גילוי האלוקות ופני השכינה

הקב"ה בודאי נאמן לדרך שבה
עברו אורו ודעתו יתברך, שהיא
דרך הצדיקים המגלים אמונתו
בעולם. לכן, הוא לא ייתן שמישהו
יעקוף את שליחיו הנאמנים…

בגן החכמה – פרק 68

מעשה מחכם ותם – הסיפור המלא

האמונה בצדיקים היא המביאה את האדם להכרה ולאמונה חושית במלכו של עולם, מכיוון שהצדיק הוא ההוכחה הברורה ביותר לכך שיש מלך. הצדיק, בתפילתו גוזר, והקב"ה מקיים. וכן, הקב"ה גוזר, והצדיק מבטל. וכל מה שהצדיק רוצה, הקב"ה עושה לו, כמו שכתוב: "צדיק מושל יראת אלקים" ודרשו חז"ל: מי מושל בי? צדיק מושל בי. וכן כתוב: "רצון יראיו יעשה". ממילא כל מי שרואה את הצדיק פועל בתפילתו כבר לא יכול לכפור במלך.

וזה מה שכותב רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן, תורה ס"ב):

"וכשהצדיק מבטל בתפילתו איזה חיוב של מערכת המזלות, אזי נתיידע מהגלוי על הסתום, שיש אלוקי נמצא, שהוא שומע תפילת הצדיק, ומשדד המערכות ומשנה הטבע. וכל זה יהיה לעתיד, כמו שאמרו חכמינו ז"ל (פסחים ס"ח): "עתידים צדיקים להחיות את המתים", ושאר נפלאות.

"וזה: ויגש אליו יהודא, דא תקרבתא דמלכא למלכא. ויאמר אליו בי אדוני, שהשכינה מבקשת רחמים מהשם יתברך על אלו הרחוקים. ידבר נא עבדך דבר באוזני אדוני – ולא ישמע עוד אמצעי – ואל יחר אפך בעבדך, על העבר. כי כמוך כפרעה, פרעה, לשון התגלות כי אתה אינך ידוע לבני אדם אלא מהגלוי, ומחמת שאינך ידוע אלא מהגלוי, לפיכך טעו כל אחד לפי טעותו. אבל כשאתה מבטל רצונך בשביל רצון הצדיק, כמו שאמרו חז"ל (מועד קטן טז, ע"ב): "הקב"ה הוא גוזר וצדיק מבטל", אזי ידעהו מהגלוי על הסתום, כשרואים שמערכת המזלות מחייבים איזה גזירה, וצדיק מבטל, אזי ידעו שיש אלוקי נמצא, שהוא עושה רצון הצדיק. מה פרעה גוזר ואינו מקיים, פרעה היינו מערכת המזלות הגלויים לכל גזירתם ואף אתה גוזר ואינך מקיים, כי הצדיק מבטל".

לכן, עיקר האמונה בהשם תלויה בהתקרבות לצדיקים שהם כלולים בהשם בשלמות, ואדם שרואה צדיק רואה, למעשה, את השם. זאת, משום שהצדיק כולו התגלות אלוקות ולכן כשרואים את הצדיק רואים אלוקות. ובפרט בעניין התפילה, ישנה התגלות אלוקות גדולה עוד יותר, שהצדיק מתפלל – ורואים מיד ניסים ונפלאות. זה העניין המדובר במעשה זה, שליד ביתו של הבעל שם עמדו ארבעים או חמישים עגלות עם חולים, משום שכולם באו כדי שהצדיק יתפלל עליהם ותהיה להם רפואה שלמה בודאי.

זו סיבה נוספת מדוע האמונה בצדיק מעוררת התנגדות גדולה אצל החכם, משום שהוא מרגיש היטב שאם לא יכפור בצדיק הוא יהיה חייב להאמין במלך, לכן הוא חייב לסלק את הדבר מדעתו ומתחזק בליצנות ביתר שאת וביתר עוז. וזה דבר מצוי מאוד בעולם. אנשים אומרים: מה?! להאמין בצדיק? בבן אדם?! אם כבר להאמין – תאמין בהשם! למה צריך בן אדם? וכאשר מדברים איתם על מעלת ההתקרבות לצדיקים וההליכה בדרך עצתם ועד כמה חשוב לבוא ולבקש מהם שיתפללו בעדם, יברכו וכדומה, הם אומרים: אני חסיד של השם. אני מסתדר ישירות עם השם. מה אני צריך את הצדיק הזה ואת הצדיק ההוא? יש את השם…!

