עד דלא ידע – הסוד הגדול

ההלכה בפורים, האומרת ש”חייב איניש לבסומי בפורים עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי”, מוליכה אותנו לגלות במכמניה סוד גדול בעבודת השם.

בפורים ניבטת אלינו דרך הלכה זו בקשה מאת בורא העולמים, שלכאורה הפוכה מבקשתו הקבועה מאיתנו כל השנה – בבחינת נהפוך הוא. אם בכל השנה כולה מבקש מאיתנו הקב”ה לעבוד אותו ולחפש את אורו מתוך התבוננות עמוקה על חיינו, ומתוך בירור הטוב מהרע והעמקה בתורה ותפילה, בפורים מבקש מאיתנו המלך להוליך את דרכנו במהלך הפוך בתכלית – “לזרוק את הראש” ולעבוד אותו בבחינת “עד דלא ידע…”

בכל השנה כולה מכהן השכל הישר השליט על הרגש כבסיס לכל דבר שבקדושה, והמלכתו על הרגש הינה כנר לרגלינו. אך בפורים מתהפכת דרכנו בקודש ואנחנו הופכים להיות מחויבים בגזרת ההלכה להתבסם, עד כדי שלא נדע להבדיל בין ארור המן לבין ברוך מרדכי. אותו שכל אשר שימש כמצפן לחיינו, עתה מתחייב להיות מושלך למחוזות חסרון הידיעה, עד כדי השלכת החילוק בין ארור לברוך.  

למה לו לבורא עולם לחייב אותנו, בניו האהובים, להתנתק מעמוד התווך של כל השנה? מה עומד מאחורי חיוב זה?

התשובה לשאלה זו טמונה בעובדה, כי ישנם שני נתיבים מנוגדים של עבודת השם, שעל אף היותם הפוכים במהלכם זה מזה הם משלימים זה את זה.

“עבודה” אחת היא עבודת הבירורים – במטרה לברר את הקליפה מתוך הפרי, אנו נדרשים להתבוננות השכל ולחיפוש אחר האור הטמון בתוך החושך והפרדתו ממנו.

ה”עבודה” השנייה היא – עבודת ההתחזקות באמונה אף אם לא מבינים כלום. האמונה היא עבודת התבוננות וחיפוש אחר מציאות השם מעבר לכל שכל הגיוני.

“עבודה” זו של דילוג מעל ההיגיון וה’שכל המברר’ היא עבודת יום הפורים.

העומק הטמון בעבודה זו – של זריקת השכל והתבוננות מעל ומעבר לגבולותיו – טמונה במאמר חז”ל, המגלה לנו כי בפורים הקב”ה לא בא איתנו במשפט על זכויותינו, או חלילה עוונותינו, אלא שכל אחד מאיתנו במדרגתו שלו הופך להיות רצוי בשמים. לכן אומרים חז”ל, כי בפורים “כל הפושט יד נותנים לו”. מהמילה “כל” אנו למדים שלא רק לצדיק והקדוש שבנו יינתן מבוקשו בפורים בעת יפשוט יד לשמים, אלא ל”כל” הפושט יד יינתן מבוקשו אף אם הוא רשע כהמן.

בפורים מתגלה מקור עליון של רחמים פשוטים שאין בהם דין כלל הנקרא – “מאמר סתום”. ושם, באותו מקום מופלא ובלתי נתפס בשכלנו האנושי – כולנו דבוקים במקור הברכה ומקובלים לפני המקום ברוך הוא. אך, כאמור, רק על ידי שנזכה לזרוק את השכל “עד דלא ידע” – רק אז נוכל להתחבר אל השפע הזה המוכן עבורנו בפורים, כי השכל ההגיוני והמברר זר הוא למקום עליון זה.

פורים כהכנה לפסח

על כך אומר רבי נחמן מברסלב, כי פורים הוא הכנה לפסח.

בעוד כל עניינו של פסח הוא החיפוש אחר החמץ, שהוא בחינת היצר הרע והמידות הרעות והרחקתו מן המצה, שהיא בחינת האמונה והקדושה הטמונה בנו – עניינו של פורים הוא הידיעה שהשם אוהב אותנו בין אם אנחנו טובים בעיניו כמרדכי הצדיק, ובין אם אנחנו רשעים בעיניו כהמן הרשע.

אם כך, מדוע עבודת פורים היא דווקא ההכנה לעבודת הפסח? התשובה היא, כי רק מי שמאמין באמונה פשוטה נטולת כל היגיון אנושי כי יש בכוחו של בורא עולם לאהוב אותנו אפילו אם אנחנו רשעים כהמן, חלילה, יהיה מסוגל לברר את הרע מהטוב שבו מבלי לשקר ולהעלים את הרע. מעצם היותנו “בני אנוש” לא נעים לנו לראות בעצמנו רע, לכן דרכנו להעלים אותו מעצמנו ולהדחיקו, ודווקא בשל כך לעולם לא נוכל למצוא אותו ולהפריד אותו מעצם מהותנו כחלק אלוק ממעל שכולו טוב.

רק אם נאמין באמונה שלמה שתהה נטועה בליבנו כיתד שנישאר אהובים בעיני הבורא, אף אם נזהה כי אנחנו בבחינת “ארור המן” חלילה, רק אז יהיה לנו את הכוח הנפשי לחפש את הרע שתפס משכן בנפשנו, לזהות ולמגר אותו מתוכנו.

“כי לא מחשבותיי מחשבותיכם ולא דרככם דרכי” (ישעיה) אומר לנו הבורא, ולכן רק אם תזרקו את ה”ראש” לחלוטין, ותזכו להפנים בנפשכם את טובי האינסופי שאינו נתפס בשכל אנושי – או אז תזכו לשמחה אמיתית שתיטע בכם כוח לעשות את עבודת הבירורים של פסח, מתוך אמונה ודבקות בטוב.

על כן אומרים חז”ל שכל החגים עתידים להתבטל חוץ מחג הפורים, כי בפורים אנו זוכים להתגלות אור אין סוף שכולו טוב ורחמים פשוטים שאין בהם דין כלל, שזה בחינת אור הגאולה השלמה והאינסופית.

יהי רצון שנזכה בפורים להתחבר לרחמיו הפשוטים של מלך העולם ולשמוח מעצם היותנו בנים למקום, עד שנזכה שיושפע עלינו שפע מן הברכה העליונה לכל השנה!