בגן האמונה המבואר עמוד שצט

בגן האמונה המבואר עמוד שצט

הַהֶסְבֵּר לְכָךְ הוּא, שֶׁכַּאֲשֶׁר אָדָם רוֹאֶה וּמֵבִין אֶת כָּל הַהַסְתָּרוֹת וְאֶת הַסַּכָּנוֹת וְאֶת הַקְּשָׁיִים שֶׁהִזְכַּרְנוּ, וְהוּא רוֹאֶה אֶת אַפְסִיּוּתוֹ וְאֶת חֹסֶר הָאוֹנִים שֶׁלּוֹ, זֶה מֵבִיא אוֹתוֹ לִפְנוֹת אֶל הַבּוֹרֵא וּלְבַקֵּשׁ אֶת עֶזְרָתוֹ בְּכָל רֶגַע וָרֶגַע. וּבְכָל נִסָּיוֹן שֶׁעוֹבֵר, וּבְכָל קֹשִׁי אוֹ בְּכָל מְנִיעָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, הוּא מִיָּד פּוֹנֶה אֶל הַבּוֹרֵא לְעֶזְרָה. וְנִמְצָא שֶׁאוֹתָן הַסְתָּרוֹת רַק מְקָרְבוֹת אוֹתוֹ אֶל ה’, וְהֵן הַנּוֹתְנוֹת לוֹ אֶת הַדְּחִיפָה לְהַכִּיר אוֹתוֹ וְלָדַעַת אוֹתוֹ.
אָמְנָם, צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְחַזְּקוּת רַבָּה בְּעֵת הַקֹּשִׁי וּבְעֵת הַנִּסָּיוֹן, וְלִזְכֹּר הֵיטֵב שֶׁהַנִּסָּיוֹן בָּא לְקָרֵב אוֹתוֹ, וְלֹא לְהַרְחִיק אוֹתוֹ. כִּי כָּל הַנִסָּיוֹן הוּא, שֶׁלּוֹקְחִים לָאָדָם אֶת הַשֵּׂכֶל, וְלָכֵן, אֵין לוֹ בְּרֵרָה, אֶלָּא לִצְעֹק אֶל ה’, שֶׁיַּעֲזֹר לוֹ לַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן.
וְדַע נֶאֱמָנָה – אִלּוּ לֹא הָיָה הָאָדָם נִמְצָא בְּסַכָּנוֹת וּבְהַסְתָּרוֹת גְּדוֹלוֹת כָּל כָּךְ, כְּגוֹן שֶׁתְּנָאֵי הַקִּיּוּם בָּעוֹלָם הָיוּ קַלִּים, וְלֹא הָיוּ בָּהֶם סֵבֶל, צַעַר וּמַכְאוֹב, וְהַגּוּף קַל וְנֹחַ, וְדֶרֶךְ הַתּוֹרָה בְּרוּרָה וּסְלוּלָה – הוּא לֹא הָיָה מִתְקָרֵב אֶל ה’ כְּלָל! כִּי הוּא לֹא הָיָה צָרִיךְ אֶת ה’. וְלֹא הָיְתָה בָּאָה שׁוּם תּוֹעֶלֶת לַנְּשָׁמָה בִּירִידָתָהּ לָעוֹלָם הַזֶּה, וְהָיְתָה יְכוֹלָה בְּאוֹתָהּ מִדָּה לְהִשָּׁאֵר תַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד, וְלִלְמֹד שָׁם תּוֹרָה, וּלְהִתְעַנֵּג עַל ה’.
