בגן החכמה 43-44

פֶּרֶק שֵׁנִי
יוֹצְאִים לַדֶּרֶךְ

לְיָמִים הִתְחִילוּ הַשְּׁנֵי בַּעֲלֵי בָּתִּים הַנַּ”ל לֵירֵד, וְיָרְדוּ מַטָּה מַטָּה, עַד שֶׁאִבְּדוּ הַכֹּל וְנַעֲשׂוּ אֶבְיוֹנִים, וְלֹא נִשְׁאַר לָהֶם כִּי אִם הַבָּתִּים שֶׁלָּהֶם. וְהַבָּנִים הִתְחִילוּ לְהִתְגַּדֵּל…

דַּוְקָא עַל יְדֵי שֶׁהַהוֹרִים נַעֲשׂוּ אֶבְיוֹנִים – הַבָּנִים הֵחֵלּוּ לְהִתְגַּדֵּל. כָּאן מוּנָח הַיְסוֹד לְמָה שֶׁאָמְרוּ חֲזַ”ל: הִזָּהֲרוּ בִּבְנֵי עֲנִיִּים שֶׁמֵּהֶם תֵּצֵא תּוֹרָה. חַיֵּי הָעֲנִיּוּת גּוֹרְמִים לַיְלָדִים לִגְדֹּל טוֹב מִכַּמָּה סִבּוֹת: הָאַחַת – הֵם מִתְרַגְּלִים לִהְיוֹת עַצְמָאִיִּים וְלֹא מְפֻנָּקִים. הַשְּׁנִיָּה – הֵם רוֹאִים שֶׁאֵין לָהֶם עַל מִי לִסְמֹךְ מִלְּבַד הַשֵּׁם, שֶׁלֹּא כְּמוֹ יַלְדֵי הָעֲשִׁירִים שֶׁתּוֹלִים עֵינֵיהֶם בַּהוֹרִים, וְלֹא חוֹשְׁבִים שֶׁהֵם צְרִיכִים אֶת הַשֵּׁם.  הַשְּׁלִישִׁית – חַיֵּי הָעֲנִיּוּת מַחְדִּירִים בָּאָדָם אֶת מִדַּת הָעֲנָוָה.

אָמְרוּ הָאָבוֹת הַנַּ”ל לְהַבָּנִים: אֵין בְּיָדֵינוּ לְשַׁלֵּם עֲבוּרְכֶם לְהַחֲזִיק אֶתְכֶם; עֲשׂוּ לָכֶם מַה שֶּׁתַּעֲשׂוּ…

עַד עַכְשָׁו הֶחָכָם וְהַתָּם הָיוּ בִּרְשׁוּת הוֹרֵיהֶם, וְהַהוֹרִים הֶחְלִיטוּ בִּשְׁבִילָם הַכֹּל: מַה יַּעֲשׂוּ, מָתַי יַעֲשׂוּ, עִם מִי יֵלְכוּ וכו’ וכו’. אֲבָל עַכְשָׁו מַתְחִילָה הַבְּחִירָה הָאֲמִתִּית שֶׁלָּהֶם, שֶׁהֲרֵי הֵם בִּרְשׁוּת עַצְמָם, וְהֵם יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת כְּכָל הָעוֹלֶה עַל רוּחָם, וְעַתָּה הֵם צְרִיכִים לְהַתְחִיל וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּכֵּלִים שֶׁבְּיָדָם, בִּשְׁבִיל לְנַוֵּט אֶת חַיֵּיהֶם וּלְהַגִּיעַ לְהַצְלָחָה.

