מעל לטבע

כשרואים שאין שום טבע, כל
האשליה של העולם הזה מתנפצת,
ובפרט כשמבינים שיש נשמה ורוח
נצחית, זה כבר מפרק את כל
התיאוריות של בני אדם על העולם
הזה.

בגן החכמה – פרק 75

מעשה מחכם ותם – הסיפור המלא

ושלח אחריו ובא הבעל שם ונתן לו קמעות ושמירות, ואמר לו שעתה לא יפחד כלל, והיה לו אמונה גדולה בזה…

התם עבר ניסיון לא קל – ניסיון של פחד נורא. ברגע שנכנס באדם פחד מדבר מסוים, לא קל לו להאמין ולשכוח ממנו מיד. לרוב, אפילו אם תכביר עליו במילים, הבטחות ונחמות הוא לא יירגע כל כך מהר, זה מה שנקרא בשפת הרופאים "טראומה" – חוויה רגשית קשה שאדם חווה שמותירה רושם חזק בליבו, כך ששום היגיון לא יעזור למחוק את הרושם מליבו. מתי כן? כשיעבוד חזק על מידת האמונה. בדרך זו ניתן לתקן את הנזק הנגרם לנפש על ידי "טראומות" מעין אלה. אבל התם, מכיוון שהלך כל ימיו חייו בדבקות במידת התמימות ובאמונה, מיד הועילה לו הבטחתו של הבעל-שם, שכעת לא יפחד כלל, והוא השתחרר בין רגע מכל הפחד שחווה. מבחינתו הכל עבר ונגמר.

כאן אנו מקבלים חיזוק גדול מאוד למצב של ניסיון, פחד וכן הלאה. עלינו לדעת היטב, שרק על ידי אמונה אפשר לעבור את הכל. לכן, כל אדם צריך כל ימי חייו לחזק את ליבו באמונה פשוטה ומובטח לו שיעבור את כל ניסיונות החיים בקלות, כמו שכותב רבי נחמן מברסלב (שיחות הר"ן, לב): "ובאמת, אמונה הוא עניין חזק מאוד וחייו חזקים מאוד על ידי אמונה"!

בכל מקרה, התם טעה מאוד כאשר ריחם על החכם וניסה לקרבו, כי ברגע ששמע אותו כופר במלך בכזו גסות היה עליו להשליכו מעליו. זאת, משום שעם מידת הרחמים צריך לדעת איך לנהוג – יש פעמים שאסור לרחם, כמו שאמרו חז"ל על שאול המלך שריחם על עמלק, אך כשנלקחה ממנו מלכותו – הרג עיר שלמה של כהנים, כמובא בילקוט שמעוני (שמואל א רמז קכא): "ויחמול שאול והעם על אגג וגו’, אמר רבי יהושע בן לוי: כל שהוא רחמן על אכזרים לסוף נעשה אכזר על רחמנים, להלן כתיב "ואת נוב עיר הכהנים הכה לפי חרב…"

מכאן יש לנו ללמוד שאם התם הקדוש טעה כך, אז כל אחד, אם ירצה או לא, יעבור בחייו ניסיונות שבהם יעשה טעויות קשות שתוצאותיהן עלולות לפגוע בו מאוד. והאדם, כידוע, אינו מלאך והוא עשוי לטעות, וכשהוא טועה בודאי יצא מזה נזק כלשהו ח"ו. אולם, כשמחזיק במידת האמונה כמו התם – שכל חייו החזיק במידה זו ובפרט באמונה בצדיק, אז הוא יודע שיש לו למי לפנות ויש מי שיכפר ויגן עליו, וכאשר הצדיק אומר דבר מסוים, כגון שגוזר שלא יאונה לא כל רע, הוא מאמין בזה באמונה גדולה ויותר לא מפחד כלל.

והיו יושבים עוד החכם והתם הנ"ל, ושאל החכם אותו: על מה נפחדת כל כך? אמר לו: בשביל הנ"ל, ששלח אחרינו. שחק ממנו: אתה מאמין שיש שד?…

רבי נחמן מברסלב כותב בתורה נ"ד בשם הזוהר הקדוש, שתחילת האמונה היא האמונה בעולם הבא ועיקרה: האמונה בשכר ועונש. אדם שאינו מאמין בזה, משמע הדבר הוא, שחושב שהבורא ברא עולם ללא תכלית, וזו אינה אמונה כלל. הרי לא יתכן לחשוב שהבורא עשה מעשה כזה גדול וברא עולמות ובריות וכן הלאה, והכל ללא תכלית ח"ו. (ועיין בהרחבה בעניין זה בספר "בגן האמונה", פרק ראשון).

