בגן האמונה המבואר עמוד רצט

בגן האמונה המבואר עמוד רצט

ה. תְּפִלָּה. יִקְבַּע לְעַצְמוֹ זְמַן לְהִתְפַּלֵּל עַל בִּטּוּל הַכַּעַס כָּל יוֹם. וְיַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁעַל יְדֵי תְּפִלָּה הוּא יָכוֹל לְתַקֵּן הַכֹּל! אִם אָדָם יַרְבֶּה בִּתְפִלּוֹת עַל נְקֻדָּה מְסֻיֶּמֶת, הוּא יִרְאֶה בְּחוּשׁ אֵיךְ הוּא מְקַבֵּל דַּעַת. וְרֹב הַמִּקְרִים שֶׁבֶּעָבָר הָיָה נִכְשָׁל בָּהֶם בְּכַעַס, עַתָּה הֵם אֵינָם בִּכְלָל נִסָּיוֹן בִּשְׁבִילוֹ. וּצְרִיכִים לִזְכֹּר, שֶׁבְּכָל הָעֲבוֹדוֹת שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לַעֲבֹד, וּבִפְרָט בָּעֲבוֹדָה עַל הַכַּעַס, צְרִיכָה לִהְיוֹת עִקַּר תְּפִלָּתוֹ עַל אֱמוּנָה. שֶׁיְּבַקֵּשׁ מֵה’ יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּתֵּן לוֹ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה. כִּי כָּל הַכַּעַס הוּא אַךְ וְרַק מֵחֲמַת חֶסְרוֹן אֱמוּנָה, כַּאֲשֶׁר יִתְבָּאֵר בְּהַרְחָבָה בַּפֶּרֶק ‘הָאֱמוּנָה בַּמִּדּוֹת’.
ו. יְבַקֵּשׁ מַתְּנַת חִנָּם. אֲפִלּוּ כְּבָר הִרְבָּה מְאֹד בִּתְפִלּוֹת, וַעֲדַיִן הוּא נִכְשָׁל הַרְבֵּה בְּכַעַס, תָּמִיד יִזְכֹּר שֶׁה’ אֵינוֹ חַיָּב לוֹ כְּלוּם. וְיַמְשִׁיךְ לְבַקֵּשׁ בְּרַחֲמִים וּבְתַחֲנוּנִים מַתְּנַת חִנָּם. וְכָךְ לְעוֹלָם לֹא תִּקְצַר רוּחוֹ, וְלֹא יִתְיָאֵשׁ וְלֹא יֵחָלֵשׁ מֵהַתְּפִלָּה. וְסוֹף כָּל סוֹף יִזְכֶּה בְּוַדַּאי לָצֵאת מִמִּדַּת הַכַּעַס בִּשְׁלֵמוּת, כְּמוֹ שֶׁזָּכוּ רַבִּים שֶׁהָלְכוּ בִּתְמִימוּת עַל פִּי הַצְּעָדִים הַנַּ"ל.
ז. תּוֹדָה וְהוֹדָאָה. יוֹדֶה בְּכָל יוֹם לְבוֹרֵא עוֹלָם עַל עֶצֶם זֶה, שֶׁהוּא מְזַכֶּה אוֹתוֹ לְהִתְפַּלֵּל עַל מִדַּת הַכַּעַס. וְיוֹדֶה לוֹ עַל כָּל נִסָּיוֹן שֶׁל כַּעַס, שֶׁזָּכָה לַעֲמֹד בּוֹ. וַאֲפִלּוּ לֹא עָמַד בּוֹ בִּשְׁלֵמוּת, אֶלָּא רַק עָצְמַת כַּעְסוֹ יָרְדָה. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, יוֹדֶה לְבוֹרֵא עוֹלָם עַל נְקֻדָּה וּנְקֻדָּה שֶׁמְּזַכֶּה אוֹתוֹ בָּהּ, וְכָךְ תִּהְיֶה לוֹ הִתְחַזְּקוּת לְהַמְשִׁיךְ הָלְאָה בַּעֲבוֹדָתוֹ. וּבוֹרֵא עוֹלָם יַעֲזֹר לוֹ, מֵחֲמַת שֶׁרוֹאֶה שֶׁמּוֹדֶה לוֹ כָּרָאוּי.