אבל באמת, כל דבריהם הבל. הבורא בעצמו מנהיג את עולמו על ידי הצדיקים המושלים בתפילתם בעליונים ובתחתונים, כמו שכותב רבינו הקדוש (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, תורה א) שכל העולמות כולם מקבלים כוחם מבעל התפילה, כמובא:

"אמרו רבותינו ז"ל (מדרש רבה, בראשית, פרשה י): "אין לך כל עשב ועשב שאין לו כוכב ומזל שמכה אותו ואומר לו: "גדל". וכל כוכב ומזל מקבל כוח מכוכבים שלמעלה ממנו, והעליון מהעליון ממנו, עד שמקבלים כוח מהשרים העליונים, כמו שאמרו (בתיקוני זוהר, תיקון מ"ד, ע"ט ע"ב): "כל כוכביא לוין דא מן דא, סיהרא לוי מן שמשא" וכו’, "כי גבוה מעל גבוה" וכו’ (קהלת ה), והם כולם בחינת לווים זה מזה וזה מזה עד שמקבלים ולווין מהשרים העליונים, והשרים מקבלים מהעליונים מהם, גבוה מעל גבוה, עד שכולם מקבלים משורש הכל, שהוא דבר ה’, כמו שכתוב (תהלים לג): "בדבר ה’ שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם" ועל כן כשזוכין לתפילה אין צריכין לרפואת העשבים, כי התפילה בחינת דבר ה’, שהוא שורש הכל"!

נמצא, שהצדיק, שהוא בעל התפילה, הוא למעשה שורש כל ההשפעות וממנו מקבלים כולם. ולמעשה, מי שכופר בצדיקים וטוען שהוא מאמין בהשם – הוא משקר משום שהוא באמת כופר בהשם, כמו שרבינו הקדוש כותב על הפסוק: "שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ" (תהלים עג, ט):

"כי עכשיו נתפשט האפיקורסות, שהותרה הרצועה לדבר סרה על כל הצדיקים ועל כל יראי ה’, והוא כמו מי שפושט לשונו נגד כל העולם שאינו משגיח על כל העולם. ובאמת זה האפיקורסות הוא נגד השם יתברך בעצמו, אך שהם בושים לדבר בפיהם על השם יתברך, על כן הם מהפכין אפיקורסות שלהם לדבר על העולם. וזהו "שתו בשמים פיהם", שבאמת מה שמדברים בפיהם הוא באמת למעלה בשמים, כי עיקר דבריהם נגד השם יתברך כביכול, כנזכר לעיל, אך "לשונם תהלך בארץ", שמחמת שבושים לדבר בפיהם נגדו יתברך, על כן לשונם תהלך בארץ, שפושטים לשונם נגד העולם כנ"ל, אבל באמת "שתו בשמים פיהם" כנ"ל" (שיחות הר"ן, לח).

השתלשלות התורה והאמונה היא על ידי הצדיקים

ובאמת, זהו רצונו יתברך – שיהיו צדיקים בעולם ובני אדם יתקרבו אל הבורא דווקא דרכם. וכל בריאת העולם הייתה אך ורק משום שהבורא צפה שיהיו צדיקים שמושלים בתפילתם, ומהתענוג שיהיה לו מזה הוא ברא את כל העולמות, כמו שכתוב: "סוף דבר הכל נשמע, את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם" (קהלת). ואמרו חז"ל: לא נברא העולם אלא בשביל "זה", דהיינו הצדיק שירא את השם באמת. ובפרט הצדיקים האמיתיים יחידי הדורות שאי אפשר בשום אופן להתקרב אל השם בלעדיהם, כמו שכותב רבי נתן מברסלב (ליקוטי הלכות, חו"מ הלכות הפקר ונכסי הגר, הלכה ג):

"שמעתי מרבינו ז"ל לעניין התקרבות ישראל להשם יתברך, שקודם שיש צדיק אמיתי בעולם, אזי כל מי שרוצה להתקרב להשם יתברך יכול להתקרב. אבל אחרי שכבר נמצא צדיק אמיתי, מנהיג ישראל אמיתי, אזי אי אפשר לשום אדם להתקרב להשם יתברך כי אם על ידו דייקא".

הקב"ה בודאי נאמן לדרך שבה עברו אורו ודעתו יתברך, שהיא דרך הצדיקים המגלים אמונתו בעולם. לכן, הוא לא ייתן שמישהו יעקוף את שליחיו הנאמנים. אי אפשר בשום פנים ואופן להתחבר אל השם יתברך אלא אך ורק אם מתחברים ל"צינור", שדרכו השתלשלה התגלות אלוקותו, אמונתו ואורו יתברך. אותם צדיקים, שהם נאמנים לקודמיהם, הם הצינור הנקי והזך שדרכו עובר אורו יתברך ומתגלה בעולם, ורק אדם שמתחבר אליהם ומתבטל לדעתם נעשה עוד חוליה בשרשרת הנאמנה, והשם בוחר בו להמשיך דרכו את אורו למי שמתחבר אליו, וכן הלאה.

וכשרבינו אמר "צדיק", כוונתו לכל צדיק אמיתי ממשה רבינו ועד ביאת משיח, כולל כל הצדיקים, שאי אפשר להתקרב אל השם יתברך מבלי להיות מקושרים ומבוטלים לכולם, ועיקר הביטול צריך להיות לצדיקים יחידי הדורות ממשיכי דרך התורה וקיום התורה בעולם.

(מתוך בגן החכמה מאת המחבר)