וְדַע, שֶׁהַכְּלִי הָעִקָּרִי שֶׁצָּרִיךְ כָּל אָדָם בִּשְׁבִיל לְהַצְלִיחַ בַּחַיִּים, הוּא הַתְּפִלָּה. כִּי הַתְּפִלָּה הִיא הַכֹּחַ שֶׁל הָאָדָם לְהַצְלִיחַ בְּכָל מִבְחֲנֵי הַחַיִּים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבִּי נַחְמָן, שֶׁעִקַּר כְּלֵי זֵינוֹ שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי הוּא הַתְּפִלָּה. וְאֶת זֶה לוֹמְדִים בִּפְרָט, מִדָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁכְּבָר מִקַּטְנוּתוֹ דָּחוּ אוֹתוֹ, וְזָרְקוּ אוֹתוֹ לִרְעוֹת אֶת הַצֹּאן בְּהָרִים, וְלֹא הָיְתָה לוֹ שׁוּם בְּרֵרָה, רַק לִבְרֹחַ אֶל הַשֵּׁם וְלִסְמֹךְ עָלָיו, וּמֵאַחַר וְהוּא בָּחַר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ אַךְ וְרַק בַּכְּלִי שֶׁל הַתְּפִלָּה, הוּא הִגִּיעַ לִהְיוֹת דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל הַתּוֹרָה עָבְרָה דַּרְכּוֹ, וּבְכָל מָקוֹם הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ, וְכָל הַתְּפִלּוֹת מְיֻסָּדוֹת עַל מִזְמוֹרָיו, וְכֻלָּם אוֹמְרִים אֶת הַתְּהִלִּים שֶׁלּוֹ, וּמִזַּרְעוֹ יָבוֹא הַמָּשִׁיחַ וכו’ וכו’.

נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַחִנּוּךְ שֶׁצְּרִיכִים הַהוֹרִים לָתֵת לְיַלְדֵיהֶם, הוּא לְחַנְּכָם לִתְפִלָּה, וּלְלַמֵּד אוֹתָם לִפְנוֹת אֶל הַשֵּׁם בְּכָל עֵת, וּלְדַבֵּר עִם הַשֵּׁם עַל כָּל בְּעָיָה אוֹ קֹשִׁי שֶׁיֵּשׁ לָהֶם, וּלְהִתְיַעֵץ עִם הַשֵּׁם בְּכָל הִסְתַּפְּקוּת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם, וּלְהוֹדוֹת לְהַשֵּׁם עַל הַכֹּל וכו’.

הָלַךְ הַתָּם וְלָמַד מְלֶאכֶת רַצְעָן (סַנְדְּלָר…)

הָרַבִּי כּוֹתֵב אֶת הַמִּשְׁפָּט הַזֶּה בִּפְשִׁיטוּת, קָצָר וְלָעִנְיָן: הָלַךְ הַתָּם וְלָמַד מְלֶאכֶת רַצְעָן. הַתָּם יָדַע שֶׁעַכְשָׁו הוּא צָרִיךְ לְפַרְנֵס אֶת עַצְמוֹ, וּמִכֵּיוָן שֶׁהָיָה תָּם, הוּא לֹא הָלַךְ בִּגְדוֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת, וּבִשְׁאִיפוֹת שֶׁהֵן מֵעַל הַיְכֹלֶת שֶׁלּוֹ, אֶלָּא לָמַד מִקְצוֹעַ שֶׁמַּתְאִים לַיְכֹלֶת הַשִּׂכְלִית שֶׁלּוֹ. מִדָּה זוֹ, שֶׁלֹּא לָלֶכֶת בִּגְדוֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת, נִקְרֵאת בִּלְשׁוֹן חֲזַ”ל: מִדַּת – “הַמַּכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ”, וְהִיא אַחַת מֵאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה הַמִּדּוֹת שֶׁמָּנוּ חֲזַ”ל בְּפִרְקֵי אָבוֹת, הַמֻּכְרָחוֹת לָאָדָם, בִּשְׁבִיל שֶׁיַּגִּיעַ לְחָכְמָה אֲמִתִּית. 

וְהֶחָכָם, שֶׁהָיָה בַּר-הֲבָנָה לא הָיָה רְצוֹנוֹ לַעֲסֹק בִּמְלָאכָה פְּשׁוּטָה כָּזוֹ…

הֶחָכָם צוֹדֵק בְּשִׁקּוּל דַּעְתּוֹ. שֶׁהֲרֵי, אִם יֵשׁ לוֹ שֵׂכֶל גָּדוֹל וַהֲבָנָה חֲרִיפָה, לָמָּה שֶׁיִּסְתַּפֵּק בִּמְלָאכָה פְּשׁוּטָה כָּזוֹ, בִּזְמַן שֶׁהוּא יָכוֹל לִלְמֹד מִקְצוֹעַ חָשׁוּב יוֹתֵר וּמוֹעִיל יוֹתֵר וּמְעַנְיֵן יוֹתֵר מִסַּנְדְּלָרוּת?