המעשים המיוחדים שלך

זה לא משנה מי אתה או במה
אתה עוסק ואם יש לך תואר. כל
זמן שהמעשים הפשוטים שלך
נעשים בתמימות וממקום טהור,
תוכל להציל עיר שלמה!

בגן החכמה – פרק 82

מעשה מחכם ותם – הסיפור המלא

מספרת הגמרא (תענית כא) את המעשה הבא: בעירו של אביי היה רופא ששמו היה "אבא אומנא", והוא היה מקיז דם. באותה תקופה, עיקר עסק הרפואה היה על ידי הקזת דם. והיה אותו אבא אומנא מקבל בכל יום "דרישת שלום" מן השמים על ידי בת קול, ואילו אביי, שהיה גדול הדור וראש הישיבה, היה מקבל את אותה "דרישת שלום" מן השמים רק אחת לשבוע. חלשה דעתו של אביי על כך שרופא פשוט כזה מקבל דרישת שלום שמימית בכל יום, ואילו הוא מקבל אותה רק אחת לשבוע. אמרו לו לאביי מן השמים: אינך יכול לעשות את המעשים שהוא עושה.

ומה היו מעשיו של אבא אומנא? כשהיה עושה הקזה, היה מושיב גברים לחוד ונשים לחוד, והיה לו לבוש שאחת מקרנותיו היה בה פתח דק להכניס את הסכין, וכאשר הייתה באה לפניו אישה, היה מלביש אותה בזה הלבוש, ומבצע את ההקזה דרך אותו פתח, וכך לא היה מסתכל עליה. וכן הייתה לו קופה במקום מוסתר, אליה היו משלשלים את התשלום לטיפול. וכך, מי שהיה לו לשלם – היה משלשל את הכסף, ומי שלא היה לו לשלם – לא היה מתבייש. כשהיה בא אצלו תלמיד חכם, לא היה גובה ממנו תשלום. ולא רק, אלא לאחר הטיפול היה נותן לו כסף ואומר לו: לך תאכל ותתחזק.

יום אחד שלח אביי שני תלמידים לבדוק אחר מעשיו. הושיב אותם אבא אומנא בביתו, האכיל והשקה אותם, והציע להם מצעים יקרים לשנת הלילה. בבוקר לקחו התלמידים את אותם מצעים והלכו למכור אותם בשוק. פגשו שם את אבא אומנא ואמרו לו: מה הערך של המצעים האלו? שנדע בכמה למכור אותם. אמר להם: כך וכך הם שווים. אמרו לו: ואולי הם שווים יותר? אמר להם: בכך קניתי אותם. אמרו לו: נכון. שלך הם ולקחנו אותם בלי רשותך. תאמר לנו במחילה, במה חשדת אותנו? אמר להם: אמרתי לעצמי, אולי נזדמן לחכמים פדיון שבויים, והתביישו לבקש ממני. אמרו לו: עכשיו תיקח בחזרה את המצעים. אמר להם: לא ולא. כבר הסחתי דעתי מהם ומחלתי אותם לשם צדקה.

נתבונן במעשה המיוחד הזה. איזה מסר הוא מעביר לנו? האם אבא אומנא היה גאון? בעל כישרונות יוצאים מן הכלל? לא. הוא פשוט עסק במלאכתו באמונה, שמר על הצניעות, עשה חסד, כיבד חכמים ודן את כולם לכף זכות. כלומר, הלך במסלול שלו בתמימות ועשה את המעשה שלו – בשמחה. הוא לא התמרמר על כך שאינו תלמיד חכם או שיש לו מלאכה לא נעימה. הוא שמח בשליחות שלו וזכה לעשותה בשלמות.

מדרגתו הייתה כל כך עצומה בשמים, עד שאביי – שאף אחד לא מפקפק בגדולתו העצומה, וגם אם נחיה עוד אלפי אלפי שנים לא נוכל לשער מי היה אביי, ששמו מוזכר במקומות רבים בש"ס, והיה קודש קודשים, מחיה מתים וכו’ – ובכל זאת, אמרו לו משמים שאותו רופא, שהיה איש פשוט, זכה בזכות תמימותו ואמונתו – כלומר שהלך במסלול שלו בשמחה – לכזו מדרגה עצומה ולכאלה מעשים טובים, ואילו אביי – עם כל גדלותו בתורה לא יכול היה לעשות כמותם! וזה מה שאמרו לו: אינך יכול לעשות את המעשים שאבא אומנא עושה.

