בגן האמונה המבואר עמוד שפז

בגן האמונה המבואר עמוד שפז

מַה נִּקְרָא שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם דַּעַת? רַק שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִשּׁוּב הַדַּעַת. וּבְוַדַּאי זֶה מוּבָן מְאֹד. וְכִי בִּלְבּוּל הַדַּעַת נִּקְרָא דַּעַת? טֵרוּף הַדַּעַת נִקְרָא דַּעַת? וְזֹאת צְרִיכִים לְהָבִין, שֶׁכָּל הַבִּלְבּוּלִים וְרִבּוּי הַמַּחֲשָׁבוֹת וַחֲלוּקַת הָעֵצָה שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם, פַּעַם חוֹשֵׁב כָּךְ, וּפַעַם חוֹשֵׁב כָּךְ, הַכֹּל בְּגֶדֶר בִּלְבּוּל וְטֵרוּף הַדַּעַת. וּפֵרוּשׁוֹ, שֶׁלְּמַעֲשֶׂה אֵין לָאָדָם דַּעַת. כִּי דַּעַת – פֵּרוּשׁוֹ, שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִשּׁוּב הַדַּעַת, וּבָרוּר לוֹ מָה הָאֱמֶת בְּכָל מַצָּב; מַה הַתַּכְלִית; מֶה עָלָיו לַעֲשׂוֹת; מַה הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה לָלֶכֶת בָּהּ – זֶה נִּקְרָא שֶׁיֵּשׁ לוֹ דַּעַת.
וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁיֵּשׁ לָאָדָם אֵיזֶה דְּבָרִים, שֶׁאֵינָם בְּרוּרִים לוֹ, אֲבָל לְפָחוֹת הוּא יוֹדֵעַ, שֶׁהָעִנְיָן הַזֶּה אֵינוֹ מְבֹרָר אֶצְלוֹ, וְשֶׁצָּרִיךְ הוּא לְבָרְרוֹ וּלְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ מָה הָאֱמֶת בַּמִּקְרֶה הַזֶּה, גַּם זֶה נִקְרָא שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִשּׁוּב הַדַּעַת. שֶׁבָּרוּר לוֹ, שֶׁבְּעִנְיָן זֶה וְזֶה עֲדַיִן הוּא לֹא בֵּרֵר אֶת הָאֱמֶת.
וְהִנֵּה, אוֹתוֹ אָדָם שֶׁהִתְפַּלֵּל עַל הַכַּעַס, וְכֵן כָּל אָדָם אַחֵר שֶׁמִּתְפַּלֵּל עַל שְׁלוֹם בַּיִת, עַל שִׂמְחָה, עַל שְׁמִירַת עֵינַיִם אוֹ עַל כָּל דָּבָר אַחֵר, חַיָּב לְהַקְדִּים יִשּׁוּב הַדַּעַת לִתְפִלָּתוֹ. וְאוֹתוֹ יִשּׁוּב הַדַּעַת חַיָּב לִהְיוֹת בָּרוּר לְגַמְרֵי, עַד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ שֵׂכֶל מְיֻשָּׁב חָזָק וְתַקִּיף, שֶׁכָּךְ וְכָךְ הָאֱמֶת, וְכָךְ וְכָךְ רְצוֹן ה’, וְשׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם לֹא יָזִיז אוֹתוֹ מֵהָאֱמֶת הַזֹּאת. וְרַק אַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל וִיבַקֵּשׁ מֵה’, שֶׁיִּזְכֶּה לִחְיוֹת עַל פִּי הַשֵּׂכֶל הַזֶּה. וּזְכֹר אַרְבַּע מִלִּים אֵלּוּ הֵיטֵב: שֵׂכֶל. מְיֻשָּׁב. חָזָק. תַּקִּיף – כִּלְשׁוֹן רַבִּי נַחְמָן.
וְהַהֶסְבֵּר לְכָךְ פָּשׁוּט: הִנֵּה הַתְּפִלָּה, פְּעֻלָּתָהּ לְהַכְנִיס אֶת הַדַּעַת אֶל תּוֹךְ הַלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ". וְאִם הָאָדָם אֵינוֹ מְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ הֵיטֵב, וַעֲדַיִן יֵשׁ לוֹ בִּלְבּוּלִים וּסְפֵקוֹת מָה הָאֱמֶת, וְהוּא מִתְפַּלֵּל, אֲזַי לְמַעֲשֶׂה הוּא מַכְנִיס דַּעַת מְבֻלְבֶּלֶת אֶל תּוֹךְ הַלֵּב. וְלָכֵן, בְּעֵת הַנִּסָּיוֹן הוּא נִכְשָׁל… כִּי אַף שֶׁהִתְפַּלֵּל, עֲדַיִן יֵשׁ לוֹ סְפֵקוֹת, וְשָׁם הַיֵּצֶר הָרָע תּוֹפֵס אוֹתוֹ.
לְעֻמַּת זֹאת, כַּאֲשֶׁר יֵשׁ לוֹ דַּעַת מְיֻשֶּׁבֶת, מְבֹרֶרֶת, וְאוֹתָהּ הוּא מַכְנִיס לְתוֹךְ הַלֵּב עַל יְדֵי תְּפִלָּה, אָז זֶה נִקְרָא שֶׁיֵּשׁ לוֹ דַּעַת. וּמִמֵּילָא, "דַּעַת קָנִיתָ, מֶה חָסַרְתָּ…", הוּא חַי עַל פִּי הַדַּעַת הַזֹּאת הַבְּרוּרָה וְהַמְיֻשֶּׁבֶת, וְאֵין לַיֵּצֶר הָרָע שׁוּם מָקוֹם לְהֵאָחֵז וּלְהַכְשִׁיל אוֹתוֹ.
לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁבּוֹנֶה חוֹמָה מִפְּנֵי הָאוֹיְבִים. אִם הַחוֹמָה שְׁלֵמָה בְּלִי פְּרָצוֹת, הִיא תּוֹעִיל וְתִשְׁמֹר עָלָיו מִפְּנֵי כָּל נִסְיוֹן חֲדִירָה. אֲבָל אִם הַחוֹמָה הַזֹּאת פְּרוּצָה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, אַף שֶׁהִיא חוֹמָה עָבָה וַחֲזָקָה, הָאוֹיֵב יִכָּנֵס דֶּרֶךְ אוֹתָן פְּרָצוֹת, וְלֹא הוֹעִילָה הַחוֹמָה כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מִשְׁלֵי כה): "עִיר פְּרוּצָה אֵין חוֹמָה אִישׁ אֲשֶׁר אֵין מַעְצָר לְרוּחו"ֹ.
כִּי הַשֵּׂכֶל – זוֹ הַחוֹמָה שֶׁל הָאָדָם, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ (למ"ת ח’), שֶׁהַשֵּׂכֶל הוּא מְחִצּוֹת פְּרוּסוֹת כְּנֶגֶד כָּל הַתַּאֲווֹת. וְעַל יְדֵי שֶׁהָאָדָם מְיַשֵּׁב אֶת שִׂכְלוֹ, וּמַכְנִיס אוֹתוֹ לְתוֹךְ הַלֵּב, זֶה נִקְרָא שֶׁבָּנָה חוֹמָה שְׁלֵמָה. אֲבָל כְּשֶׁהוּא אֵינוֹ מְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ, אֲזַי אַף שֶׁמִּתְפַּלֵּל – הוּא לְמַעֲשֶׂה בּוֹנֶה חוֹמָה בַּעֲלַת פְּרָצוֹת. וּמַה הַפֶּלֶא שֶׁהוּא נִכְשָׁל שׁוּב וָשׁוּב בְּכַעַס, בִּשְׁלוֹם בַּיִת וְכוּ’.
לְדֻגְמָא: בְּעִנְיַן הַכַּעַס, אָמְנָם הָאָדָם מִתְפַּלֵּל עַל הַכַּעַס, אֲבָל אִם הוּא יִהְיֶה אֲמִתִּי עִם עַצְמוֹ, הוּא יִרְאֶה שֶׁאֲפִלּוּ בְּתוֹךְ כְּדֵי שֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל, הוּא עֲדַיִן אֵינוֹ חָזָק בְּדַעְתּוֹ, שֶׁאֵין מַצָּב בָּעוֹלָם שֶׁהוּא יִכְעַס! וְאִם יִתְבּוֹנֵן, יִרְאֶה שֶׁלְּפִי דַּעְתּוֹ עֲדַיִן יֶשְׁנָם מַצָּבִים, שֶׁבָּהֶם הוּא מַרְגִּישׁ, שֶׁצָּרִיךְ לִכְעֹס בָּהֶם, שֶׁחוֹבָה לִכְעֹס בָּהֶם, שֶׁמִּצְוָה לִכְעֹס בָּהֶם, שֶׁמִּשְׁתַּלֵּם לִכְעֹס בָּהֶם וְכוּ’. וּמִמֵּילָא, יוֹצֵא שֶׁעַל אוֹתָם מַצָּבִים הוּא אֵינוֹ מְבַקֵּשׁ לֹא לִכְעֹס בָּהֶם, אֶלָּא הוּא מִתְפַּלֵּל לֹא לִכְעֹס, לְפִי מַה שֶּׁהוּא מֵבִין שֶׁצָּרִיךְ לֹא לִכְעֹס. וּבָהֶם בֶּאֱמֶת ה’ עוֹזֵר לוֹ לֹא לִכְעֹס. רַק בְּאוֹתָם מַצָּבִים, שֶׁבָּהֶם לֹא בָּרוּר לוֹ שֶׁאָסוּר לִכְעֹס, שָׁם ה’ אֵינוֹ עוֹזֵר לוֹ – כִּי עַל הַמַּצָּבִים הַלָּלוּ הוּא לֹא בִּקֵּשׁ כְּלָל, מֵאַחַר שֶׁלְּדַעְתּוֹ אֵינָם בְּגֶדֶר שֶׁל אִסּוּר הַכַּעַס!
אֲבָל אִם הָיָה מְיַשֵּׁב אֶת דַּעְתּוֹ הֵיטֵב, מַה זֶּה כַּעַס, מַה הַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת, הַאִם יֵשׁ מַצָּב שֶׁמֻּתָּר לִכְעֹס בּוֹ, הַאִם יֶשְׁנָהּ אֵיזוֹ מְצִיאוּת שֶׁהַכַּעַס מִשְׁתַּלֵּם, מַה הַגָּדֵר שֶׁל הַכַּעַס, אוּלַי בִּשְׁבִיל חִנּוּךְ מֻתָּר לִכְעֹס, אוֹ אוּלַי בִּשְׁבִיל שְׁלוֹם בַּיִת, בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה, כָּךְ יְיַשֵּׁב אֶת דַּעְתּוֹ, וִיבָרֵר לְעַצְמוֹ מָה הָאֱמֶת.