אין ילד רע יש ילד שרע לו

משמעת בגיל הרך פרק ח’

בשבוע שעבר סיפרנו על דודי שמכה ונושך ילדים בגן. הגננת סיפרה לאמא שזה לא מקרה חד פעמי וברוב הפעמים שדודי מחליט שמגיע לו חפץ מסוים, או מתי שלטענתו חבר “מתחיל איתו” זה לא נגמר יפה. דודי מתרגז, משתולל וצורח ומתנהג ממש כחיה פצועה וכאילו זה “הקרב האחרון על חייו” הכאות ונשיכות הם רק חלק מדרכי ההגנה שלו…

אמא של דודי נבהלה מהשיחה וממש לא ידעה כיצד להגיב. מתחת לאף שלה גדל לו ילד שמכה ונושך ילדים בגן והיא לא שמה לב, בבית בדרך כלל הוא מתנהג די יפה וכמעט ואין לו התפרצויות, אז מה קורה שם בגן, אמא לא יודעת מה לעשות?!

אין ילד רע כי אם ילד שרע לו

הורים יקרים! על פניו נראה, שצריך לבדוק ולשוחח עם דודי על בעיית האלימות שלו כלפי חבריו בגן. שהרי אם הוא מכה ונושך ילדים בגן, כנראה שיש לו בעיה חברתית…

אך עלינו לדעת שזה לא רק עניין של בעיה חברתית או בעיית התנהגות. וכאילו במידה ונעבוד עם הילד על הבעיה החברתית ונשפר אותה, נקבל ילד ללא בעיות.

עלינו לדעת, כי התנהגות חריגה היא לפעמים הדרך היחידה העומדת לרשותו של ילד כדי להביע את קשייו ומצוקתו. יכול להיות שההתנהגות החריגה של הילד כלפי חבריו היא תוצאה ולא סיבה.

כן, כן, צריך להדגיש שוב! ההתנהגות החריגה של הילד כלפי חבריו היא תוצאה ולא סיבה.

ברמה העקרונית, אין לילד שום בעיות עם חבריו, אין לו רצון לפגוע בהם ובוודאי שלא לנשוך אותם, והמריבות והנשיכות הינן תוצאות של מועקות פנימיות הבאות לידי ביטוי במריבות עם חברים, אך הם בפירוש אינן מטרה בפני עצמה.

נכון, זה קצת קשה להבין, אבל ננסה לרדת לעומק הרעיון. המשיכו לקרא!

אין ילד רע כי אם ילד שרע לו

נזכור תמיד, ונפנים את משפטו של המחנך המיוחד הרה”צ שלום כתב שליט”א (בעמ”ס “בנתיבות שלום”): כי “אין ילד רע, כי אם ילד שרע לו“. זה רעיון עמוק, אבל זה האמת.

אלימות וגרימת נזק אצל ילדים אינה נובעת מ”רוע” אלא משמשת יותר כקריאת מצוקה ובקשה לעזרה וסיוע. הילד צועק אלינו דרך התנהגותו: “אני במצוקה, תעזרו לי!” חובתנו וזכותנו כהורים וכאנשי חינוך להיענות לקריאה זו ולהושיט יד חזרה.

קשיי התנהגות מוחצנים, התקפי זעם, הרסנות, פגיעה בחברים, מריבות וויכוחים הם בהחלט אירועים המפריעים למהלך החיים התקין בבית ובמיוחד בגן ובבית הספר.

ילד המתנהג בצורה כזו, גורר בצורה ישירה ועקיפה: הערות שליליות, ביקורת, צעקות, גערות וכו’.

מאחר ובעייתו לא נפתרה, אלא עוד “הוחמרה” שהרי אם עד עכשיו הבעיה שלו הייתה בעיקר עם עצמו, עכשיו הוא מוסיף את כולם לבעיה.

הוא מביע בצורה תת מודעית את בעייתו “בתוספת מרובה על העיקר” בבעיות נוספות, כמו מריבות עם חבריו ואחיו וויכוחים עם הוריו ומוריו.

בעיה מעגלית

הבעיה החמורה והגדולה ביותר היא: שילדים הנתפסים בעיני ההורים, הצוות החינוכי או בעיני חבריהם כילדים “מופרעים ומפריעים” עשויים עד מהרה להפוך את התנהגותם לדפוס התנהגות קבוע ולבעיה הקשה לטיפול.