כִּי זוֹ הַתַּכְלִית שֶׁל כָּל הַהַסְתָּרוֹת הָרַבּוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁבּוֹרֵא עוֹלָם שָׂם אֶת הָאָדָם בְּמַצָּב, שֶׁבּוֹ הוּא צָרִיךְ אוֹתוֹ וְאֶת עֶזְרָתוֹ בְּכָל רֶגַע וָרֶגַע בַּחַיִּים. וְלֹא רַק כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ צָרוֹת אוֹ קְשָׁיִים אוֹ הִתְגַּבְּרוּת שֶׁל תַּאֲווֹת, אֶלָּא אַף כַּאֲשֶׁר עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת. כִּי גַּם שָׁם צָרִיךְ הוּא אֶת עֶזְרָתוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא, שֶׁיַּדְרִיךְ אוֹתוֹ וְשֶׁיַּעֲזֹר לוֹ לְכַוֵּן לָאֱמֶת. שֶׁיְּזַכֶּה אוֹתוֹ לַעֲשׂוֹת כָּל מִצְוָה בַּכַּוָּנָה הָרְאוּיָה, וְכַדּוֹמֶה. כְּמוֹ שֶׁצָּעַק דָּוִד הַמֶּלֶךְ הַרְבֵּה מְאֹד: "הַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתְּךָ", "אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי", "הוֹרֵנִי ה’ דֶּרֶךְ חֻקֶּיךָ", "הֲבִינֵנִי וְאֶצְּרָה תוֹרָתֶךָ", "הַדְרִיכֵנִי בִּנְתִיב מִצְוֹתֶיךָ", "הַט לִבִּי אֶל עֵדְוֹתֶיךָ", וְעוֹד וָעוֹד.
נִמְצָא שֶׁהַהַסְתָּרוֹת הֵן טוֹבָה גְּדוֹלָה, כִּי הֵן הַגּוֹרְמוֹת שֶׁהָאָדָם תָּמִיד צָרִיךְ אֶת ה’! הוּא צָרִיךְ אֶת ה’ בִּשְׁבִיל לְהִתְגַּבֵּר עַל חֻקֵּי הַטֶּבַע הַקָּשִׁים; הוּא צָרִיךְ אֶת ה’ בִּשְׁבִיל לְהִתְגַּבֵּר עַל הַגּוּף וְעַל תַּאֲווֹתָיו הַמְגֻשָּׁמוֹת; הוּא צָרִיךְ אֶת ה’ בִּשְׁבִיל לְהִתְגַּבֵּר עַל הַמְּנִיעוֹת, שֶׁבָּאִים מִבְּנֵי אָדָם שֶׁסְּבִיבוֹ; הוּא צָרִיךְ אֶת ה’ בִּשְׁבִיל לְהִתְגַּבֵּר עַל קְשָׁיֵי הַקִּיּוּם; וְהוּא צָרִיךְ אֶת ה’ בִּשְׁבִיל לְכַוֵּן לַאֲמִתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה.
וְהִנֵּה אָנוּ עֵדִים לְכָךְ, שֶׁאֲנָשִׁים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כָּל טוּב, אֵינָם מִתְקָרְבִים כָּל כָּךְ אֶל ה’ יִתְבָּרַךְ. אוּלָם לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר, הֵם בְּוַדַּאי צְרִיכִים אֶת ה’, כִּי מֵאַחַר שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה – אֵין לוֹ שׁוּם תַּכְלִית, עַל כֵּן, אַף מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶת כָּל הַהַצְלָחוֹת שֶׁל הָעוֹלָם, וְהַכֹּל הוֹלֵךְ לוֹ בְּקַלּוּת, חַיָּיו רֵיקִים וַחֲשׁוּכִים בְּלֹא אוֹר ה’. וְזֶה דָּבָר, שֶׁהֵעִידוּ עָלָיו אֲנָשִׁים, שֶׁכָּל הָעוֹלָם הָיָה בְּיָדָם, וְהֵם הִרְגִּישׁוּ שֶׁאֵין לָהֶם כְּלוּם – לֹא חַיּוּת וְלֹא שִׂמְחָה, רַק שִׁמָּמוֹן וְרֵיקָנוּת.
