בגן האמונה המבואר עמוד תא

בגן האמונה המבואר עמוד תא

לְאַט לְאַט אֲבָל בָּטוּחַ

עוֹד הֶסְבֵּר לְכָל הַהַסְתָּרוֹת שֶׁמָּנִינוּ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁאוֹר ה’ הוּא אֵין סוֹף, אִי אֶפְשָׁר לָאָדָם לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יְשִׁירוֹת, בְּלִי שׁוּם מְנִיעוֹת וּבְלִי מָסַכִּים, כִּי הוּא בְּוַדַּאי יִתְבַּטֵּל מִמְּצִיאוּתוֹ לְנֹכַח הָאוֹר הֶעָצוּם וְהָאֵין סוֹפִי שֶׁל הַבּוֹרֵא – וְיָמוּת, אוֹ יִשְׁתַּגַּע, אוֹ יַגִּיעַ לִכְפִירוֹת, חַס וְשָׁלוֹם. כַּיָּדוּעַ, הַמַּעֲשֶׂה מֵאַרְבָּעָה שֶׁנִּכְנְסוּ לַפַּרְדֵּס (שֶׁעָלוּ לְהֵיכָלוֹת עֶלְיוֹנִים) – הָאֶחָד מֵת, הַשֵּׁנִי הִשְׁתַּגַּע, הַשְּׁלִישִׁי נִהְיָה אֶפִּיקוֹרוֹס, וְרַק רַבִּי עֲקִיבָא נִכְנַס בְּשָׁלוֹם וְיָצָא בְּשָׁלוֹם. אֲבָל עַל יְדֵי הַמְּנִיעוֹת וְעַל יְדֵי הַמָּסַכִּים הָאָדָם יָכוֹל לְקַבֵּל אֶת הָאוֹר בְּהַדְרָגָה, בְּדֶּרֶךְ שֶׁל רָצוֹא וָשׁוֹב, בְּלִי שֶׁיִּגָּרֵם לוֹ שׁוּם נֵזֶק.
כִּי בְּכָל פַּעַם שֶׁאָדָם מִתְגַּבֵּר עַל אֵיזוֹ מְנִיעָה אוֹ עַל קֹשִׁי – כְּגוֹן שֶׁמִּתְגַּבֵּר קְצָת עַל אֵיזוֹ תַּאֲוָה – הוּא מְקַבֵּל קְצָת מֵאוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאַחַר כָּךְ כַּאֲשֶׁר שׁוּב מִתְגַּבֶּרֶת עָלָיו הַתַּאֲוָה, הוּא חוֹתֵר וּמִתְיַגֵּעַ עוֹד פַּעַם לְהִתְגַּבֵּר עָלֶיהָ, וְאָז הוּא מְקַבֵּל עוֹד קְצָת אוֹר, וְשׁוּב הַתַּאֲוָה מִתְגַּבֶּרֶת עָלָיו וְכוּ’ וְכוּ’. וְכֵן חוֹזֵר חָלִילָה בְּכָל מִינֵי אֳפָנִים וְצוּרוֹת, שֶׁדַּרְכָּם הָאָדָם עוֹלֶה מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה, וּבוֹנֶה כֵּלִים לְקַבֵּל אֶת אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ מְעַט מְעַט בְּהַדְרָגָה, בְּלִי שֶׁיַּזִּיק לוֹ.
וְזוֹהִי הַסִּבָּה, מַדּוּעַ זָכָה רַבִּי עֲקִיבָא לָצֵאת בְּשָׁלוֹם – מִשּׁוּם שֶׁנִּכְנַס בְּשָׁלוֹם, דְּהַיְנוּ, בְּהַדְרָגָה מְעַט מְעַט. וְאִלּוּ שְׁלֹשֶׁת חֲבֵרָיו שֶׁנִּפְגְּעוּ, זֶה מֵחֲמַת שֶׁנִּכְנְסוּ בְּבַת אַחַת, וְקִבְּלוּ אוֹר גָּדוֹל מֵעַל הַיְכֹלֶת שֶׁל הַכֵּלִים שֶׁהֵכִינוּ. וְזֶה הִזִּיק לָהֶם לְכָל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ.
וְלָכֵן, דַּוְקָא רַבִּי עֲקִיבָא הוּא שֶׁזָּכָה לָצֵאת בְּשָׁלוֹם. כִּי רַבִּי עֲקִיבָא הָיָה בֶּן גֵּרִים, וְהָיָה צָרִיךְ יְגִיעָה עֲצוּמָה לְזַכֵּךְ אֶת גּוּפוֹ הַמְגֻשָּׁם. גַּם לֹא הָיְתָה לוֹ זְכוּת אָבוֹת וְלֹא יִחוּס וְלֹא מַעֲמָד, וְהָיָה עַם הָאָרֶץ עַד גִּיל אַרְבָּעִים, וְהוּא עָבַר מְנִיעוֹת וּקְשָׁיִים עֲצוּמִים. וְזֶה גָּרַם לוֹ לְהִתְגַּבֵּר בִּרְצוֹנוֹת חֲזָקִים וּלְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה. וְהוּא בָּכָה נְהָרוֹת שֶׁל דְּמָעוֹת, עַד שֶׁזָּכָה לְמַה שֶּׁזָּכָה. וּמִפְּנֵי שֶׁהָיוּ לוֹ מְנִיעוֹת גְּדוֹלוֹת הַרְבֵּה יוֹתֵר מִשֶּׁל חֲבֵרָיו, שֶׁהָיוּ בְּדֶרֶךְ ה’ מִלֵּידָתָם, וְאוֹתָן מְנִיעוֹת הֵן שֶׁגָּרְמוּ לוֹ לְהִתְגַּבֵּר בִּרְצוֹנוֹת וּבְכִסּוּפִים וּבִתְפִלּוֹת וּבְתַחֲנוּנִים. עַל יְדֵי זֶה הוּא בָּנָה כֵּלִים, שֶׁעַל יָדָם קִבֵּל אֶת הָאוֹר הַגָּדוֹל שֶׁל הַהֵיכָלוֹת הָעֶלְיוֹנִים, בְּלִי שֶׁזֶּה יַזִּיק לוֹ כְּלָל.
וְזֶהוּ חִזּוּק עָצוּם, שֶׁצָּרִיךְ כָּל אֶחָד לָדַעַת הֵיטֵב וּלְהַחְדִּיר לְלִבּוֹ, שֶׁהַקְּשָׁיִים הֵם לְטוֹבָה, וְהֵם הַמְעוֹרְרִים אֶת הָאָדָם לְהִתְקָרֵב אֶל הַבּוֹרֵא וּלְהִתְחַבֵּר אֵלָיו. וְכָל מִי שֶׁמִּתְגַּבְּרוֹת עָלָיו מְנִיעוֹת, וְלֹא הוֹלֵךְ לוֹ בַּחַיִּים, אִם יִזְכֶּה לְהִסְתַּכֵּל עַל הַכֹּל בֶּאֱמוּנָה, הוּא יִזְכֶּה בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר לְמַעֲלוֹת רָמוֹת, הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאֵלּוּ שֶׁהָלַךְ לָהֶם בְּקַלּוּת. כְּמוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, שֶׁזָּכָה בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר לִהְיוֹת גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, שֶׁלֹּא הָיָה, וְלֹא יִהְיֶה גָּדוֹל מִמֶּנּוּ בְּכָל הַדּוֹרוֹת. וְעָלָיו אָמַר מֹשֶׁה רַבֵּנוּ: רְאוּיָה תּוֹרָה שֶׁתִּנָּתֵן עַל יָדוֹ.
וּמֵעַתָּה גַּם בָּרוּר מְאֹד, שֶׁכָּל מִי שֶׁהוֹלֵךְ לוֹ בְּקַלּוּת, מַפְסִיד אֶת כָּל הַיִּתְרוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ בַּמְּנִיעוֹת. דְּהַיְנוּ, מֵפְסִיד מַה שֶּׁהַמְּנִיעוֹת גּוֹרְמוֹת לָאָדָם לְהָבִין אַפְסִיּוּתוֹ, וּמְבִיאוֹת אוֹתוֹ לְהַאֲמִין בַּה’, לִפְנוֹת אֵלָיו וְלִרְצוֹת אֶת קִרְבָתוֹ. וְלָכֵן, מִי שֶׁאֵין לוֹ קְשָׁיִים, יוֹתֵר קָשֶׁה לוֹ לְהִתְקַדֵּם בְּרוּחָנִיּוּת.