ובאמת, אבא אומנא לא עשה שום דבר יוצא מן הכלל. הוא בסך הכל שמר וקיים את התורה – גדרי צניעות, צדקה, חסד וכן הלאה. וכך הוא הדבר לגבי כל אדם, בכל מקום בו הוא נמצא במסלול שבו הוא הולך – אם יעשה את מעשיו ביראת שמים, כלומר שישמור על התורה בתמימות, על גדרי צניעות, ירבה בצדקות וידון את כולם לכף זכות, שזו מצווה מפורשת: בצדק תשפוט עמיתך, בודאי יזכה גם הוא למלא את שליחותו ולהגיע, לפי בחינתו, לשלמות.

הסוחר הקדוש

בספר "שבחי הבעל שם טוב", מסופר מעשה הממחיש עניין זה: "פעם אחת היו רבי ישראל הבעל שם טוב ותלמידיו נוסעים בדרך, ופגשו בעגלה עם סוחרים מהעיר ברסלוי. ציווה הבעל השם טוב ז"ל להעמיד את העגלה ונתן שלום לאיש זקן, אחד מהסוחרים, בכבוד רב מאוד. תמהו אנשיו של הבעל שם טוב על הכבוד הזה שחולק לאותו סוחר, שהרי הכירו אותו כאיש ישר ופשוט. שאלו אותו: למה חולק לו כבוד כזה? השיב להם הבעל שם טוב: אותו ראיתי צדיק לפני בדור הזה. זה ארבעים ושלוש שנים שהוא נוסע לברסלוי ויושב שם כמעט כל השנה, ובביתו הוא מתעכב רק כשלושה שבועות בשנה, הוא אינו מרגיש בעצמו שום חטא, לא בהליכה ולא בחזרה!"

אותו סוחר, שהיה לכאורה יכול להיות ממורמר על כך שאינו תלמיד חכם, להניח לעצמו להתרשל ביראת השמים שלו בתירוץ שממילא לא יצא ממנו כלום, כמו שרואים הרבה מאוד אנשים שאינם מצליחים לעסוק בעבודת השם כל היום ומוצאים תואנה כזו או אחרת. אבל אותו סוחר הלך בתמימות ובמקום להתנגד לתיקון ולשליחות שלו, הוא ביקש לדעת מה השם רוצה ממנו, והשם יתברך הוליכו לשליחות שלו. כך זכה להתנהג בקדושה מופלגת שכזו ולעמוד בכל הניסיונות הרבים, שמן הסתם היו לו, עד שהבעל שם טוב הקדוש אמר עליו: אותו ראיתי צדיק לפני בדור הזה!

לכן, דעו נאמנה, שאין זה משנה אם התחום שאדם עוסק בו קשור לתורה או לא, וגם אדם שהשם שם אותו במסלול שלכאורה לא שייך כלל לתורה – כגון נפח, מסגר וכו’, גם לו יש מסלול ללכת בו שהבורא סלל במיוחד בשבילו. ואם ילך בו בשמחה ובאמונה, וינסה להבין בכל רגע מה השם רוצה ממנו, בודאי יזכה לקיים את שליחותו ויזכה למעלות עצומות.

מי הגן על העיר?

במסכת תענית מובאים שני מעשים שמבטאים את חשיבותם של המעשים הפשוטים:

במעשה הראשון מסופר על מגיפת דבר שפגעה בכל העיר סורא, מלבד האזור סביב מקום מגוריו של הרב, שם לא נפגע איש. סברו האנשים שזכותו של הרב היא זו שהגנה על הסביבה. באו בחלום לכל אותם אנשים והודיעו להם, שבודאי זכותו של הרב גדולה ועצומה אבל לא השתמשו בזכות שלו כלל, אלא בזכות של איש פשוט שהיה אוחז במעשה אחד של חסד: אותו איש היה משאיל את המעדר שלו לקבורת מתים. ועם הזכות של מצווה פשוטה זו, שנעשתה בלב תמים, הגן אותו אדם על כל הסביבה שלו.