ולמה?! כי ברגע שהילד מקבל סטיגמה (ע”י ביקורת שלילית ויחס דוחה) של ילד מופרע, הוא מתחיל להאמין למה שהוא חושב שחושבים עליו. הוא מפנים את הקביעה עליו, שהוא שלילי, ולאט לאט מתחזקת בתוכו התודעה שהוא כזה ואין מה לעשות.

לכן, כל יום שעובר הוא קריטי ובמידה ואכן אנו יודעים שהילד מתנהג בצורה “לא רגועה” חשוב מאוד לשתף את הצוות החינוכי ולנסות לגבש איתם עמדה מה אפשר לעשות עם ההתנהגות של הילד.

השיחה עם הצוות תוריד את האפשרות שידביקו לילד סטיגמה של “מפריען” או של ילד “לא מטופל” וגם תגרום בע”ה לשיתוף פעולה פורה לטובת הילד.

תוך כדי שיתוף פעולה וידוע של הצוות החינוכי, חשוב עד מאוד לנסות ולאתר בכל דרך אפשרית, את הסיבה להתנהגות החריגה ואז להתפלל הרבה על הילד, לקבל יעוץ ועזרה מקצועית ולטפל בבעיה תוך כדי שיתוף פעולה מלא של הצוות החינוכי.

כמו בלש מיומן

איתור הסיבה להתנהגות החריגה אצל הילד, דומה לעבודת בלש ועשויה להיות קשה למדי. לעיתים אין סיבה אחת בלבד אלא כמה, מה שמקשה עוד יותר על המשימה.

לכן העצה היא הרבה תפילה לסייעתא דשמיא ואחר כך (כמו בלש מיומן…) לעסוק בתצפית על התנהגות הילד ולאסוף מידע.

התבוננות מעמיקה והצלבת מידע בהתנהגות הילד בבית ובגן בדרך כלל יביאו לידי השערות בדבר הסיבות להתנהגות החריגה. כעת ניתן לנסות ולצמצם על דרך השלילה את המקרים בהם מופיעה התנהגות זו ולנסות לגבש החלטה.

לרוב, מגוון בעיות רגשיות, הם אלו אשר גורמים לילדים להתנהג בצורה כזו, לדוגמא: חוסר ביטחון, הרגשת דחייה, תסכול, חוסר בתשומת לב ועוד.

 הסיבות לרגשות אלו גם הן מרובות ומגוונות ולא תמיד הסיבה המשוערת היא הסיבה “השורשית”.

מאחר והבנת הסיבה היא בדרך כלל מחצית הדרך לטיפול ולהצלחתו עלינו לחקור היטב ולהבין מה היא שורש הבעיה, לא תמיד נדע מהי הסיבה השורשית ולכן עלינו להיוועץ במחנך, בגננת, ביועץ בית הספר או באיש חינוך/טיפול.

תכנית עבודה בנושא, במסגרת הגן

טוב, עד שנגיע למסקנה מהי הסיבה, מה עושים בינתיים בכדי למנוע את החרפת הבעיה?

בינתיים (תפרטו ביחד עם בן הזוג את ההגדרות): בודקים, מתייעצים, מורידים מתחים, מרגיעים, משתפים, מקבלים, מכילים, מבינים ומשוחחים.

חשוב לזכור כי התנהגות אלימה, כעס, מריבות וויכוחים הם מנת חלקם של כמעט רוב ילדי הגן ולא רק של הילדים החריגים.

הם מנת חלקנו כבני אדם, מכח היצר הרע שטבע בנו הבורא ב”ה ועד כמה שננסה למגר תופעות אלו לעולם לא נצליח להעלימם לגמרי. ולכן עלינו להתייחס לבעיות האלימות כמכלול הבעיות שעלולות לצוץ בגן וליצור “תכנית עבודה” שתיתן מענה לבעיות אלו.

מצורפים בזאת רעיונות העשויים לסייע ולהפחית את רמת או כמות התופעות האלימות בגן.

הקדמת התרופה למכה:

נתכנן את פינות הגן ואת משחקי הגן, בדרך כזו שימנעו חלק מן המריבות עוד לפני התחלתן.