לְחַפֵּשׂ אֶת הָאוֹר

כָּל קֹשִׁי, שֶׁהָאָדָם מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּעֶזְרַת תְּפִלָּה, נוֹתֵן לוֹ הַכָּרָה נוֹסֶפֶת וִידִיעָה נוֹסֶפֶת בִּגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא. כִּי הַחֹשֶׁךְ וְהַקֹּשִׁי בָּאִים מֵחֶסְרוֹן הַדַּעַת, וְהָאָדָם הַמְבַקֵּשׁ לְהִתְגַּבֵּר עַל הַהַסְתָּרָה, מְבַקֵּשׁ בְּעֶצֶם אֶת הַדַּעַת שֶׁחֲסֵרָה לוֹ, אֶת אוֹר ה’ שֶׁנִּסְתַּר מִמֶּנּוּ. וְעַל יְדֵי זֶה הוּא מְקַבֵּל דַּעַת וְהַשָּׂגָה חֲדָשָׁה, שֶׁלּוּלֵא הַקֹּשִׁי שֶׁהָיָה לוֹ, לֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהִיא חֲסֵרָה לוֹ. כִּי הַהַסְתָּרָה הִיא הַמְגָרָה וְהַמְעוֹרֶרֶת אֶת הָאָדָם לְחַפֵּשׂ אֶת הַדַּעַת.