במעשה השני מסופר סיפור דומה, אלא ששם הייתה זו שריפה שפרצה בעיר דרוקרת וכל הבתים נשרפו, פרט לבתים שבסביבתו של רב הונא. סברו כולם שזכותו של רב הונא הגנה על הבתים בסביבתו. וגם לכל האנשים האלה הודיעו מן השמים בחלום, שבודאי זכותו של רב הונא גדולה ועצומה אבל לא השתמשו בה. אלא, השתמשו בשמים בזכותה של אישה שהייתה עושה מעשה של חסד אחד: היה לה תנור גדול והייתה מחממת אותו ומניחה לשכנותיה להשתמש בו לבישול.

עלינו להתבונן: מדוע טרחו מן השמים להופיע בחלום של כל אותם אנשים שטעו וסברו שזכות הצדיק הגנה על השכונה, ולתקן את טעותם ולהודיע להם שזכות אחרת היא שעמדה להצלת הסביבה? מה היה נורא כל כך אם היו נשארים במחשבתם זו, שהצדיק הוא זה שהגן עליהם? מכאן רואים עד כמה חשוב בשמים ללמד את הבריות את המסר העצום הזה, שהוא המסר של סיפור המעשה בו אנו עוסקים בסדרת מאמרים זו, והוא: שאין זה משנה מי הוא האדם ובאיזו מדרגה הוא נמצא, אם ילך בתמימות במסלול שלו – יזכה למעלות רמות עד שזכותו יכולה להגן על כל סביבתו מפני גזרות קשות.

כי מה כבר עשו אותם אנשים שהגנו על הסובבים אותם? האיש, מהסיפור הראשון, בסך הכל השאיל את המעדר שלו לקוברי המתים. האישה, מהסיפור השני, בסך הכל השאילה את תנורה לשכנותיה. האם אלו מעשים יוצאים מן הכלל? ממש לא. המעשים עצמם לא יוצאים מן הכלל, אבל הכוונה הטהורה העומדת מאחורי המעשה – בודאי יוצאת מן הכלל. כי אנשים אלה הם אנשים פשוטים שעשו את מעשיהם לפי מדרגתם בשמחה, לכן זכו למעלה עצומה בשמים בזכות תמימותם וטוהר ליבם.

לכן, כל אדם ואדם, ואין זה משנה מי הוא ומה הוא עושה, מהם כישרונותיו או יכולותיו, הרקע שלו וכן הלאה – אם יהיה תמים ויאמין באמונה שלמה שהוא נמצא על המסלול שהבורא סלל במיוחד בשבילו, וכל תנאי חייו מכוונים בהשגחה פרטית ומדויקת לכוון אותו לשליחותו, ולא ייחלש בדעתו ולא יתהה כלל על תנאי חייו או על עצמו, לא יסתכל על אחרים, אלא רק ישאל: מה השם רוצה ממני בזמן ובמקום שאני עומד בהם? ויעשה את מה שהבורא מזמן לו בשמחה ובאמונה וברצון טוב – יזכה להגיע למדרגות עצומות, עד שזכותו תגן על כל הסביבה שלו.

כאן אנו מגיעים לנקודה חשובה מאוד: על האדם להיות שמח בחלקו ולחפש רק מה השם רוצה ממנו, בלי להסתכל על שום אדם אחר. שיזכה להיות כמו התם – שר על כל השרים, כלומר שיגיע למעלות רמות מעל כולם – אבל דווקא בעניין שלו! למטרה שלשמה הוא נשלח לזה העולם. וכמו שמסופר על רבי חייקל, עליו אמר רבינו הקדוש, שאם ישמע בקולו ויעזוב את כל עסקיו ויעסוק בחזנות – הוא יהיה חידוש כמוהו ממש! רבי נחמן כמובן לא התכוון לכך שרבי חייקל יהיה העתק שלו, אלא שיהיה חידוש בעניין שלו – בעניין החזנות, באותה שלמות שרבינו היה חידוש בעניין שלו. ומי יודע מה היה יכול לפעול בחזנותו בשביל כלל ישראל, אם רק היה שומע בקולו של רבי נחמן. אבל כידוע, רבי חייקל לא עשה זאת, ולא שמע לרבינו.

(מתוך בגן החכמה מאת המחבר)