בשדי יער עמוד 263-264

שִׁפְלוּת וַעֲנָוָה

הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה מַסְבִּיר אֶת כָּל עֹמֶק פְּנִימִיּוּת הַשֵּׂכֶל שֶׁיֵּשׁ בַּצִּוּוּי לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה – גַּם אַחֲרֵי כִּשָּׁלוֹן גָּדוֹל, אוֹ בְּעֵת נִסָּיוֹן קָשֶׁה, וּלְמַעֲשֶׂה הוּא מַסְבִּיר אֶת מִדַּת הַשִּׁפְלוּת וְהָעֲנָוָה. הַמֶּלֶךְ – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא – יוֹדֵעַ שֶׁיִּהְיוּ לָאָדָם יְרִידוֹת, כִּשְׁלוֹנוֹת, נְפִילוֹת וְכַדּוֹמֶה. וְהוּא מְצַוֶּה עָלָיו: תִּשָּׁאֵר בְּשִׂמְחָה! תִּרְאֶה שֶׁלֹּא תִּהְיֶה לְךָ עַצְבוּת! כְּשֵׁם שֶׁבִּרְצוֹנִי הִמְלַכְתִּי אוֹתְךָ וְנָתַתִּי לְךָ הַצְלָחָה, כָּךְ רְצוֹנִי שֶׁתִּשְׂמַח עַתָּה עִם הַכִּשָּׁלוֹן. וּכְשֵׁם שֶׁצִּוִּיתִיךָ שֶׁלֹּא לַחֲטֹא, כָּךְ מְצַוֶּה אֲנִי אוֹתְךָ שֶׁאִם כְּבָר חָטָאתָ – שֶׁלֹּא תִּהְיֶה לְךָ שׁוּם עַצְבוּת! הָאָדָם צָרִיךְ לָדַעַת: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׂמֵחַ בְּךָ! הוּא שָׂמֵחַ בְּךָ כַּאֲשֶׁר אַתָּה ‘מֶלֶךְ’ – כְּשֶׁיֵּשׁ לְךָ הַצְלָחָה. וְהוּא שָׂמֵחַ בְּךָ גַּם אַחֲרֵי שֶׁאַתָּה יוֹרֵד מִן הַמְּלוּכָה, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּכְשַׁלְתָּ, אֲבָל אַךְ וְרַק כַּאֲשֶׁר אַתָּה נִשְׁאָר בְּשִׂמְחָה. לָמָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב אֶת אוֹתוֹ אֶחָד שֶׁנִּשְׁאָר בְּשִׂמְחָה גַּם אַחֲרֵי שֶׁנִּכְשַׁל? כִּי זֶה מַרְאֶה שֶׁאוֹתוֹ אֶחָד מֻנָּח עַל הַקַּרְקַע וּמַכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ! הוּא לֹא חוֹשֵׁב שֶׁהוּא צַדִּיק אוֹ מְצִיאוּת אַחֶרֶת. הוּא מֵבִין שֶׁהוּא בְּסַךְ הַכֹּל בֶּן אָדָם מֻגְבָּל, הַמּוּעָד לַחֲטֹא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ”… לָכֵן הוּא יוֹדֵעַ שֶׁהוּא עָלוּל לִטְעוֹת וּלְהִכָּשֵׁל, וְאֵין הוּא מֻפְתָּע כְּלָל כַּאֲשֶׁר הוּא נִכְשָׁל. אַדְּרַבָּה, כַּאֲשֶׁר הוּא מַצְלִיחַ הוּא נִפְעָם מֵחַסְדּוֹ יִתְבָּרַךְ וְרַחֲמָיו הַמְּרֻבִּים שֶׁמַּשְׁפִּיעַ עָלָיו רוּחָנִיּוּת וֶאֱלֹקוּת, וְעוֹזֵר לוֹ לְהִתְגַּבֵּר עַל טִבְעוֹ הָרַע.