לכן, ברור שהחכם יכפור בעונש המאיים עליו משום שהוא כופר במלך. כי אם יאמין בשכר ועונש זה מצריך ממנו, ואפילו מחייבו, להאמין שיש מלך שנותן שכר או מעניש. כי האמונה בשכר ועונש ובמלך – דבר אחד הם.

אדם עם מעט שכל בקודקודו, רואה לנגד את עיניו את המערכת של שכר ועונש בפעולה כל רגע ורגע, כבר בעולם הזה. למשל, כאשר רואים אדם שמצליח בהכל אך לפתע מתהפך הגלגל והוא הולך מדחי אל דחי, נשאלת השאלה – כיצד זה יתכן?… אלא אם כן מדובר בגזירה מלמעלה! אילו כישלונו היה בגלל מקרה וטבע, הוא לא היה נכשל שוב ושוב. לכן, כשרואים אדם עם צרות והן רק מתגברות, כפי ששגור בפי הבריות לומר: "צרות בצרורות", עלינו להתבונן ולראות אם הן בדרך הטבע, ומדוע שיבואו כך בצרורות? ואז, להגיע למסקנה שבודאי זה אך ורק בגלל שיש עליו דין והוא לא עושה שום פעולה להמתיק דין זה, כלומר אינו מתעורר לתשובה, וממילא מידת הדין ממשיכה להכות בו.

נצחיות

ואם אדם ירצה לראות, להבין ולהאמין באמת בנושא השכר והעונש בעולם הזה, הוא יבין שישנה השארת הנפש אחר המיתה. ראשית, כל אדם מרגיש בתוך תוכו שלא ייתכן שהוא ימות לגמרי. ועוד, היום ישנן עדויות בלי סוף לסיאנסים, הורדות נשמות וכדומה, ואף על פי שזה איסור מוחלט לעסוק בדברים אלה וזה דבר מסוכן ומזיק מאוד, אבל סוף סוף, אותם שעסקו בזה, מחוסר ידיעה, ראו במו עיניהם כיצד הנשמה ‘מתלבשת’ בכוס ומתקשרת איתם. וכן ישנם אוטיסטים שראשם שמוט לאחור, וכותבים דברים. מנין למד האוטיסט את אותיות הא"ב? ובפרט, שאוטיסט בכלל לא מסתכל על לוח האותיות, דבר שמראה שנשמתו רואה ולא העיניים שלו. וכן יש סוג של היפנוזה שבעזרתה מחזירים את האדם לגלגוליו הקודמים וכן האלה.

ואם כן, כשיש השארת הנפש פירוש הדבר הוא שישנה נצחיות! מציאות שלמה שבה לא שולט הכיליון והמוות. וממילא, אין שום טבע. כי הטבע, עיקרו מוות וכליון. ואם יש דבר נצחי, אז אין טבע. כשרואים שאין שום טבע, כל האשליה של העולם הזה מתנפצת, ובפרט כשמבינים שיש נשמה ורוח נצחית, זה כבר מפרק וממחיש את כל התיאוריות של בני אדם על העולם הזה.

מעל הטבע

יתירה מזו, מספיק שאדם יראה שיש בו חלק רוחני, רוח שמזיזה ומפעילה אותו, נפש עמוקה, דמיון, מחשבה, המצאה וכו’ – זה כבר סותר את כל העולם הזה. הרי העולם הזה הוא כולו רק גשמיות, אז מהיכן יגיעו אותם חלקים רוחניים אם לא מדובר במציאות רוחנית שהיא מעל הטבע? על זה נאמר בספר איוב: "ומבשרי אחזה אלוק". אדם שמתבונן על גופו צריך לחשוב: איך האצבע שלי זזה? מה זה השכל? כיצד הוא פועל? האם הוא גשמי? ומכיוון שכל העולם הזה הוא גשמיות וכל אדם רואה שישנם דברים שאינם בכלל הגשמיות, ממילא כשמתבונן בכל זה חייב להגיע למסקנה ברורה שיש דברים עליונים ויש מלך לעולם.

כללו של דבר, כדי לכפור צריך ממש לרצות בכל הכוח לא לראות כלום, כי מי שרק רוצה, יכול לראות בקלות את האמונה…

(מתוך בגן החכמה מאת המחבר)