לָכֵן, צָרִיךְ גַּם אוֹתוֹ אָדָם, שֶׁיֵּשׁ לוֹ כָּל טוּב, לְהִתְעוֹרֵר וּלְהִתְבּוֹנֵן, שֶׁהַחַיִּים הוֹלְכִים וְכָלִים, וּבְסוֹפָם הָאָדָם מַשְׁאִיר אֶת כָּל עֲמָלוֹ מֵאַחֲרָיו. וְאַף מִתּוֹךְ הַהַרְחָבָה וּמִתּוֹךְ הַחַיִּים הַקַּלִּים יָבִין, שֶׁהוּא צָרִיךְ אֶת ה’ לְמַלֵּא אֶת הַצִּמָּאוֹן שֶׁל הַנְּשָׁמָה שֶׁלּוֹ, שֶׁאֵין לָהּ שׁוּם סִפּוּק מִכָּל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, וְיִתְקָרֵב אֶל הַבּוֹרֵא מֵאַהֲבָה.
נִמְצָא, שֶׁבּוֹרֵא עוֹלָם יָצַר מְצִיאוּת, שֶׁכֻּלָּם צְרִיכִים אוֹתוֹ תָּמִיד. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ קְשָׁיִים, הוּא בְּוַדַּאי צָרִיךְ אֶת ה’. וְגַם מִי שֶׁנּוֹלַד כְּשֶׁכַּפִּית שֶׁל זָהָב בְּפִיו, צָרִיךְ אֶת ה’ כְּדֵי לִמְצֹא אֶת הַחַיִּים, כִּי בְּוַדַּאי הַחַיִּים בְּלֹא ה’ אֵינָם חַיִּים.
וּבֶאֱמֶת, אָדָם שֶׁחַי אֶת הַתַּכְלִית שֶׁלּוֹ, וְהוּא מְדַבֵּר עִם הַבּוֹרֵא עַל כָּל דָּבָר, מִתְיָעֵץ אִתּוֹ, וּמְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ בְּכָל מַצָּב וּמַצָּב לְפִי הָעִנְיָן, הַבּוֹרֵא אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא עָלָיו קְשָׁיִים מְיֻחָדִים אוֹ צָרוֹת וּמַשְׁבֵּרִים בִּשְׁבִיל לְעוֹרֵר אוֹתוֹ לִפְנוֹת אֵלָיו, וְחַיָּיו מִתְנַהֲלִים בְּרֹגַע וּבְנֹעַם.
כִּי כַּאֲשֶׁר הָאָדָם יוֹדֵעַ, שֶׁתַּכְלִית חַיָּיו הִיא לְהַכִּיר אֶת הַבּוֹרֵא, אֲזַי הַכֹּל טוֹב לוֹ וּמָתוֹק לוֹ, וּמִכָּל דָּבָר שֶׁקּוֹרֶה לוֹ, הוּא מוֹצֵא רְמָזִים כֵּיצַד לְהִתְקָרֵב לַבּוֹרֵא. מִמִּקְרֶה אֶחָד הוּא מִתְעוֹרֵר לְתַקֵּן אֵיזֶה פְּגָם, מִמִּקְרֶה אַחֵר הוּא לוֹמֵד אֵיזוֹ דַּעַת שֶׁהָיְתָה חֲסֵרָה לוֹ, וְשֶׁהַבּוֹרֵא רָצָה לְלַמְּדוֹ. מִדָּבָר זֶה הוּא מִתְעוֹרֵר לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה עַל אֵיזֶה נוֹשֵׂא, וּמִדָּבָר אַחֵר הוּא מִתְעוֹרֵר לִתְשׁוּבָה, לְרָצוֹן וְכוּ’ וְכוּ’. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר – כָּל חַיָּיו עַל כָּל מִקְרֵיהֶם הוֹפְכִים לְהַרְמוֹנְיָה שֶׁל הִתְקָרְבוּת לַה’ יִתְבָּרַךְ.