ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר–חוץ למקומו–פסול, ואין בו כרת.  חוץ לזמנו–פיגול, וחייבין עליו כרת:  ובלבד, שיקרב המתיר כמצותו.

א,ד  כיצד קרב המתיר כמצותו:  קמץ בשתיקה, נתן בכלי והילך והקטיר חוץ לזמנו, או שקמץ חוץ לזמנו, נתן בכלי והילך והקטיר בשתיקה, או שקמץ ונתן בכלי והילך והקטיר חוץ לזמנו–זה הוא שקרב המתיר כמצותו.  [ד] כיצד לא קרב המתיר כמצותו:  קמץ חוץ למקומו, ונתן בכלי והילך והקטיר חוץ לזמנו, או שקמץ חוץ לזמנו, נתן בכלי והילך והקטיר חוץ למקומו, או שקמץ ונתן בכלי והילך והקטיר חוץ למקומו, מנחת חוטא ומנחת קנאות שקמצן שלא לשמן, נתן בכלי והילך והקטיר חוץ לזמנן, או שקמץ חוץ לזמנן, ונתן בכלי והילך והקטיר שלא לשמן, או שקמץ ונתן בכלי והילך והקטיר שלא לשמן–זה הוא שלא קרב המתיר כמצותו.  לאכול כזית בחוץ כזית למחר, כזית למחר כזית בחוץ, כחצי זית בחוץ כחצי זית למחר, כחצי זית למחר כחצי זית בחוץ–פסול, ואין בו כרת.  אמר רבי יהודה, זה הכלל:  אם מחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום–פיגול, וחייבין עליו כרת; ואם מחשבת המקום קדמה למחשבת הזמן–פסול, ואין בו כרת.  וחכמים אומרין, זה וזה פסול, ואין בו כרת.  לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית–כשר, שאין אכילה והקטרה מצטרפין.