לדוגמא: נמנע מהכנסת משחק בודד אטרקטיבי במיוחד אשר יגרור בעקבותיו מריבות. במידה ואנו רוצים משחק מיוחד, נדאג שיהיו מספר פריטים נוספים בגן.

נקבע סדר יום ברור וקבוע. כאשר הילדים מודעים לסדר יום הקבוע, הם רגועים ובטוחים.

נעבוד בקבוצות קטנות על מנת להגיע לתוצאות אפקטיביות וכדו’.

פעילות מרגיעה וממתנת:

נשלב מוסיקה מרגיעה כרקע לפעילות. נקבע שיעור בוקר בפעילות גופנית מרגיעה כמו: שכיבה על מזרנים וגלגולים לצדדים, תרפיה בתרגילי נשימה עמוקה, ישיבה או שכיבה בעצימת עיניים, שימוש בדמיון מודרך ועוד.

נשוחח בנעימות ובהנמכת טון הדיבור בשיחה או סיפור במשך כל היום ובמיוחד כאשר מרגישים כי האווירה מתחילה להתחמם.

כאשר אנו מרגישים שאנו מתחילים לאבד שליטה, נשב, ננשום עמוק, נשתה כוס מים ונרגיע את עצמנו.

עיסוק בנושא הרגשות בקביעות:

חשוב להקדיש לנושא “הרגשות” חשיבות מיוחדת.

אפשרי ע”י פינות תוכן בגן המוקדשות לנושא, מדרשי תמונה, משחקי דרמה ומשחקי תפקידים, שילוב אומנויות, שיחות והעלאת הנושאים במפגש (בריכוז), נספר סיפורים המביעים רגשות וחוויות חיוביות, נספר סיפורי צדיקים, נשמיע קלטות ודיסקים עם מסרים חינוכיים ישרים ועקיפים (כמו נחמן הקטן, דוד יפה עיניים, מרדכי ואסתר, יוסף הצדיק, אברהם אבינו, רבי לוי יצחק- של מו”ר הרב שלום ארוש שליט”א)

אפשרי בהחלט גם להמציא סיפורים ולספר אותם לילד, למשל יש סיפור יפה שנקרא: “אפרוח לא בכוח” האפרוח שלא רצה לצאת מהביצה. (מצורף בזאת תקציר לסיפור המדגים כיצד ניתן לפתור בעיות ולא בדרך הכוח)

האפרוח של צ’יקי התרנגולת

צ’יקי התרנגולת הטילה ביצה. דגרה ודגרה, אך כלום לא קרה. “תנקרי אותה…” “תצעקי עליה..” “תטלטלי אותה…” מייעצות לה חברותיה התרנגולות אך ללא הצלחה!  (בקיצור-סיפור ובמרכזו בעיה מטרידה על אפרוח שלא רוצה לצאת מן הביצה)

במהלך הסיפור ישנו ניסיון בלתי נלאה לפתור את הבעיה ע”י רעיונות כוחניים מה שגורם לאפרוח להתבצר יותר ויותר בקליפתו, (ולילדים השומעים להיכנס יותר ויותר למצוקה) זה הזמן לעצור ולשוחח על מצבים של מתח, חרדה וכדו’ שקרו פעם לילדים השומעים וכיצד הם הרגישו ומה עשו.

אח”כ נמשיך בסיפור:

האפרוח הסתגר בביצה וסרב לבקוע את הקליפה ולצאת. אך אל דאגה- המצוקה באה על פתרונה בדמותה של תרנגולת זקנה וחכמה שהדריכה את אמא תרנגולת להיות יותר עדינה ולשכנע את האפרוח המפוחד לצאת מהביצה.

הסיפור מלמד אותנו: כי ישנן עוד הרבה אפשרויות בעולם מלבד צעקות, ניקורים וטלטולים, לדוגמא: אפשרויות שמגיעות עם עדינות, עם המילה בבקשה, עם לטיפה, עם חיבוק ושיר.

אפשרויות עדינות, שמראות לנו כי הפתרון לסיפור לא טמון בכוח אלא באהבה! וכמובן סוף טוב, האפרוח שמרגיש שמחכים לו בחוץ חברים אוהבים, מנקר את הקליפה ובוקע מהביצה.

חופשה נעימה והמון הצלחה!