ה’ יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה ‘לְהַמְלִיךְ אֶת בְּנוֹ בְּחַיָּיו’, הוּא רוֹצֶה שֶׁהָאָדָם יַצְלִיחַ בְּמַעֲשָׂיו – בְּכֹחוֹ שֶׁל אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם. אֲבָל מַהוּ הַסִּימָן לְכָךְ שֶׁאָדָם רָאוּי לִמְלוּכָה זוֹ? רַק אִם הוּא מְסֻגָּל לֵירֵד מִמֶּנָּה וְלֹא לִפֹּל לְעַצְבוּת מִכָּךְ! לָמָּה? כִּי רַק כַּאֲשֶׁר אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁהַמַּלְכוּת שֶׁיֵּשׁ לוֹ, דְּהַיְנוּ הַהַצְלָחָה וְכַדּוֹמֶה, נְתוּנָה לוֹ מֵה’ יִתְבָּרַךְ בְּחֶסֶד וְאֵינָהּ שַׁיֶּכֶת לוֹ כְּלָל, רַק אָז רָאוּי הוּא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמַלְכוּת זוֹ. וְהַבִּטּוּי הַבָּדוּק בְּיוֹתֵר לְכָךְ שֶׁאָדָם בֶּאֱמֶת אוֹחֵז בְּמַדְרֵגָה זוֹ שֶׁל אֱמֶת וַעֲנָוָה, הִיא אִם הוּא נִשְׁאַר בְּשִׂמְחָה כַּאֲשֶׁר הַמַּלְכוּת וְהַהַצְלָחָה נִלְקָחִים מִמֶּנּוּ.כִּי רַק זוֹ הַהוֹכָחָה אִם זָכָה לְשִׂמְחָה אֲמִתִּית, כִּי הַשִּׂמְחָה הָאֲמִתִּית אֵינָהּ תְּלוּיָה בִּכְלוּם וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שִׂמְחָה אֲמִתִּית זֶה לֹא בִּגְלַל שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיזֶה דָּבָר, אֶלָּא הוּא שָׂמֵחַ לְלֹא שׁוּם סִבָּה, וְהוּא מְקַיֵּם אֶת הַפָּסוּק: אָנֹכִי אֶשְׂמַח בַּה’. אִם יוֹדֵעַ הוּא שֶׁהוּא בְּנוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ, וְרַק מִכֹּחַ אָבִיו הַמֶּלֶךְ הוּא מוֹלֵךְ עַתָּה, דְּהַיְנוּ שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהוּא בְּסַךְ הַכֹּל בָּשָׂר וָדָם, וְשֶׁיֵּצֶר הָרַע שׁוֹכֵן בְּקִרְבּוֹ וְאוֹרֵב לוֹ בְּכָל רֶגַע וְרֶגַע לְהַפִּילוֹ בְּרִשְׁתּוֹ, וּבְלִי הַמֶּלֶךְ הוּא לֹא יָכוֹל לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו, אֲזַי כַּאֲשֶׁר הוּא מַצְלִיחַ לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו, שֶׁאָז הוּא נִקְרָא ‘מֶלֶךְ’, הוּא יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה מֵאֵת ה’ בְּחַסְדּוֹ וּבְרַחֲמָיו עָלָיו, וְהוּא מוֹדֶה לוֹ עַל כָּךְ בִּמְאֹד מְאֹד. וְכַאֲשֶׁר אֵינוֹ מַצְלִיחַ – שֶׁיּוֹרֵד מִן הַמְּלוּכָה – הוּא אֵינוֹ רוֹאֶה בָּזֶה נְפִילָה, רַק חֲזָרָה לַמַּצָּב הָאֲמִתִּי שֶׁלּוֹ – בֶּן אָדָם בַּעַל יְצָרִים רָעִים, אָנֹכִיּוּת וְאַכְזָרִיּוּת, שֶׁה’ יִתְבָּרַךְ לֹא עָזַר לוֹ הַפַּעַם לְהִתְעַלּוֹת מֵעַל טִבְעוֹ. וְזֶה הַנִּסָּיוֹן שֶׁלּוֹ, שֶׁלֹּא יִתְגָּאֶה וְלֹא יַאֲשִׁים אֶת עַצְמוֹ וְלֹא יִרְדֹּף אֶת עַצְמוֹ, שֶׁבָּזֶה שֶׁהוּא נוֹפֵל לְכָל אֵלּוּ הַפְּגָמִים הוּא מַרְאֶה שֶׁלְּדַעְתּוֹ זֶה הָיָה בְּיָדוֹ לֹא לִפֹּל.

