עדיף לא להיות תינוק גדול

כבר הסברנו שהילד בגיל הרך נמצא במלחמה תמידית עם עצמו- אני תינוק או ילד? אני צריך עזרה או אני יכול להסתדר לבד? במלחמת הזהות והעצמאות הזו אין מנצח, בדרך כלל יש רק מפסיד- הילד או סביבתו.

לעבור את המלחמה בשלום

הילד, מתאמץ מאוד לנצח את עצמו. והסרבנות היא חלק מההתמודדות שלו לגלות את העצמאות. שהרי אם אני יכול לסרב, משמע שאני קיים. מה עלינו מוטל לעשות? האמת לא הרבה.

מה שבטוח הוא- שאסור לנו לנסות להתנגש ברצון של הילד לגלות את עצמאותו ובטח שאסור ללעוג לו, או להשפיל אותו. במיוחד אנחנו נכשלים בכך בשעת מעשה ואומרים לו למשל: “אתה מתנהג כמו תינוק”, “אתה ילד רע” וכדו’. תהליך ההבראה של ההתנהגות המרדנית, תוך כדי גילוי העצמאות של הילד הוא עניין שלוקח זמן. על כן עלינו להתאזר בסבלנות, וכאשר הילד נמצא במצב של “התקף מרד” עלינו להבינו ובשלב זה שבו אנו נמצאים עדיין ב”להבין” את ההתנהגות המרדנית, לא לעשות כלום.

עדיף לא להיות תינוק גדול

תקופת המשבר הזאת, היא שלב חיוני בהתפתחות של הילד. אם הוא לא יעבור אותה, הוא עלול להישאר תינוק כל ימי חייו ועל פי רוב תקופה זו תחזור לו בגיל העשרה ואפילו בגיל מבוגר יותר.

לעיתים אנחנו רואים אדם מבוגר המתנהג בצורה כנועה ביותר כאשר הכול צריך לעשות ולהחליט בעבורו.

“תינוק-מבוגר” זה מתקשה מאוד לקבל החלטות ומפחד מפני כל שינוי העלול להתרחש ובעיקר מתקשה לקחת אחריות על מעשיו. ההסבר לתופעה היא: כי בילדותו, ההורים דיכאו את הניסיון שלו להיות עצמאי ובנפשו הוא עדיין נשאר תינוק הדורש שיעשו בשבילו ויגוננו עליו.

לילד ישנם שתי אפשרויות: האחת להישאר תינוק פסיבי וצייתן, כאשר כל חייו הוא ימשיך להיות נשלט על ידי אחרים. האפשרות השנייה היא להכריז מלחמה, לא לרצות את כל מה שיאמרו לו, להיות מרדן, אבל גם ללמוד להיות עצמאי ואחראי בחיים. פשוט שהאפשרות השנייה היא הרצויה יותר, אף כי היא לא תמיד נוחה.

שלב הכניעה

זאת עלינו לדעת, ש-גם אם נלחם בילד ונכניע את הסרבנות שלו כאשר הוא תינוק, הוא אומנם ייכנע- שהרי אין לו ברירה. אך האמת היא שהכניעה שלו היא רק עכשיו ורק כלפי חוץ. בתוך תוכו, הילד מכיר את העוצמה שיש בעצמאות.

בשלב הכניעה, הוא מתבשל בפנים ומחכה לרגע שיוכל להתפרץ. בתוך הלב הילד שונא את מי שמנסה להכניע אותו בכוח וכשהוא קצת גדל רואים את השנאה שהוא משדר בעיניים ולפעמים הוא אפילו מבטא את זה במילים “אני שונא אותך”, “אני יהרוג אותך”.

אם חס ושלום נרדה בילד ונכניע את עצמאותו בכוח, הוא כבר ימצא לעצמו מספיק דרכים בכדי להילחם בנו. נכון שאנחנו יותר חזקים ממנו, אבל אחיו או אחותו הקטנים, חלשים ממנו – ועליהם הוא כן יכול.

לסיכום! בפרק הקודם, אבחנו את הבעיה והגדרנו מה נקרא “מרדנות בגיל הרך”.

בפרק הנוכחי, הסברנו שהמרד והסרבנות הם ביטוי לעצמאות, שהוא שלב הכרחי בהתפתחותו של התינוק. המשך בע”ה במאמר הבא.