מוסריות לאורך כל הדרך

אדם עם יושר ומוסר בסיסיים לא יעלה
בדעתו לא להחזיר לאנשים חובות,
הרי איך יגרום צער למישהו? כיצד ימשיך
לישון בלילה כששנתו של מישהו אחר
נגזלת?
 
 
בגן האושר, חלק 3
 
זה תלוי רק בך
 
אם יטען אדם טענה כמו: מה אתם רוצים ממני? אין לי!
 
אז עליו לדעת דבר מאוד חשוב: מוליכים אדם בדרך בה הוא רוצה ללכת. אם יקבל בפנימיותו את האמת הזו – שעליו מוטל להחזיר את חובו ויהי מה, אם ייקח אחריות אמיתית על זה ויחליט בהחלטה חזקה שהוא לא יחסוך שום מאמץ – תפילה, תשובה, השתדלויות בריצות ובכל דבר אפשרי עד שיחזיר את חובו – אז משמים יראו את הרצון האמיתי שלו ויעזרו לו, והוא בודאי יחזיר את כל חובו.
 
כאשר אדם חזק בדעתו ויש לו את היושר והמוסר הבסיסיים, כשהוא מרגיש שזה לא יתכן שהוא לא יחזיר לאנשים להם הוא חייב כסף ובזמן, שהרי איך יתכן שיגרום צער לאי מי בעולם וכל שכן לזה שהיטיב לו – אז הוא בהחלט יחזיר את הכסף. הוא יעשה את כל מה שנדרש ממנו:
 
ברוחניות: יתפלל ויתחנן להשם שיעזור לו לא לצער שום אדם ויעשה תשובה על העוונות שגרמו לו להיקלע לחובות אלו.
 
בגשמיות: לא להתבטל ולעבוד בכל עבודה שניתנת, לשקול כל הוצאה ולמעט במותרות, ואף ילווה סכומים לזמן קצר כדי לא לאחר להחזיר את חובו, ויעשה כל מה שיש באפשרותו (אם יש בידיו נכסים או משהו שאפשר למכור) כדי להחזיר את כל חובותיו.
 
יושר בסיסי
 
האדמו"ר ממונסי אסר על אחד מחסידיו, שהיה בעל חוב, להשתתף בחתונת אחיו, שהתקיימה במקום רחוק מעיר מגוריו ואמר לו, מכיוון שיש לו חובות מן היושר הבסיסי שלא יוציא ממון על חתונת אחיו, אלא ייתן לבעל חובו את הכסף של הוצאות הנסיעה ואת הצ'ק שהתכוון לשים במעטפה…
 
אדם שחייב כסף לאחרים צריך לדעת שהכסף שנמצא אצלו בכיס אינו שלו! ובכל פעם שקונה משהו, או עושה איזה שימוש בכסף זה, עליו לקחת בחשבון שהוא משתמש בכספו של מי שהוא חייב לו.
 
מוסריות אינסופית
 
לכל אדם יש מידת יושר בסיסית. המוסריות שלו להחזיר חובות היא אינסופית. הוא נוטל את כל האחריות על עצמו והוא גם חזק בדעתו, ועושה הכל, כדי להחזיר את חובותיו. מדוע? משום שהשם רואה את היושר שלו ועוזר לו.
 
לעומת זאת, אדם שמרשה לעצמו לחשוב: אני אנוס! מה בידי לעשות? כלומר, כשהוא נופל לרפיון ומוכן לקבל ולחיות עם האפשרות שהוא לא יחזיר את החוב בזמן – עליו לדעת שהוא איבד את כל היושר והמוסריות שלו, את כל צלם האלוקים שלו. הוא לא יצליח להתגבר על החובות שלו לעולם. המצב שלו רק יחמיר והחובות יגדלו ויגדלו. ושוב, מדוע? מכיוון שהשם לא יעזור לו. השם רואה שלאדם כזה אין מוסריות פנימית להתחייב ולהחזיר את חובו. והרפיון אליו נפל הוא חוסר המוסריות שלו ורק בגלל זה השם עוזב אותו ולא עוזר לו, וממילא אדם זה הולך ושוקע בחובות.
 
אך אם יעשה תשובה על היושר שאיבד וייקח אחריות על עצמו, ועל חובותיו, ויהיה חזק בדעתו שהוא לא ישקוט ולא ינוח, אלא יעשה כל שביכולתו להחזיר את החוב, וירגיש שהוא לא מוכן בשום אופן לצער שום אדם וירבה בתפילה מעומק הלב, וישתדל – גם אם יצטרך לגלגל חובות מזה לזה ובלבד שיחזיר כל חוב בזמן – השם בודאי יעזור לו והוא יפרע את כל חובותיו.
 
המסר כאן הוא לכל אדם: יש לחזק את מידת היושר ולא להיכנס כלל למעגל החובות, אלא כשרואה אדם שמתחילים להיות לו חובות – ידע תחילה שכל עוד רוחו בו הוא יעשה הכל כדי להחזיר את חובותיו ובזמן! וכך בודאי מעגל החובות ילך ויקטן.
 
ואם כבר שקע בחובות גדולים, תחילה עליו לחזק את נחישותו ויושרו להחזיר חובותיו, ואחר כך לעשות את הפעולות הנדרשות – הן ברוחניות והן בגשמיות, כדי לתקן את הקלקולים שבעטיים הפך לבעל חוב.