וְאִם תִּשְׁאַל מַדּוּעַ ה’ יִתְבָּרַךְ לֹא עָזַר לוֹ? מַדּוּעַ הֵנִיחַ לוֹ לִפֹּל מִן הַמְּלוּכָה? כִּי הוּא שָׁכַח שֶׁהוּא צָרִיךְ אֶת עֶזְרָתוֹ, וְשֶׁכֹּחוֹ לִמְלֹךְ בָּא רַק מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, וְנִכְנַס בּוֹ הַדִּמְיוֹן שֶׁל הָ’אֲנִי’. שֶׁחָשַׁב בְּלִבּוֹ: אֲנִי טוֹב. אֲנִי צַדִּיק. אֲנִי מִתְגַּבֵּר. אֲנִי הַמֶּלֶךְ… לָכֵן לֹא עָזְרוּ לוֹ מִשָּׁמַיִם, כְּדֵי שֶׁיִּתְעוֹרֵר מֵהַהֲזָיוֹת וְהַדִּמְיוֹנוֹת, וְיָשׁוּב אֶל הַמְּצִיאוּת שֶׁהוּא אֵינוֹ כְּלוּם, וְכִי ‘אִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזְרוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לוֹ’, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ: לוּלֵא אָבִיו מַמְלִיכוֹ ‘בְּחַיָּיו’ – מִכֹּחוֹ יִתְבָּרַךְ – אֵין לוֹ שׁוּם מַלְכוּת. עִקַּר הַנִּסָּיוֹן אַחֲרֵי הַנְּפִילָה הוּא לֹא לִפֹּל מִמֶּנָּה לְעַצְבוּת וּלְיֵאוּשׁ, שֶׁהֵם תַּכְלִית הַגַּאֲוָה. לָכֵן זֶהוּ הַנִּסָּיוֹן שֶׁבּוֹחֲנִים אוֹתוֹ אִם הִשִּׂיג אֶת מִדַּת הַשִּׂמְחָה, כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶת מִדַּת הַשִּׂמְחָה הוּא שָׂמֵחַ בְּכָל מַצָּב. וְגַם יֵדַע שֶׁזֶּהוּ רְצוֹן ה’ שֶׁהוּא יִהְיֶה בְּשִׂמְחָה אַחֲרֵי הַנְּפִילָה, וְיִחְיֶּה אֶת הָעֲנָוָה שֶׁפֵּרוּשָׁהּ שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַהַצְלָחָה שֶׁהָיְתָה לוֹ מִקֹּדֶם הָיְתָה מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָדַע שֶׁהוּא יִפֹּל, וְיָדַע שֶׁהוּא יִכָּשֵׁל! וְהוּא בְּעַצְמוֹ מְצַוֶּה עָלָיו לִהְיוֹת שָׂמֵחַ אַחַר הַנְּפִילָה. כָּאָמוּר, כַּאֲשֶׁר שׁוֹכְחִים שֶׁהַהַצְלָחָה הִיא מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, הַנְּפִילָה הִיא בִּלְתִּי נִמְנַעַת! לָכֵן בָּרֶגַע שֶׁיַּחֲשֹׁב שֶׁהוּא מֶלֶךְ בִּזְכוּת עַצְמוֹ, בָּזֶה הוּא מְנַתֵּק אֶת עַצְמוֹ מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא מְקוֹר חַיּוּתוֹ וְכֹחוֹ, וְהוּא נוֹפֵל מֵעַצְמוֹ. וְטוֹב מְאֹד שֶׁכָּךְ! אוּלַי עַכְשָׁו הוּא יִזְכֹּר שֶׁכָּל הַכֹּחַ שֶׁלּוֹ לִמְלֹךְ הוּא רַק מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ.
כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מִתְחַזֵּק לְהִשָּׁאֵר בְּשִׂמְחָה אַחֲרֵי הַנְּפִילָה, בָּזֶה הוּא מְתַקֵּן אֶת הַגּוֹרֵם לַנְּפִילָה שֶׁלּוֹ: הוּא שָׁכַח שֶׁהַכֹּחַ שֶׁלּוֹ הוּא מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, וְלָכֵן נָפַל מִמַּדְרֵגָתוֹ. וְכַאֲשֶׁר הוּא לֹא נוֹפֵל לְעַצְבוּת אֶלָּא הוּא שָׂמֵחַ, ה’ רוֹאֶה שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּחַ לֹא שַׁיָּךְ לוֹ, וַאֲזַי הוּא מַחֲזִיר אוֹתוֹ לְמַדְרֵגָתוֹ.