לְהַתְחִיל לָלֶכֶת

מַעֲשֶׂה שֶׁהָלְכוּ כַּמָּה חֲבֵרִים לְטִיּוּל. בְּדֶרֶךְ הִלּוּכָם רָאוּ אָדָם עוֹמֵד עַל אֵם הַדֶּרֶךְ. לְאַחַר כַּמָּה יָמִים, כְּשֶׁחָזְרוּ, רָאוּ שֶׁהוּא עֲדַיִן עוֹמֵד בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: "מַדּוּעַ אַתָּה עוֹמֵד כָּאן?" אָמַר: "אֲנִי רוֹצֶה לְהַגִּיעַ לִירוּשָׁלַיִם". שְׁאָלוּהוּ: "כַּמָּה יָמִים אַתָּה עוֹמֵד כָּךְ?" "כְּבָר שָׁבוּעַ", עָנָה לָהֶם. אָמְרוּ לוֹ: "כָּל כָּךְ הַרְבֵּה יָמִים אַתָּה עוֹמֵד כָּאן, וּמְצַפֶּה לְהַגִּיעַ כָּךְ לִירוּשָׁלַיִם? לוּ הָיִיתָ מַתְחִיל לָלֶכֶת, גַּם אִם הָיִיתָ זוֹחֵל עַל אַרְבַּע, כְּבָר הָיִיתָ מַגִּיעַ לִירוּשָׁלַיִם…"
הַנִּמְשָׁל הוּא: אָדָם שֶׁרוֹצֶה לְתַקֵּן אֶת עַצְמוֹ וְלַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה. הוּא אָמְנָם רוֹצֶה לְהִשְׁתַּנּוֹת, אֲבָל הוּא חוֹשֵׁב שֶׁזֶּה יִקְרֶה לְבַד. וְהוּא דּוֹמֶה לְאוֹתוֹ אֶחָד, שֶׁעוֹמֵד עַל אֵם הַדֶּרֶךְ וּמְחַכֶּה לְהַגִּיעַ לִירוּשָׁלַיִם, בְּלִי שֶׁיַּעֲשֶׂה שׁוּם צַעַד לְכִוּוּן הַמַּטָּרָה.
יָדוּעַ הַפִּתְגָּם הָעֲמָמִי: גַּם דֶּרֶךְ שֶׁל אֶלֶף קִילוֹמֶטֶר מַתְחִילָה בְּצַעַד אֶחָד! אַף עַל פִּי שֶׁהַדֶּרֶךְ לִפְעָמִים אֲרֻכָּה, צָרִיךְ, עַל כָּל פָּנִים, לְהַתְחִיל לָלֶכֶת בָּהּ בִּשְׁבִיל לְהַגִּיעַ לִמְחוֹז חֶפְצוֹ.
הַצַּעַד הָרִאשׁוֹן בַּדֶּרֶךְ לְתִקּוּן וְלִתְשׁוּבָה הוּא לִקְבֹּעַ לוֹ לְפָחוֹת שָׁעָה (שִׁשִּׁים דַּקּוֹת) לְחֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ וְלִתְפִלָּה. אָדָם שֶׁרוֹצֶה לְהִשְׁתַּנּוֹת, חַיָּב לְיַחֵד לְשֵׁם כָּךְ שָׁעָה בְּכָל יוֹם, שֶׁבַּזְּמַן הַזֶּה הוּא שׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ בְּ’תִקּוּן הַמִּשְׁפָּט’ עַל כָּל מַעֲשָׂיו וְעַל רְצוֹנוֹתָיו, וּמִתְפַּלֵּל עַל כָּל פְּרָט וּפְרָט בְּחַיָּיו הַצָּרִיךְ תִּקּוּן. וְכֵן מוֹדֶה עַל מַה שֶּׁהוּא כְּבָר זָכָה לוֹ, וּמִתְפַּלֵּל שֶׁיַּמְשִׁיךְ לְהַחֲזִיק בּוֹ וְכַדּוֹמֶה.
אָדָם שֶׁרוֹצֶה לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה וּלְתַקֵּן אֶת מַעֲשָׂיו, וְאֵינוֹ קוֹבֵע לָזֶה זְמַן לְמִשְׁפָּט וְלִתְפִלָּה, דּוֹמֶה לְאָדָם שֶׁרוֹצֶה לְהַגִּיעַ לְאֵיזֶה מָקוֹם, וְאֵינוֹ צוֹעֵד לְכִוּוּנוֹ. כִּי הַכְּלִי הַמַּעֲשִׂי הַיְחִידִי שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם בִּשְׁבִיל לְתַקֵּן אֶת מִדּוֹתָיו וְלָצֵאת מִתַּאֲווֹתָיו וּלְהִתְרַחֵק מִכָּל הָעֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, דְּהַיְנוּ, לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה – הוּא חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ יוֹם יוֹמִי וּתְפִלָּה.
וְדַע שֶׁאֵין לוֹ לָאָדָם לְהִסְתַּפֵּק בַּמֶּה שֶׁמִּתְפַּלֵּל אֶת שְׁלֹשׁ הַתְּפִלּוֹת מִתּוֹךְ הַסִּדּוּר, שֶׁהֲרֵי מְעַטִּים זוֹכִים לְכַוֵּן בָּהֶם כָּרָאוּי. וְאַף מִי שֶׁמְּכַוֵּן הֵיטֵב, סוֹף כָּל סוֹף כָּל בַּקָּשָׁתוֹ מִסְתַּכֶּמֶת בְּכַמָּה שׁוּרוֹת בִּלְבַד. וְאֵיךְ יָכוֹל הוּא לְצַפּוֹת לְהִשְׁתַּנּוֹת וְלַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה מִכַּמָּה שׁוּרוֹת שֶׁאוֹמֵר? וּבִפְרָט שֶׁבַּתְּפִלָּה הַקְּבוּעָה אֵין אֶת כָּל הַצְּרָכִים הַמִּשְׁתַּנִּים, שֶׁהָאָדָם נִתְקָל בָּהֶם בִּפְרָטִיּוּת, כְּגוֹן כְּשֶׁצָּרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל עַל הַזִּוּוּג, עַל שְׁלוֹם בַּיִת, עַל מִדּוֹת טוֹבוֹת וְכַדּוֹמֶה. וְכָל שֶׁכֵּן, נִסְיוֹנוֹת שֶׁעוֹבְרִים עָלָיו, שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם. כָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ וְעוֹד הַרְבֵּה אֵינָם מוֹצְאִים בִּטּוּי בַּתְּפִלָּה, שֶׁהָאָדָם מִתְפַּלֵּל מִן הַסִּדּוּר.